ריטה – 30 שנה לימי התום – אגדת הנסיכה והירח
המופע של ריטה לציון 30 שנה לאלבום ימי התום, אורח - עידן עמדי. יום חמישי, 05.09.2019. לייב פארק ראשון לציון. צילום תמונות - תומר שיינפלד.
אם ישאלו אתכם מי היא הזמרת הלאומית של ישראל , אני מוכן להתערב אתכם על הרוח הספורטיבית, שהשם הראשון שישר יקפוץ לכם לראש זה ריטה.
מי שהתחילה את דרכה לפני כמעט 35 שנים מאלמוניות מוחלטת עם קול מטריף שלא נשמע עד כה במחוזותינו, הפכה כמעט בן רגע למלכה הבלתי מעורערת של המוזיקה הישראלית ולא נראה שמישהי תדיח אותה בעתיד.המילים ריטה ודיווה גם הפכו כבר ממזמן לנחלת הכלל ולמילים נרדפות לפי האקדמיה ללשון של הקונצנזוס הישראלי.
ואי לכך ובהתאם לזאת, ראוי לציין את סיום חגיגות 30 השנים לאלבום "ימי התום", שבו השתתפו מיטב היוצרים והאומנים בישראל והעלה את ריטה לכס המלכות עם להיטים, שחרכו את המצעדים ברדיו וקליפים מדהימים עם קול, תנועה וחושניות כובשת של הדיווה, שעד היום נחשבים לקלאסיקה בלתי נשכחת.
והאות לחגיגות אלו בממלכה של ריטה, מגיעות בהפקה מושקעת בלייב פארק ראשל"צ. והאווירה חמה החלה כבר עם "עטוף ברחמים" שהיה הלהיט הבועררר במצעדים שלפני 30 שנים (וקצת). הייתי בטוח שריטה תפעיל את המבערים של קולה כבר על ההתחלה אבל היא בחרה להתחיל בהילוך עדין.
אבל לרגע, שזה לא יטעה אתכם. גם בקול עדין ודי רגוע, ריטה פשוט מרטיטה את הלב ואמות הסיפים של אמפי, היכל או וואטאבר, עם המילים שכתב לה אהוד בנאי והלחן של רמי קליינשטיין.
אם כבר נכנסו לאווירת ימי בתום, אי אפשר בלי אחד ההמנונים של ריטה , "בוא" שפותח את האלבום. השירה האדירה שבקעה בהיכל, השאירו את ריטה טיפה המומה והקהל ביצע את המשך הבית הראשון במשך כמעט חצי דקה. הביצוע של ריטה והעיבוד של הלהקה, בתוספת סאונד מצויין, השכיחו במעט את הביצוע המקורי של האלבום
ואין ספק שהדיווה שלחה אש חמה. משם, עלינו על הטיסה הראשונה במרבד קסמים אל עבר "הנסיכה והרוח" של מחוזות פרס העתיקה, מסצינה ציורית של סיפורי אלף לילה ולילה.
הסיפור שכתב עלי מוהר ז"ל והלחין יהודה פוליקר, הפכו את ריטה לנסיכה קסומה שהאירה את שירז, ישראל הקטנה והעלו אותה על כס המלכות.סיפור הנסיכה והרוח הועבר בצורה קוסמית ע"י ריטה ולהקתה ונראה שאנשים לא רוצים להתעורר מהחלום.
אחרי שנחתנו על הקרקע, ריטה מודה ומתוודה שהיא מתרגשת כאילו זו פעם ראשונה ועל אחת כמה וכמה בהופעה שסוגרת את "ימי התום".
היא הודתה לכל אגדות המוזיקה הישראלית, שעזרו לה ביצירת האלבום ולא שכחה להכיר תודה ענקית, למי שהלחין את רוב האלבום ומי שהיה השותף המשמעותי בחייה, רמי קליינשטיין.
אחרי שאיחלה לנו ערב קסום ובלתי נשכח הגענו לשיר הנושא של האלבום "ימי התום".הביצוע של ריטה היה נוגה ונוסטלגי, בדיוק כמו שזכרנו מאותה בלדה מרגשת.
באותה הרוח, ריטה עברה לבצע את "חברה" שכתבה עבור חברתה הקרובה, שעזבה בזמנו לצרפת. העיבוד השקט והאוריינטלי בצלילי חליל ומנדולינה גרם לנו לרחף באוויר, כמו "נוצה ברוח", עוד בלדה קסומה שבה בגיעה שירת נשים אדירה למילות " לפעמים את יודעת, רק הבכי מזמן לזמן".
משם, כמו נוצה, ריטה לקחה אותנו למחוזות של "הקונצ'רטו לארנחואז" , שתרגם יהונתן גפן מהמקור של חואקין רודריגו.העיבוד של הנגנים הוירטואוזיים נתן תחושה של שיר אהבה ספרדי אותנטי.
נכון, יש לדיווה להיטים ענקיים, אבל לכל זמרת גדולה יש גם את הלהיטים הנסתרים שגורמים לנו להיקרע לגזרים. וזה בהחלט משתקף בשיר "כמו בתמונה" שהיה אחד הביצועים המדהימים של הערב.
לאלו שלא שמעו אותו עדיין, תרוצו להאזין. אחד המדהימים של ריטה וזה יכה בכם גל נוסטלגיה לסאונד של שנות ה80 במצעד העברי.
מלבד המצעד העברי, אין משהו אחר שנותן קונוטציה חזקה יותר בין צמד המילים "ריטה" ו"אירוויזיון". אז זה היה טבעי שהיא תהפוך לזמרת ש"שרה ברחובות" שהמשיך את הגל הנוסטלגי והחזיר אותנו אל אירוויזיון 1990.
ומהרחובות ובאותה הרוח של המלכה, היא לקחה אותנו היישר אל "המחול המטורף" בביצוע…כן ניחשתם נכון… מטורף! שלא השאיר רגע של אדישות וגרם למעריצים הנאמנים, לקום מהכיסאות ולא לעזוב את פאתי הבמה עד סוף ההופעה.
אחד הדברים הקרובים לליבה של ריטה הוא ללא ספק המעריצים וחלק לא מועט זכה ללחיצת ידה של המלכה. אך אין זו חגיגה, בלי אורח מיוחד. ואם הזכרנו את ריטה כנסיכה הקסומה ואח"כ למלכה מופלאה אז היא התחילה לבצע את "בזמן האחרון" והזמינה לממלכה את מי שכתב את השיר והפך בעשור האחרון לנסיך המוזיקה הישראלית, עידן עמדי, שזכה לחיבוק חם מריטה ולהגשמת חלום אישי. הדואט שלהם כנראה יעלה למפיקים רעיון לצאת במופע משותף ביניהם. הרעיון הזה שחלף בדמיוני נראה שיצליח, כי הבלדה "עד שתעזוב" , שכתבה ריטה ביחד עם רמי קליינשטיין, זכתה לתשואות לאור הביצוע המרגש ביחד עם עידן עמדי וגם החיבוק החם ביניהם בסיום.
חיבור כזה בין אומנים הוא לא דבר מובן מאליו, מה שהוביל לסיפור של "חלק מהזמן". ריטה התקשרה בזמנו לעמדי שיכתוב לה שיר, והוא התחיל לראיין אותה, ולשאול לגבי דברים שמעניינים אותה וצבעים שהיא אוהבת.
כשהוא סיים לכתוב לה את השיר, והשמיע לה, היא ייעצה שישאיר את זה בשבילו. ובגווני סגול ירוק, הדואט האחרון ביניהם ב"חלק מהזמן" מראה עד כמה החיבור ביניהם על הבמה, לא צריך להיות חד פעמי.
מגיעים לתחנה הלפני האחרונה בזמן, חיכה לריטה אותו ז'קט צהוב מיתולוגי שאיתו היא פנתה אל "שביל הבריחה", הלהיט שהפך אותה בן לילה לכוכבת המדוברת בישראל, אחרי הופעה בלתי נשכחת בקדם אירוויזיון 1986 וקטפה את המקום ה-4 והמכובד מכמעט אלמוניות מוחלטת. ללא ספק סוכריה בטעם של פעם שהזכירה נשכחות מאותו קדם.
ולמה כמעט אלמונית? כי בסוף 1985, יצא שיר הבכורה של ריטה, שהפך ללהיט שהבעיר את ראש מצעדי הפזמונים, "בגידה" ובזכות ההישג הסנסציוני, היא זומנה להתמודד בקדם של 1986 והשאר…היסטריה!
נכון, החמצנו את ההפלגה של "שיר אהובת הספן" המתבקש, אבל ריטה והלהקה הצליחו להשכיח זאת בזכות עיבוד מדהים שנאמן למקור של ללהיט הגירל פאואר הישראלי, "אני חיה לי מיום ליום".
אך בסופו…ריטה שמרה את כל הכוחות שלה לרגע הזה.. לעיבוד של ההופעות המיתולוגיות של "ריטה בקיסריה". היא נתנה את קולה ונשמתה עד הרגע האחרון בהתמסרות טוטאלית לקהל. פשוט מלכה וכל מילה שאוסיף מיותרת.
אם חשבתם שכאן זה נגמר…ממש לא.ריטה לא נחה לרגע ולקחה אותנו לתחנה אחרונה בזמן אל מחוזות ממלכת פרס, שבה היא ספגה את היכולות הווקליות המדהימות שלה
ואז…היא עולה בשמלה אדומה ובכריזמה חושנית היא מבצעת ורוקדת לשירים הפרסיים "שאנה" ו"שאה דומאד".
וכאן, הייתה ההזדמנות להציג את חבורת הנגנים הוירטואוזיים של ריטה, שהרימו ביחד איתה וואחד של הפקה:איתמר מאירי (גיטרה), אייל הלר (גיטרה),מעיין דוארי (כלי הקשה), אריאל אלייב (אקורדיון), גליה חי (כינור), יוני דרור (כלי נשיפה), איתי ניצן (תופים), צביקה אלייב (קלרינט), מיכאל פרוסט (בס) והאחראי על ההפקה מוזיקלית, הקלידן אלדד ציטרין.
זה היה הכי טבעי לעבור ל"מחכה", אותו להיט מדהים שכתבו ריטה ועידן רייכל, שהפך להמנון שגור בכל פה, כמו שהטבע רגיל.
אנחנו לקראת סיום אז ריטה, איחלה שמשאלותינו לשנה החדשה יתגשמו ובשיא הספונטניות, חולצת את נעליה ולוקחת אותנו במרבד הקסמים שלה אל עוד סיפור אלף לילה ולילה של "אגדת השמש והירח".
אמנם אתניקס לא היו אך זה לא הוריד מביצוע חינני ואנרגטי שבו ריטה פיזזה על הבמה ונהנתה מהרגעים האחרונים של המופע.
לפינאלה, מה שהפך לסוג של מסורת, היא ביצעה את "ילדים זה שמחה", כשהדיווה הישראלית כולה קורנת בהילה של אור ושמחה.
כל אלו שזכו להיות במופע הסיום של "ימי התום", קיבלו שואו במלוא מובן המילה, מהדיווה מס' 1 של ישראל והפקה יוצאת מהכלל שכללה את האלבום הטוב ביותר שלה,
עם קלאסיקות בטעם של פעם ושירים מהמורשת הפרסית שבזכותם ריטה הפכה להיות ריטה.אז מה נשאר לי להגיד? זה היה עוד פרק מפואר של ריטה ב"אגדת הנסיכה והירח",שמאז הפכה למלכה עד עצם היום הזה.
כל המופע כולו, בבקשה, באדיבות פיסטוק אמנים.
