המופע של הרכב המטאל DISTURBED בלייב פארק בראשון לציון, יום שלישי, 02.07.2019, הצלם תומר שיינפלד ושדרן רדיו "זה רוק" אלי ואן רוק עשו את כל הדרך מהכרמל כדי להבין על מה הרעש וחזרו עם התובנות, החוויות, המראות וגם כמה מהקולות.
במאה ה-20 עברו לא מעט אבולוציות על הז'אנר ששינה את העולם. בהתחלה זה היה בלוז ורוקנרול, אח"כ זה התפתח להארד רוק והבי מטאל, משם הרוק האלטרנטיבי והגראנג' שברו כל תקרת זכוכית ובסוף המאה, נכנס חזק ז'אנר ה-NU METAL, שלקח את האלמנטים לעיל לסאונד יותר אנרגטי, חריף וקצבי, שנכנס ישר אל המיינסטרים של הדור הצעיר.
ובכך נוצר כוך היתוך של שלל האלמנטים בז'אנר והמילניום החדש הביא איתו בשורה חדשה של "מופרעות". כאן נכנסו בטיימינג המתאים להקת Disturbed.
שנת 2000 סימנה מפנה בכל מה שקשור למיינסטרים בעולם הרוק והמטאל וחברי Disturbed בענק עם אלבום הבכורה עצבני The Sickness, שכבר במכה הראשונה הם הגיעו למקום ה-20 וחמשת האלבומים שהם הוציאו אח"כ, זינקו ישר למקום ה-1 במצעד ה-Billboard 200 האמריקאי.
באוקטובר האחרון, יצא אלבומם ה-7 והמצליח EVOLUTION שהשאיר את Disturbed רלוונטיים גם בשלהי העשור הנוכחי ובעקבותיו יצאו לטור בינלאומי. לשמחתנו, הסולן דיוויד דריימן וחברי הלהקה באו לישראל לעשות מצווה גדולה ונתנו הופעת מטאל בלתי נשכחת בלייב פארק בראשון, שתיכנס אל הפנתיאון בישראל.
מבחינתו של דריימן זוהי לגמרי סגירת מעגל מכיוון שיש לו שורשים עמוקים בארץ ישראל. סבא וסבתא שלו שירתו ב"הגנה", הסבא-רבא היה חזן מיוחס שהביא לו את הגנים הנדרשים, והוא בעצמו למד כאן בישיבה שבעקבותיה, הפך להיות אדם רוחני.
אם יש סיבה מצויינת להעריץ אותו מלבד הקול העוצמתי שלו, זה השירות המצויין שהוא עושה במלחמה ראש בראש נגד האנטישמיות ובראשם ה-BDS הידועים לשמצה, דרך ההסברה וגם דרך המוזיקה כמובן!
קודם עלו לבמה להקת ה-NU METAL הישראלית WALKWAYS. למי שאוהב את הז'אנר האגרסיבי, לא יכלה להיות הגדרה יותר מתאימה להופעת חימום. חברי WALKWAYS הפתיעו בענק מבחינת הביצוע שלהם ומי שלא מכיר אותם לא יאמין שהם בכלל תוצרת כחול-לבן. הם שיחררו אלבום שני "BLEED OUT, HEAL OUT" ממש לפני שבועיים והשיר Despair הולך להיות משהו ממש ממש חזק בסצינה. ה-HEADBANGING והשתוללות שהם עושים על הבמה, לא סתם כבשו את הפסטיבלים ברחבי העולם וגרמו לקהל כאן לקפוץ במקום ולהשתגע. דבר אחד בטוח… הם יכולים להקים סוכנות קרקעות חדשה של MOSH PITS.
ואחרי המתנה של כחצי שעה, משאלת הלב של חובבי המטאל בישראל סוף סוף התגשמה וכיאה להופעת מטאל נחשבת, מגיע וידאו-ארט מושקע שמראה כמו בסרט דוקומנטרי עוצמתי את ההיסטוריה של הלהקה מהתחלה ועד היום, עם קטעים מהופעות צילומים מהבק-סטייג' וסלוגנים חזקים כמו "WHEN MUSIC IS THE WEAPON THE SICKNESS IS THE CURE".
ואז…אחרי כ-20 שנה של ציפייה ארוכה וחברי DISTURBED עלו לבמה בסערה עם אנרגיות…ועוד אילו אנרגיות!!! והם לא יכלו לעשות את זה יותר מושלם בלייב מאשר לעשות סיפתח עם Are You Ready במיוחד עם צעקות ה-"Get Up Get Up" שהתחילו את ה-Head Banging והמהפיכה. על אף שזה טראק מהאלבום החדש, זה בוודאות הולך להיות קלאסיקה מודרנית וסביר להניח שאיתו הם יפתחו את שאר ההופעות העתידיות, מעתה ועד עולם.
באווירה מחשמלת הזו ובאמונה שלמה ובמצוות מורנו ורבינו דוד דריימן "תרימו את הידיים שלכם באוויר" (ועוד בעברית!!!) עוברים לאלבום Believe מ-2002, שהייתה בלייב פארק. עם פתיח של תפילה בבית כנסת Prayer משליט ריפים האגרסיביים שגרם למניין של 10K להרים את הידיים ולזוז קדימה ואחורה, כשדיוויד צועק "אני לא יכול לשמוע אתכם".
כדי להשלים את המניין לפי המצוות, Liberate משחרר את כל העכבות והאגרסיות בתפילה הרמונית ובאגרופים למעלה של "Hey" ביחד עם דוד מלך ישראל החדש.
הגענו לאתנחתא ממש קצרה כשדיוויד מדבר אל הקהל מכל הלב ואומר בעברית "אחים ואחיות דם שלי, תצעקו בשבילליייייייי!!!!!".
וכשכל העכבות יצאו החוצה, זה הזמן לסלק את כל השדים והרוחות שהגיעו מעולם הרשע, עם ה-The Vengeful One בנגינה ושירה כ"כ עוצמתית, למען כל אלו שסבלו מנחת הרעה של מכונת המלחמה מתוך האלבום האלמותי Immortalized (תרתי משמע) משנת 2015.
את השאגות החייתיות היה אפשר לשמוע קילומטרים מהלייב-פארק. אלו שלא הצליחו להגיע, היו צריכים אולי לתפוס מחסה (Asylum – האלבום משנת 2010), אבל להופעת מטאל כזו היה צריך לשחרר את הרסן של ה-ANIMAL. כשבמסך הגדול, מטיילים ביערות בצל האפילה, עם צחוק "מרושע" בהתחלה, מגיעים מיד לריפים האגרסיביים עם הקול המלודי והמרעיד של דריימן הצדיק.
זהו אחד השירים שלהם שבהם גם עבור אלו שסולדים מהז'אנר, גורמים פתאום שנו-מטאל ופוסט-גראנג' יתחבבו על הבריות ומהאווירה והווליום להזכיר נשכחות מלהקות ההבי מטאל של פעם כדוגמת BLACK SABBATH.
מגיע אחד הרגעים הגדולים בערב הזה. דיוויד דריימן מדבר לקהל עם כל הלב והנשמה ואילו חלק מדבריו: "אתם לא יודעים כמה זמן אני חיכיתי וחלמתי על הרגע הזה. להיות פה בארץ הקודש שלנו, בארץ ישראל, במדינת ישראל והלילה החבר'ה אנחנו ניתן לכם אחלה של הופעה. הלילה הוא לא משנה מאיפה אתה בא ולא משנה אם אתה עני או עשיר, דתי או חילוני, מאמין או לא מאמין ולא משנה מה המיניות שלכם. כולם באים פה הלילה, לעשות משהו שיותר חזק מכל הדברים בעולם. מוזיקה מביאים את כל העולם ביחד ומוזיקה יכולה להביא שלום".
בשל שורשיו העמוקים בארץ הקודש הוא מציין את אהבתו לעם ישראל ולמדינת ישראל עד בלי סוף. בין השאר הוא דיבר על השנאה שיש בעולם ושאותם אנשים לא יודעים על מה הם מדברים כי הם Stupifies.
ובדיוק על זה עסקינן. מיד חברי Disturbed עוברים לאותו להיט פסיכי "Stupify" שמזכיר נשכחות מתחילת שנות ה-2000 אל אלבום הבכורה Th Sickness ולהוצאת אגרסיות כמו בטעם של פעם. השיר מדבר על תקופה שבה הסולן דיוויד דריימן יצא עם בחורה לטינית ובשל מוצאו, משפחתה אסרה עליה להמשיך לצאת איתו. הזעקות לשמיים מהסיטואציה האבסורדית הזו, נשמעות היטב כמו תפילה מרגשת בבית כנסת שמרעידה את אמות הסיפים בקריאת "ת פ ח ד".
קולות הזעקה שיצאו מדיוויד דריימן, מתאימות בול עכשיו ל-Voices, הטראק שפותח את אותו האלבום, שגרם לקהל לקפץ ולהשתגע, בדיוק כמו במועדונים המיתולוגיים בזירת האלטרנטיב.
אחד הדברים הגדולים של Disturbed הוא לקחת שירי רוק קלאסיים ולהפוך אותם לחגיגה שמתאימה לכל פסטיבל מטאל ברחבי העולם. והקאבר הראשון הוא באופן אירוני, מה שנחשב אז כלהיט פופ היסטרי של ג'נסיס בהנהגת פיל קולינס הלוא הוא Land Of Confusion. בניגוד לחרצופים הבריטיים שכבשו את המסך מאותו קליפ מ-1986, דיסטרבד הפכו את זה לשיר שלהם בסאונד אפל על החיים שנשלטים ע"י כסף, מכונות המלחמה ופוליטיקאים. בגיל שלי אני יכול להגיד שהייתה בי צביטה של נוסטלגיה כשהקהל שאג את הפזמון של הלהיט הקלאסי של קולינס.
ואם כבר אנחנו נמצאים באלבום Ten Thousand Fists מ-2005, אז כשם שיר הנושא גרם ל-10,000 איש בקהל להניף אגרופים להיט אגרסיבי, כשם האלבום וברוח העטיפה שלו, בו ה-Dark Massiah חזר לעולם כדי להנהיג את האנשים ולהשמיד את הרוע המתסכל.
עד עכשיו וגם בהמשך, דיוויד דריימן הוא ללא ספק כוכב הלכת של הערב אבל בהחלט מגיע גם קרדיט לשאר חברי Disturbed, שכל אחד מהם הוא וירטואוז בפני עצמו. לפני ההמנון Stupify, הגיטריסט ומייסד הלהקה, דון דוניגן נתן סולו עם דיסטורשן עם כל הנשמה, שהרעיד את אמות הסיפים באמפי פארק.
אחרי השלאגר "10000 אגרופים", דיוויד מציג לנו את הבסיסט ג'ון מוייר שנותן סולו בס לפנתיאון ומיד אח"כ ממשיך להציג לנו בשפת הקודש את האח המיוחד שלו, מייק וונגרן על התופים, שהביא סולו אנרגטי שהרעיד את הפארק וביצוע משלהב ברמת כוכבי מייק פורטנוי.
משם דריימן מקדיש ב"שיר מיוחד בשבילכם", שמביא אותנו היישר אל NEVER AGAIN העוצמתי מהאלבום ASYLUM ואתם יכולים להבין משורות אלו שהמילים מדברות על תסכול של רוע ואפליה.
התסכול החולני הזה יוצא החוצה שוב מתוך The Sickness לטראק המושלם לשבורי הלב שבינינו, The Game, שנכתב על המשחקים של בינו לבינה.
והגיע הזמן להגיד חלאס לכל המלחמות הללו וזה מתבטא היטב ברצף של 3 שירים מתוך האלבום האחרון Evolution.
ב-No More, הזעקות של דריימן הופכות אותו ללוחם צדק, שדוחק בקהל "No More Defending The Lies Behind The Neverendig War", כמילות הפזמון.
אחרי כל האגרסיות, הגיע הזמן להוריד את העצבים ולעבור לסגנון שקט ואקוסטי, כמיטב המסורת של מופע רוק ראוי. הבלדה "A Reason To Fight" תהפוך גם היא לקלאסיקה מודרנית מכיוון שהמילים מדברות ללב של כולנו כשעוברים משברים גדולים ועדיין עם זאת, הקול הפנימי דוחק לאסוף את השברים ולקום מחדש כי "There's still a reason to fight".
שוב רגע של אתנחתא ודיוויד נותן נאום מרגש על החברים הקרובים שאיבד במהלך חייו כמו דיימבאג דרל, צ'סטר בנינגטון, סקוט וויילנד וכריס קורנל. ואם תקשיבו למילים של "Hold On To Memories", אתם פשוט תתפרקו! אנשים הקרובים אלינו חולפים על פני האדמה, וכל עוד נזכור אותם הם ישארו איתנו. ובגלל שהזמן שלנו קצוב, צריך לנצל את החיים עד הטיפה האחרונה. כמילות השיר, קחו את אלו שאתם אוהבים ותחבקו אותם חזק כי יש מעט זמן. והקליפ ברקע…לראות תמונות של דיסטרבד ביחד עם אותן אגדות רוק שהלכו מהעולם הפכו את זה לסצינה שלא השאירה עין יבשה בלייב פארק.
המוטיב המרכזי של Disturbed כפי שקראתם עד כה, הם המסרים האנטי-מלחמתיים וזה מתבטא היטב באלבום Indestructible שיצא ב-2008. ואין דבר שיותר מצדיק את זה מהצבא המוסרי בעולם, צבא ההגנה לישראל, שבו דיוויד לבש גופיה שחורה עם הסמל של צה"ל, ששילהב את הקהל ומלך חדש בישראל נולד, "דיוויד"!
אחרי ביצוע מלהיב של שיר הנושא, דגל ישראל התנוסס ברקע המסך וברגע של שקט, דיוויד נותן ביצוע מאלף בשפת הקודש להמנון שלנו, "התקווה" והמניין של 10K הצטרף לתפילה ההמונית שהגיעה עד שערי שמיים!!!
האלבום הזה מבטא עוד שיר אפל שמדבר על נושא בלתי נמנע בעולם המודרני, ההתאבדויות. את השיר "Inside The Fire", כתב דיוויד דריימן עם הלהקה כתוצאה ממקרה שבו בגיל 16, חברתו התאבדה והרגע שבו "מלאך המוות" לוחש לך להצטרף כדי להיות איתה.
במהלך ההופעה הסתובבו בקהל מש"קים של "אחראי פוגו" ויצרו מעגלים להתנגשויות וריסוק עצמות. האש שהייתה בוידאו ארט הציגה את הגיטריסט במחזה מעלף עם סולו, שגרם למעגל הזה רק להתחזק.
והנה רגע השיא שכולם חיכו לו…
אחד הקאברים הטובים ביותר של השנים האחרונות שנכנס לפנתיאון של הרוקנרול וזהו The Sound Of Silence של סיימון וגרפונקל האגדיים, שחברי Disturbed הפכו אותה לבלדה יותר עוצמתית מהמקור. איך? הם עלו לבמה עם פסנתר קלאסי, תוף גדול ועוצמתי של אורקסטרות, גיטרה אקוסטית ו-2 כנריות. בשל כך מרגישים כל מילה ומילה על בדידות ועל המחיר שאנשים משלמים כשהם לא משמיעים את קולם כפי שאומרת הכותרת. הביצוע הכ"כ עוצמתי הזה, חרך את תחנות הרדיו ברחבי העולם ובזכות הלהיט הזה, מי היה מאמין שדווקא להקת נו-מטאל תהפוך להיות שם חזק אצל המיינסטרים בישראל. זה נלקח מהאלבום ה-6 והאלמותי Immortalized משנת 2015, שגם הוא כמו ארבעת קודמיו הגיע ובצדק למקום ה-1 במצעד האלבומים האמריקאי Billboard 200.
ואז מגיע חלק הסיום אבל הורידו דאגה מליבכם, כי בטוח יש הדרן. כשהחברים מתמקמים על הבמה, דיוויד דריימן קולט מעריץ עם דגל ישראל שכולל בתוכו את סמל Disturbed ואומר "אתה אחי…בוא!" ומעלה אותו לבמה. כשדריימן שאל אותו למה הוא בכה, המעריץ סיפר על חבר ילדות קרוב שחלה באפילפסיה וכשהגיע לתיכון אותו חבר נפטר, אך המוזיקה של Disturbed ריפאה אותו.
דיוויד התרגש והזמין את אותו בחור צעיר להישאר איתם על הבמה ונתן נאום מוטיבציה יפהפה שצריך לדעת להסתכל בחושך ולא לפחד ממנו, כי החושך מראה גם את האור. ובדיוק על זה עסקינן. כפי שם האלבום Immortalized, עוד משהו אלמותי הוא הנשמה שלנו, שברגעי החושך, צריך להסתכל ולחפור פנימה וכך להגיע אל האור. המילים והמלודיה המרגשות הללו מטביעים את חותמם בשיר The Light. הנגינה העוצמתית והשירה המלהיבה של דריימן עם "Sometimes darkness can show you the light" גורמות בתוכנו להאמין שגם ברגעים אפלים, האור נמצא בקצה המנהרה.
הקהל האיר בהמוניו עם מציתים והפלאש של הסמארטפונים והבחור הצעיר זכה ל-15 דקות של תהילה בסלפי משעשע עם כל חברי הלהקה (וגם כל אחד לחוד).
ואחרי המלודיות והשירים המרגשים, Disturbed היכו חזרה בריפים אגרסיביים עם Stricken מתוך האלבום Ten Thousand Fists ועוד סיבה להמשיך את חגיגות הפוגו.
אבל כמו כל רגע בחיים מגיע גם הסיום ודיוויד שהביא את כל המשפוחה, נותן המון כבוד לאמא היקרה שלו. ואם כבר לסיים הופעת מטאל כמו שצריך ולפי ספר הספרים, אז עם שיר מטאל עצבני בטעם של פעם עם Down With The Sickness, מאותו אלבום בכורה בלתי נשכח, שמציין את מסיבת הסיום של הפוגו ביחד עם צרחות "WHAA WHAA" ודיסטורשן שהרעיד את הלייב פארק והקרביים הפנימיים.
בנימה אופטימית זו, דיוויד מסיים בעברית במילים של "תצעקו את השם שלנו, אחים ואחיות דם שלי…אנחנו…DISTURBED! (כפול 3)".
ואחרי שהם קדים לקהל ויורדים מהבמה, מגיע ברקע נעימה נוגעת ללב של MANA MANA, מאותו מערכון קלאסי של החבובות.
ההופעה שהייתה הערב בלייב פארק היא רגע מכונן, מכיוון שעצם הגעתם לארץ של דיוויד דריימן, מנהיג אחת הלהקות הכי חמות בעולם המטאל, וחברי Disturbed, היא משהו ברמה של שאגדת הרוק הישראלית, ג'ין סימונס ו-Kiss יגיעו לתת שואו בישראל. יתרה מזו, עצם זה שאחד מסולני המטאל הטובים בעולם כיום דיבר כמעט נון-סטופ בשפת הקודש, נתן לנו אירוע מרגש עד דמעות, שייזכר לשנים הבאות עם טעם של עוד. ולאלו שלא הספיקו להגיע להופעה, אל תדאגו. הוא הבטיח שהוא יגיע לפה שוב ותהיו בטוחים שזה יקרה כנראה בסבב הטור העולמי הבא.
מגיע פה גם קרדיט עצום לחברת ההפקות "Progstage", שבכל שנה ושנה הם עושים לא פחות מעבודת קודש בהבאת אגדות רוק קלאסי שגדלנו עליהם ובכל מה שקשור לדברים החמים בעולם המטאל, הם חזק עם יד על דופק וברמה גבוהה.
אז מה נשאר לי להגיד אחרי שכבר "אין לי מילים"?
היה חייתי, היה מטורף, היה מרגש, וללא ספק…DISTURBED היו הפרעת המטאל מהטובות שהיו כאן בישראל.
קטע וידאו מהמופע
