דיווח מהשטח

וויסקי ובחורות

עומר נצר ממלא את מועדון זאפה התל אביבי במסגרת סבב הופעות החורף בהרכב טריו, ליל שני, 28.01.2019. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל, מצלמה שניה – שילי אראל.

האמת שאין צורך להרחיב אודות עומר נצר והמוזיקה שהוא יוצר, כבר הגדרתי אותו כיוצר אמריקנה במיטבה המגיע בכלל מחלקה הצפוני של ישראל. מאחוריו כבר שני אלבומים על המדף והוא עושה את דרכו ביצירה לעבר האלבום השלישי ממנו הוא שחרר לאחרונה את הסינגל – WHISKEY.

אמש הוא הופיע במועדון זאפה התל אביבי, הזדמנות שיש לנצל כדי לחזור ולטעום מוזיקלית מצלילי נגינתו ושירתו כשהוא מלהטט בין חומרים מקוריים ומוכרים שלו לבין אינטרפרטציות ליצירות שכבר הפכו לקלאסיקה כחומרים של הביטלס למשל עם Don't let me down שהופך בידיו מיצירה שנולדה באי הבריטי להמנון ובלדה הנשמע כמו שיר שורשי שנולד בין הרי האפלצ'ים לדרום מרכז ארצות הברית.

עם קולו הצרוד קמעה ומבטא דרומי מודגש הוא הופך לרגעים בדמיונך ל"בוס" או לכל טרובדור מחוספס אחר שחי ויוצר בארצם של הגיבורים.

עומר מלהטט בין מספר גיטרות, חשמליות לצד אקוסטיות, על פי השירים, מפרגן לקהל משני צידי הבמה ואפילו תופס רגעים של ירידה עם הגיטרה אל תוך הקהל לו הוא קורא לקום ולרקוד ומאפשר לבנות לתפוס סלפי עם גיטרה מונפת למזכרת תוך כדי נגינה.

אפילו הפתעה יש לעומר כשהוא מבצע לקראת סופו של הערב שיר חדש בו מתנסחות המילים " לא אני זה שחיכית לו" בשפה העברית, האם זהו רמז לבאות באלבום השלישי? האם זו הצצה לכמיהה לשוב לשורשים מקומיים? עומר איננו היוצר ומבצע הראשון שהולך על משעולי האמריקנה לסוגותיה שבשלב מסויים חוזר לשפת האם, זה טוב.

וידאו

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close