כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

יום הולדת 90 למוריס אל מדיוני

פסנתרן, פזמונאי ומלחין, מוריס אל מדיוני יליד העיר אורן באלג'יריה, מוזיקאי בקנה מידה בינלאומי חוגג את יום הולדתו התשעים, סיבה טובה מאוד לכנס כמה עשרות חברים, מכרים, בני משפחה והרבה אמנים שהולכים עימו כברת דרך אמנותית, לשיר ולנגן ולקנח בעוגת יום הולדת בבית היוצר של אקו"ם, נמל תל אביב, בצהרי שישי ראשון של סתיו קיצי. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, מצלמה שניה – שילי אראל.

כאשר הטלפון צלצל בשעת ערב לפני מספר ימים וקיבלתי הזמנה שאיננה משתמעת לשתי פנים להצטרף למסיבת יום ההולדת של מוריס אל מדיוני, לא חשבתי פעמיים, כן, כן.

את מוריס אל מדיוני, הפסנתרן והמוזיקאי פגשתי לראשונה לפני חמש שנים כאשר שנתו השמונים וחמש היוותה סיבה טובה לערוך מופע מחווה ליצירותיו בלוויית התזמורת האנדלוסית של אשקלון בניצוחו של תום כהן, כמה עשרות מטרים יותר צפונה במועדון רדינג 3 בנמל.

כחלק מהתרשמותי בהופעה במהלכה נחשפתי לראשונה ליצירותיו ונגינתו כתבתי את המילים הבאות – "אין ספק שמדובר באירוע מיוחד, לראות אמן כה מוכר וחשוב עושה חייל על הבמה, עם אצבעותיו המלהטות ונוקשות בקלידי הפסנתר, שירתו החמה, בעברית, צרפתית וערבית אלג'יראית היטיב לשלב בין היצירות השונות שהן מעין שקשוקה ימתיכונית עם קורטוב אירופאי הנע בין הראי הצפון אפריקאי, הסווינג האמריקאי והקאברט האירופאי."

ואכן, מוריס אל מדיוני הוא אמן ומוזיקאי בינלאומי, חוצה יבשות ותרבויות שבימי ילדותו ונעוריו שהחלו באלג'יריה והמשיכו בצרפת הוא ספג השפעות מוזיקליות רבות ומגוונות שהובילו ליצירת סגנון וקו מוזיקלי ייחודי שאין לטעות בו.

חצי שנה לאחר מכן אני חוזר ופוגש במוריס והפסנתר, הפעם מעל במה במועדון בארבי בתל אביב כשהוא מלווה את נטע אלקיים בפסטיבל גלוקאלי שהיה מעין קוקטייל אתני אמנותי עשיר בגרוב.

כשנה לאחר אותו מפגש שבתי ופגשתי במוריס אל מדיוני במופע במסגרת פסטיבל הפסנתר של תל אביב, מופע שלא הגיע בקלות כל כך, אחרי שנה בה התקיים מופע מחאה אל מול פסטיבל הפסנתר העירוני בו נטלו חלק מוזיקאים וזמרים מזרחיים שהודרו עד אז מהאירוע המיינסטרימי העירוני, יצא אחד מתלמידיו של מוריס במחאה ציבורית ובקריאה לשלבו בפסטיבל העירוני במיוחד לאור ערכו המיוחד האמנותי כתחום הפסנתר, אותו תלמיד, מוכר לכל כסולנה של להקת טיפקס – קובי אוז, אשר התארח במופע של אל מדיוני במסגרת הפסטיבל, סוג של ניצחון מסויים אל מול הממסד.

בצהרי שישי נסגר מעגל של הכרה והערכה כאשר נציג העירייה שהגיע במיוחד לחגיגה בבית היוצר, מר שאבי מזרחי, סגן ראש מחלקת התרבות והאירועים בעירייה ובעצם האיש שעומד בראש כל פעילויות התרבות המוזיקליות הגדולות בעיר העברית הראשונה עלה לבמה בתחילה אירוע והעניק למוריס אל מדיוני מדלית העיר בתחום התרבות בשם ראש העיר והמועצה העירונית. כבוד.

קרוב לשעתיים תמימות ישב מוריס בן התשעים אל מול פסנתר הכנף מעל הבמה בבית היוצר כאשר הוא מנגן ושר משיריו לצד אירוח של שורת זמרים החל בקובי אוז, עובר לנטע אלקיים שכבר הולכת איתו כברת דרך מוזיקלית לא מבוטלת, דרך נגן הפסנתר ואמן הג'אז הבינלאומי עומרי מור עליו אמר מוריס כי אחרי שהוא כבר לא יהיה איתנו, עומרי יהיה המוריס החדש. בהמשך המופע התארחו השחקנית והזמרת גלית גיאת וכן הזמר גוסטו, את הקינוח שבאירוח שמר מוריס לשי צברי ש"הרים את קהל" כהרגלו.

החגיגה על הבמה הסתיימה  וכל האורחים עברו אל הרמת כוסית ועוגת יום הולדת, לי לא נותר אלא לאחל מזל טוב, בריאות ואושר למוריס המוזיקאי.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא