כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

פס קול שבועי

המוזיקה של 2015

סיכום שנתי של האלבומים הלועזיים שהושקו בשנה הגרגוריאנית עבור המאזינים והמאזינות.

רוקדים ברחובות 2015. צילום: יובל אראל
רוקדים ברחובות 2015. צילום: יובל אראל

חוזר ואומר, הפוסט הנו אסופת האלבומים הלועזיים של שנת 2015 שהושקו בידי מוזיקאים ישראליים, אין כאן משום מצעד, מדרג, סלקציה או העדפה, הקריטריונים היחידים שעמדו לפני הם – השקה במהלך שנת 2015, תמלילים שאינם עברית, יוצרים שהנם ישראלים, הפצת רשת באמצעות מחנה הלהקות, ענן הצלילים, אתה צינור, כל אלו שמאפשרים שיתוף והטמעה.

האמת שאלבום אחד שבה את תשומת לבי יותר מכולם, אלבום הבכורה של  Cut Out Club, הוא מלוטש, איכותי, רענן, בינלאומי, אמיץ, חצוף, מלודי, ססגוני, ובכלל נדלקתי על ההרכב של ניצן חורש מהמופע הראשון שלהם, הנה המילים שכתבתי אז, בעקבות המופע הראשון – " "אז מה היה לנו? לאן בדיוק לוקח ניצן חורש את המוזיקה החדשה וחבורת הנגנים שאיתו? מדובר בניסיון ליצור שינוי, להתרחק מהצליל ההוא המתכתי גיטרה בס תופים של הרונק'רול שאפיין את אלקטרה, הרבה נגיעות, סגנונות והשפעות שחווה ניצן נמזגו אל תוך השירים החדשים, אני מתחיל לברור אותן, הנה כאן יש קצת רוקסי מיוזיק, הנה כאן יש גוונים של מוזיקת נשמה, דרים פופ משולב, מעין מאש אפ המעלה חיוך, רצון לרקוד, לחוש את הדופק ולהקשיב, בית הספר של האסיד ג'אז נוכח בחומרים הללו, יציאה למקום ללא גבולות וחוקים, הכל מותר, הכל פתוח, החשיבות היא בשילוב הנכון, ביצירה המושלמת שתוביל את האוזן להתענג על התוצר הסופי, לתת את הבמה לכולם\ן, הפעם ניצן הוא לא רק סולן, הוא גם מנהל, מזמין ומחבק את הנגנים שלו שלוקחים את החוויה הזו בשלמותה, סוג של סופר גרופ מקומי, אולסטאר שנוצר, יוצר ומבצע…"

יש כאן בטקסט מספיק סיבות כדי להכתיר את האלבום של  Cut Out Club כאלבום השנה האזרחית, תכלס.

טוב, ונחזור לשגרה, כי לא ממש צריך לדבר, לכתוב או לחפור, הנה האלבומים שיצאו השנה ועמדו בקריטריונים (שפה זרה, פלטפורמות ידידותיות, איכות מוסיקלית). האמת, כולם טובים, ולדעתי עליכם להעשיר את ספריית המוסיקה שלכם בהם!…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

85

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא