סיור לילי המדלג בין בית קפה, מועדון ותאטרון, שירת תימן על הבר בתל אביב לצד איחוד מוזיקלי שלא נס ליחו, רביעי, 03.06.2015. שוטט, תיעד ומדווח – יובל אראל.
מה לתימנים ושושנים? הפרחים והריחות המזוהים עם אחינו בני תימן הם בראש ובראשונה הריחן המשמש כבישום טבעי, הבזיל התימני שטעמו מעין קינמון ואניס, שדאב, וגרגיר הנחלים האוחז בסגולות רפואיות, ולא אמרתי מילה אחת על הגאת ומיני צמחי תבלין. שושנים זה כבר סיפור אחר, תשאלו את נתן אלתרמן העומד מאחורי מילות השיר שושנת תימן, על החיבור תלמדו בהמשך.
אתמול, לכבוד שבוע הספר, או בשמו המקובל שוק הספר, יזם משרד התרבות את פרויקט שירה על הבר – מפגשים ליליים בין משוררים למוזיקאים בברים של תל אביב, נענע דיסק של ניצן זעירא לקחו על עצמם את ההפקה והטילו את הניהול המוזיקלי על כתפיו הרחבות של שי צברי.
אני, בדרך כלל, לא ממתין יותר מידי כאשר השמות שי צברי והאחיות A-WA קופצים מול עיני, וכך הגעתי לקראת השעה 19:00 לרחוב הגדוד העברי בתל אביב לבית הקפה "אלבי", שם, בפני הקהילייה הדי קבועה של באי המקום, ביניהם אנשי רוח ותרבות המזוהה עם השונה, השולי והבלתי מרכזי בתרבות הישראלית, קרי, המזרח החדש, רק על מנת לטעום מהשיח התרבותי אודות הדרך שעבר הפיוט בעשורים האחרונים אל לב המיינסטרים התרבותי הישראלי ועל הניסיונות ליצור פיוט עכשווי בהשתתפות פרופסור חביבה פְּדָיָה, משוררת וחוקרת תרבות יהודית, שי צברי המלווה באסף תלמודי בקלידים ותכנותים וניר מנצור בכלי הקשה.
שי פתח עם ביצוע לשיר "הלוחש למכוניות" שאת מילותיו כתבה חביבה וברי סחרוף הלחין וביצע במקור באלבומו "אתה נמצא כאן" ולאחריו סיפרה חביבה על הליכי הכתיבה והתהליך לצמיחתה התודעתית של המוזיקה העממית שהביאו יוצאי ארצות ערב והמזרח לכור ההיתוך הישראלי, בין לבין שילב צברי עוד משיריו שהתפרסמו באלבום הבכורה "שחרית".
את המשכו של פרויקט "שירה על הבר" לקחתי לקראת השעה 21:00 צפונה אל המרתף מתחת לרחוב אלנבי 94, לפסאז', שם התקיים אירוע נוסף במסגרתו סיפרה המשוררת עדי קיסר על פריצת הדרך והזהות של שירת בני תימן מרבי שלום שבזי במאה השבע עשרה ועד צלילי הכרם של אמצע שנות השישים במאה שעברה אל המיינסטרים הישראלי כיום תוך ציטוט מספרו של רינו צרור "שחור" ובמיוחד את סיפורו של יהודה קיסר (לא ממש משפחה קרובה לעדי…) על האיך והמה של פעם, בין סיפוריה ושיריה של עדי קיסר הופיעו האחיות לירון תגל ותאיר חיים, המוכרות בשם הבמה A-WA במבחר משיריהן (יאללה, מתי האלבום יוצא?!…).
עת נדמו צלילי השיר האחרון "חביב גלבי" וכבר הייתי בדרך לדרום מזרח העיר העברית הראשונה כדי לחוות את מופע האיחוד המרגש של יעל קראוס החוזרת לאחר ארבע שנות גלות ניו יורקית היישר לזרועות ההרכב הפרוגרסיבי הכל כך מזוהה עימה "פאניק אנסמבל" בתאטרון תמונע.
כך כתבתי כמה מילים על המופע של פאניק אנסמבל לפני ארבע שנים – "המופע – מי שלא נכח מעודו בהופעה של האנסמבל לא יוכל להבין, זהו תבשיל בו נטמנים תבלינים שונים ומגוונים… ומזנק לקדמת הבמה אל דמותה השברירית של הגברת יעל ק. המנצחת על כולם בשירתה המיוחדת, הקול שלה נקי, חלק ומלטף משרה אווירה קסומה."
וואו, אז יעל עזבה, והילה רוח תפסה את מקום הסולנית, גיורי פוליטי הוחלף בינתיים בידי רן יעקובוביץ, ובוריס עזב ורועי לקח את האקורדיון לידיו, ובשלב מסויים ההרכב הוריד הילוך וכל אחד מהנגנים פנה לעיסוקים אחרים, אבל כעת, יעל חזרה מהניכר, הנה הזדמנות להתאחד.
זה היה קסום, בפני אולם מלא קהל שהמתין שנים רבות למופע שכזה בצעו חברי האנסמבל ליין אפ שכלל ממיטב יצירותיהם שיריהם לצד כמה משיריה של יעל מאלבום הבכורה שלה, או כמה טוב לשוב לראות ולשמוע את הרכב הפנטסיה הזה פועל ומנגן ביחד, או כמה טוב לשוב ולראות את יעל על הבמה עם כל המניירות הקטנטנות והניואנסים הריטואלים שלה, כאילו ולא חלפו ארבע שנים, הכל חזר ונשמע רענן, מתוזמן ונכון כפעם, זו השעה להכות בברזל החם, בעודו מלובן, לשבת ולכתוב ולהלחין חומרים חדשים לאלבום נוסף, ביציאה מהמופע מספר לי רועי ירקוני, הגרעין המרכזי של ההרכב והיוצר המוזיקלי כי אכן, כבר הוא בעיצומו של תהליך יצירה חדש עם ההרכב.
אה, חוב קטן מההתחלה, שושנים, או וורדים, זו הייתה פשוט האסוציאציה הראשונה שעלתה בראשי לערב שחיבר בין שירת תימן על הבר לבין האיחוד של פאניק אנסמבל ליעל קראוס, אך כעת מסתבר לי שהתצלום על עטיפת אלבום הסולו של יעל בו היא מעורסלת ומעורטלת על משטח עגול אדום כשני אינו מרבד של עלי שושנים כי אם שטיח עבה ורך…
בקטנה – נחמד לחזור למסורת של הבלוג, לשוב ולדלג ממופע למופע בערב אחד, הקיץ הגיע!
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופעים
וידאו
תגובה אחת