כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

הפעמון הירושלמי נוחת בתל אביב

את ההרכב הירושלמי "גן הפעמון" ראיתי לראשונה בתל אביב לפני שש שנים, אמש הם חגגו את השקת אלבום הבכורה שיצא בסתיו – "אביב קצר" במופע שהתקיים במועדון לבונטין 7 בתל אביב בו התארח יהוא ירון. מבקר ההופעות עידו משה הגיע למופע על מנת לחוות ולהביא את המראות, הקולות והתובנות.

זהו האלבום הראשון להרכב הירושלמי, המונה 5 חברים – גיל שפירא בגיטרה ושירה, אלי לוי בקלידים ושירה, ברק בן חמו בגיטרה וקולות, צחי אילוז בגיטרת בס ואיתי אלה על התופים וכלי ההקשה.

באלבום 11 שירים, הרבה טקסטים מעניינים, נגינה מאוד מקצועית והפקה מוזיקלית של יהוא ירון, אשר גם התארח בהופעת ההשקה החגיגית הזו בשלושה שירים.

הלחנים באלבום מהודקים אך לא אלימים ומפנים בהחלט את תשומת הלב של המאזין למלל ולקול הייחודי הבוקע מתוך השירים. מי שממהר עם האלבום והלהקה הזו לא יקלוט את מה שהם מנסים לעשות כאן.

נדמה כי התפקיד של יהוא ירון בהרכב הזה הוא פחות בצד הסאונד והלחנים אלא יותר בקול, הטקסטים והגשה המאוד אינטימית של השירה. הכנות הישירות ניכרת בשירה באלבום וזהו בהחלט סימן ההיכר של יהוא ירון (מבחינתי לפחות).

בדיוק כמו מישהו שמצלם את אותה פינת רחוב כל יום, באותה שעה, אם לא נעצור ונסתכל לאט-לאט על כל תמונה, הכל יראה אותו דבר. צריך סבלנות עם גן הפעמון. השער של הגן ייפתח לאט-לאט, בקצב שלו.

אולי בשל העובדה שזו הייתה הופעת השקה, הלהקה לא חרגה במילימטר מהלחנים באלבום ולא חשפה צדדים אחרים בשירים כפי שקורה לעיתים בהופעות. אבל לאור העובדה שמדובר באנשים סופר מוכשרים שאוהבים לנגן אחד עם השני – אני בטוח שהם יגיעו לשם וגם ייקחו את הקהל למסע הזה.

היו מספר רגעי שיא בהופעה – הסולו עם הסליידר ב"ברלין", האנרגיה הפראית של "בואי רוח" אבל הכבוד האמתי שמור לקטע האחרון שהם ביצעו – "כל האדמות". הקטע שסגר את ההופעה ואת האלבום הוא חריג בסאונד שלו באלבום ובהופעה כי הוא משלב בו השפעה ניכרת מפוסט-רוק (סטייל מאובן / Mogwai) ויותר חשוב מזה, הוא אולי רומז על המשך ההתפתחות המסקרן של ההרכב הזה.

אנשים נוסעים למקומות כדי לצפות ולחוות בניתוק מוחלט, המוזיקה של גן הפעמון היא פסקול מושלם למסע שכזה.

וידאו

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא