סינרגיה חוגגים 22 שנים עם חמשת חומשי הרוק

"וואו וואו וואו וואו ועוד פעם וואו"…..טוב….הבנתם את הפרניציפ. הרבה זמן לא נהניתי ממופע רוק ישראלי, שהעיף לחלל אותי ואת אלו שהיו איתי אתמול בהאנגר 11, כשחברי להקת סינרגיה חגגו 22 שנים ביחד והעבירו לנו שיעור לאיך עושים מופע רוק לפי תורת חמשת חומשי הרוק.

חמשת חומשי הרוק הם: רוק קלאסי, הארד רוק ,גראנג', אלטרנטיב וניו מטאל, כשהשילוב של כולם ביחד, כמו שם הלהקה, יצר סינרגיה. זה היה חזרה אחורה בזמן לתור הזהב של הרוק מתקופת התיכון ובמשך שיעור של כמעט שעתיים, קיבלנו מקבץ מטורף של הכל מהכל וכולם היו בוייב של "לא רוצים לישון…רוצים להשתגע!", בקטע הטוב של המילה.

הסינרגיה לא הייתה רק ברמת איזה רוק שמים עכשיו, אלא גם מבחינת הפקה שהייתה ברמה של חו"ל. הסאונד היה כ"כ טוב ומדוייק, כאילו שמו אולפן הקלטות על הבמה, התאורה עוצבה במחומשים כמו לוגו הלהקה עם אפקטים מקוריים, וביחד עם הוידאו ארט המושקע, קיבלנו חווייה שהיא חגיגה לעיניים ולאוזניים.

זה התחיל עם סאונד אלקטרוני אפי ווידאו של נסיעה במסילות מנהרת הזמן, עד שזה כובה והראה את הלוגו של סינרגיה באפקטים מחשמלים, ובהתאם לכל אות מהשם, עלה חבר להקה נוסף ואז עם הכל ביחד, רון הופמן (קלידים ושירה), רועי גפן (גיטרה ושירה), גיא באר (גיטרה), עירון שבתאי (בס) ותומר מייזנר (תופים), כמו גיבורי על באו לתת ברוק בהיכל!

ואכן, בוידאו ארט של גיבורי על מהקומיקס, החבר'ה התחילו לחשמל את ההאנגר עם "לאן הגענו" ובדיוק כמו מילות השיר "זה בשבילנו ועם זה ננצח" וכמו בסולו גיטרות, הם לחצו על 100 קמ"ש ומשם רק הגבירו.

הלהיט הבא בתור, היה שיר הנושא של אלבומם ה-2 "מרגיש אחר", שהביא להם את הפריצה הענקית עם הפצצה של להיטים והיה אפשר לראות ששילוב הכוחות בין רון הופמן לרועי גפן מראה כמה חברות טובה ארוכת שנים, מתבטאת בהרמוניה מוזיקלית בלתי נפרדת, כי טובים השניים מן האחד או במקרה של המופע אתמול, טובים החמישה מן האחד.

אחרי שהופמן הודה לקהל מקרב לב שבאו להאנגר, הטראק הבא בתור היה "הולך ונעלם" מהאלבום ה-3 "השתקפות", כשבפזמון שלט הבס של עירון שבתאי, ביחד עם ההארד רוק של רועי גפן וגיא באר. בזמן שגיא באר נותן את הפולואו בחלק האחרון של השיר, עם ריפים בסגנון של בריאן מיי, גפן מקפיץ את הקהל ומרעיד אותו ביחד עם שבתאי.

מאותו אלבום, רון הופמן נתן את הפתיח על הקלידים ל"מתי את חוזרת", בלדה מהסוג של רוק האצטדיונים של ה-80s, וגיא באר נותן סולו גיטרות לפנתיאון כשהוירטואוז הזה, השמיט לסתות עד לשנייה האחרונה של פגישת המחזור שהייתה בהאנגר.

מלבד כל הסולואי גיטרות, הלהיטים ושאר התופינים, מה שהיה יפה לראות זה שכמה שהם כוכבי רוק שהגיעו לטופ, כך הם צנועים ונרגשים כשההאנגר היה מפוצץ עד אפס מקום. זה לא רק היה חגיגת יום הולדת 22 לסינרגיה, אלא גם רועי גפן חגג יום הולדת כשאמר בתגובה לזה "שזו המסיבה הכי טובה בארץ".

רון הופמן אמר שהשיר הבא זה בכלל חגיגה, שהיה גם הכניסה לחופה שלו והקדיש אותו לכל אלו שעומדים להתחתן וזה כמובן "לחבק אותך", שכתב הופמן באלבום הבכורה "צועקים על אהבה", ובזמן שהוא מנצח על הקלידים ושבתאי על הבס, גפן ובאר באים לקהל ומפציצים עם עוד סולו גיטרות מרטיט ותומר מייזנר מרעיד את הקרביים עם מערכת התופים שלו. מבטיח לכם שבהמשך הוא עוד יגנוב את ההצגה.

בקומוניקט של חגיגות, הייתה סוג של רמיזה שיהיו הפתעות, ואוטומטית חשבתי האם זה יהיה באנלוגיה ל"אצל הדודה והדוד" שיהיה "מקרר" מלא בהפתעות? Well, הם עמדו מאחורי המילה שלהם. ועל מה אני מדבר? כשרועי גפן שאל "אז מה עכשיו", אז רון הופמן משיב "יש מילים יפות שלא אמרתי". כשמנסים לעכל למה התכוון, בזמן שהוא נותן את האינטרו בקלידים, ובאר משייף את המפרט על המיתרים, הגיעה וואחד של הפתעה.

כששומעים את הקול הגבוה והנקי עם "יש מילים יפות שלא אמרתי מנגינות שלא כתבתי", עלה רביב כנר לבצע את הלהיט "נשלים את הכל" כשהפעם בלדת הלהיט היא בעיבוד סוחף של רוק אצטדיונים, עם זה בקלידים, בדיסטורשנים ובתופים, וכן…מלבד לרגש, רביב כנר יודע לתת ברוק!

כשאמר לחברים "גדלתי עליכם" הם השיבו לו "אנחנו מגדלים עליך דור חדש" ובעוד עיבוד רוקיסטי של סינרגיה, כנר ביצע את "רוצה שלום", כשבין לבין, הוא עושה אייר גיטר מול עוד סולו גיטרות של גיא באר. ביחד עם הטוויסטים האלקטרוניים של הופמן, הדיסטורשן של גפן, הגרוב של שבתאי והתופים של מייזנר, השיר הזה חייב לצאת כסינגל דואט של רביב כנר עם סינרגיה.

כשהופמן אומר שיש הרבה שיודעים מה הולך לקרות עכשיו וגפן השיב לו איך הם יודעים, הופמן שאל את הקהל "חיממתם את הקול?" והשיב "איזה באסה שלא כתבתי את השיר הזה. כאילו הייתי צריך לקחת אותו ולעבד אותו. אני כ"כ אוהב את השיר. איזה באסה. גאון השלמה ארצי הזה" והכוונה היא לקאבר שעשו ל"חום יולי אוגוסט", הלהיט הראשון שלהם שהביא להם את הפריצה הגדולה.

זה התחיל באינטרו קלידים איטי, אבל אח"כ עם הפצצה ברוח של לינקין פארק, רועי גפן מרפראפ בשורות הבתים, הופמן מתכנת את הקלידים וחוזר עם פס הכי קרוב אל הקהל לבצע את הפזמון, לוחץ לכמה ידיים, כאילו הוא קפץ לדיסקוטק.

בזמן שהחבר'ה לוקחים הפסקה והופמן אומר לקהל "איזה מגניבים אתם חבל"ז", הוא הביא את גיא באר לקחת את השיר הרוקיסטי ולשנות את הקונפסט ודיבר בעצם על "אלפי זוגות עיניים". מהגרסה הקצבית שיש באלבום "מרגיש אחר", פה זה בעיבוד אינטימי כמו במופעי האנפלאגד של שנות ה-90.

מקודם הזכרתי שיהיה חבר להקה שיגנוב את ההצגה והכוונה היא לתומר מייזנר. ולמה אני מתכוון? הייתה מוזיקת ביטים ובוידאו ארט הקרינו בדיחה של דייב גרוהל האגדי על מתופפים, כשלהזכיר, הוא בעצמו היה המתופף של נירוונה לפני שהקים את ה-Foo Fighters:

"What's the last thing the drummer said before

he got kicked out of the band?

Hey, I wrote a song."

ובהמשך היה כתוב: "Well, Dave is right, But…."

"There are songs that were born for drummers!"

ובזמן שהיה כתוב "Ready???" הביטים האלקטרוניים נעו כמו פעימות לב מהירות, ואז התחיל רצף מטורף של שירי רוק שגדלנו עליהם כשתומר מייזנר מנצח בוירטואוזיות על התופים. זה התחיל עם "Smells like teen spirit" של נירוונה, המשיך עם "Enter Sandman" של מטאליקה, מתווסף לזה תבלין פיקנטי עם "Around The World" של הרד הוט צ'ילי פפרס, אח"כ בקצב ההארד רוק עם "Walk This Way" של אירוסמית', מוסיפים קצת פאנק אלטרנטיבי עם "Self Esteem" של אופספרינג , עוד קצת אלטרנטיב "Seven Nation Army" של הווייט סטרייפס וכמובן גם טכנו עם "Breathe" של הפרודיג'י וכמובן שיר התופים האולטימטיבי "Killing In The Name Of" של רייג' אגיינסט דה משין. אח"כ מייזנר עבר לתופף על תופים אלקטרוניים כאילו זה פסטיבל Tommorowland, בעיבוד אלקטרוני ללהיט של מיוז "Uprising" וכמה אנשים מהקהל התחילו לרקוד כאילו הם בתוך מסיבה במועדון כשברקע כתוב "They will stop degrading us" ו-"We will be victorious".

מייזנר עדיין באדרנלין וכשהוא ממשיך להגביר בתופים, רועי גפן צועק "תרימו ידיים באוויר" ורון הופמן ממשיך עם "תתנו מחיאות כפיים לתומר מיייזנננרררר" ומשם החבר'ה מבצעים את אחד מהלהיטים הגדולים שחרשו את הפלייליסטים וזה כמובן "אשם" מהאלבום "מרגיש אחר". את הריפים הפותחים את השיר, הצמד גפן את באר נותנים בדיסטורשנים, שבתאי מרעיד את הקישקע עם הבס וביחד עם התופים של מייזנר, הופמן וגפן מבצעים את הלהיט הגדול ברוח ה-Nu Metal סטייל לינקין פארק. האדרנלין המטורף מהשיר הזה, הופמן אמר "איך ממשיכים מכאן? איך?".

אח"כ הוא ציין שיש שיר שהוא נורא אוהב לנגן. זה כזה חדש כזה. ותוך כדי האינטרו הרגוע בקלידים, החבר'ה מבצעים בסלואו מושן את "לב חופשי" ואני אומר לעצמי…..רגע זה לא של…..? נכון! וכשמייזנר נותן את האות בתופים, מגיע מוקי לבמה לבצע את הפזמון ואת שאר השיר, בווייב ההארד רוק של סינרגיה ובעוד סולו גיטרה משמיט לסתות של גיא באר. מוקי צועק "איך אתם מרגישים הלילה? האנרגיות UP UP. אתם מוכנים לעוד סיבוב אחד איתנו?". כשמסתיים "לב חופשי" מוקי אומר "חג סינרגיה שמח!" וסיפר שעוד בתור ילד קטן, ההורים היו לוקחים אותו להופעה של סינרגיה ושהוא גדל על האנשים האלה. הופמן מוסיף שהסיפור הוא הפוך כי הם ניגנו את כל השב"ק-ס'-ים וכל האימפריה הזו ונותן לנו כבוד. מוקי הוסיף "אנחנו נעשה עוד שיר, ברשותכם, האמת גם בלי רשותכם" ובווייב הסינרגטי, מוקי והחבר'ה ביצעו בראפ-רוק את "נופל וקם", להיט הענק של שב"ק ס' וכמו מילות השיר, האנרגיות של מוקי היו כמו אש שאי אפשר לכבות.

ועם אותן אנרגיות בלתי נגמרות, ביחד עם הריפים האלקטרוניים והדיסטורשנים, חברי סינרגיה מקפיצים את הקהל עם "מדברים על אהבה", שיר הנושא של אלבום הבכורה, שכתב והלחין רועי גפן. לפי הסיום הארוך זה היה לכאורה היה שיר אחרון, אבל כמובן זה היה הסיפתח להדרן אחרי הטקס של יורדים וחוזרים לבמה כמו בכל מופע רוק שמכבד את עצמו.

אמרתי מקודם "מקרר" מלא בהפתעות? אז ההדרן היה שייך לתור הזהב של הרוק מתקופת התיכון, כשברקע הוקרנו הלוגואים של לינקין פארק, פו פייטרס ותמונתו של המתופף האגדי שלהם, טיילור הוקינס ז"ל, שהלך מעולמנו בשנה שעברה. קודם זה התחיל עם מחווה ללינקין פארק, כשעשו קאבר אדיר ל-"In The End", המשיך עם "Take A Look Around" של לימפ ביזקיט כשבזמן שרועי גפן מבצע בקולות במקביל עם רון הופמן, עירון שבתאי וגיא באר הולכים לכיוון הקהל נותנים בריפים ובבסים בהתאמה או יותר נכון להגיד, מפציצים בהתאמה, כשגיא באר עושה גיחה לקהל. ולקינוח, הם מבצעים בעוד קאבר לפנתיאון את הלהיט הגדול של הפו-פייטרס "Learning To Fly" בביצועו של רועי גפן, שהוא לא רק גיטריסט מחונן, אלא גם זמר נהדר והוסיף בסוף "לבצע את השירים האלה. חלום!".

ובאנרגיות מטורפות הם הביאו שיר שפותח את האלבום הראשון הראשון וזה "ממשיכים לרוץ" וכן…רצים לקראת הסוף עם 2 בלדות מהאלבום האגדי "מרגיש אחר". זה מתחיל עם הבלדה "עד אלייך" עם תודות שהוקדשו לכל ההפקה ולקהל, ולבסוף את הגראנד פינאלה המרגש עם "תראי זה אני", כשרק הופמן התחיל את הפזמון, הקהל כבר ביצע אותו במלואו, לפני שהם התחילו לנגן. הופמן הוסיף "אתם מדהימים…..תודה לכם! הכל מוקלט, תוכלו לשמוע את עצמכם", ואז החברים ניגנו את הבלדה בסינרגיה רוקיסטית וסיימו את השיעור המרתק, לאיך עושים בית ספר לרוק.

במשך כשעתיים, חברי סינרגיה החזירו אותנו אחורה בזמן עם גל של נוסטלגיה לרוק שגדלנו עליו מה-MTV, וגרם לרוקיסטים מכל הגילאים, לצאת עם חיוך של מיליון דולר ולחלוחיות בעיניים של התרגשות. באותו השיעור, למדנו מה היא סינרגיה אמיתית. כל אחד מחברי הלהקה הוא וירטואוז בזכות עצמו, אך שילוב הכוחות של כולם יצרה סינרגיה, עם וירטואוזיות ועיבודים מטורפים כשרק אלו שהיו בהאנגר יכלו לחזות זאת באמת, ולקחת 5 ז'אנרים מעולם הרוק ולשלב אותם ביחד, יצרה גם סינרגיה מוזיקלית עם מופע פנתיאון ברוח תורת חמשת חומשי הרוק.