לייב ניישן ישראל מתכוונת לנהל אמנים ישראלים

האם מפת תעשיית המוזיקה המקומית עומדת להשתנות כעת? בהכרזה שנמסרה הבוקר באמצעות ידיעות אחרונות (רז שכניק) הודיעה חברת לייב ניישן ישראל על כוונתה להיכנס לשוק האמנים המקומי בניהול, הפקה וקביעת מופעים. החברה המצויה בניהולם ובבעלותם של גיא בסר ושי מור יוסף בעלי ומנהלי חברת בלוסטון הפקות האחראים בין היתר לשורת הופעות של אמני חו"ל בארץ והפקת פסטיבלים לצד אירועי סטודנטים צועדת על פי רוח התקופה וצוק העתים ומנווטת עצמה לסצנה המוזיקלית המקומית של יוצרים, אמנים ופרפומרים.

לצורך הכניסה לתחום המקומי גויסו לחברה שני "טאלנטים" מקומיים, האחד הוא דורון מדלי, האחראי על שורת להיטי רחבות פופולאריים רבים כולל שירים שייצגו את ישראל בתחרות האירוויזיון והשני הוא אסף אטדגי אשר עד לאחרונה ניהל את הזמר עומר אדם.

בחברה מבקשים לנצל את הידע והניסיון של השניים בתחום כדי להיכנס בצעד בטוח לתחום שעד עתה לא טופל במסגרתה.

על שאלות כגון – "מי הם האמנים שלייב ניישן ישראל מבקשת להכניס תחת כנפיה? האם צפוי להם גם ניהול לסבבים בינלאומיים? האם ישולבו (לכשיפתחו השמיים) טורים בארצות הברית בפני הקהילה היהודית והישראלית? האם יש ז'אנרים מסויימים שלייב ניישן ישראל תתמקד בהם בבחירת האמנים הישראלים?" לא התקבלו תשובות, מעבר לתשובה כי בשלב זה מדובר על הכרזה על הצעדים הראשוניים של הכוונות וגיוס הטאלנטים.

אז מה יש לנו?

ללייב ניישן ישראל יש כמה פצעים עמוקים ממגיפת הקורונה, אירוע תקלוט ענקי שתוכנן לחודש מרץ האחרון בגני התערוכה -"פסטיבל לונאר"  קוצץ בידי הרשויות ליותר מחציו בשל הגבלות של משרד הבריאות, שני אירועי ענק שתוכננו להתקיים הקיץ תוך שיתוף פעולה עם משרדי הפקות נוספים בוטלו – פסטיבל פאנקיארד בכיכובה של להקת רד הוט צ'ילי פפרז וההופעה הגרנדיוזית של להקת איירון מיידן.

במקביל מסתמנות מגמות שינוי כלל עולמיות אותן מובילים מנהלי החברה העולמית כאשר הם משנים את החוזים מול האמנים עימם ומולם הם עובדים אם בניהול ואם בסגירת סבבי הופעות, זאת לאור צוק העתים, הפחתות בסיכון הכלכלי, המעורבות הכספית, תעריפי הביטוח ועוד סעיפים המתייחסים לכסף הגדול כאשר כל השינוי נעשה במטרה למנוע הפסדי ענק בשל שינוי המגמות הגלובליות בשוק ההופעות.

בזמן הנוכחי שוק המוזיקה הישראלי מנסה להתאושש מהמכה הקשה מאוד שנחתה עליו, אחרי חודשים רבים במהלכם לא התקיימו הופעות, לא ממש יצאו לאור חומרים חדשים, מעין תקופת קיפאון, מתחילה להסתמן התעוררות מסויימת, הן בתחום המופעים שעדיין מוגבלים בכמות הקהל שניתן להכיל והן בתחום היצירה המתעוררת עם עונת הקיץ וכמובן החתונות שאמורות להיות הכר הפורה ללהיטי רחבות, הכל הולך בצעדים מאוד קטנים ומאוד מדודים.

האם האמנים המקומיים בשלים דיים כדי לקפוץ מניהול אחד למשנהו, האם עובדת גיוסם של אטדגי ומדלי עשויה להיות מעין דגל ונס הנישא בפני המחנה כהבטחה להצלחה? זאת נדע בהמשך.