המופע של גלן היוז במועדון בארבי בליל שישי 23.11.2018, מבקר המוזיקה של הבלוג, אדר אבישר, חווה את הצד האחר של דיפ פרפל בתל אביב, צילום וקטעי וידאו – לאה אבישר.
תקציר לבני דור הטוויטר: היה מדהים, ענק, מושלם !!!! אחת מההופעות הטובות ביותר שנראו אי פעם בארץ. גלן היוז, רענן ורלוונטי מאי פעם. המתופף אש שיהאן הגיש את אחד מקטעי הסולו הנפלאים ביותר שראיתי והוכיח שמופעי הרוק "הקלאסיים" שכוללים סולו תופים של 25 דקות לא מתו. חוויה מוסיקלית שכללה בחירה נכונה של להיטי סגול כהה, קהל נפלא, סאונד כמעט מושלם ואנרגיות מעולות…. למה בברבי ?
פרולוג:
שנת 1973 הייתה שנה קשה לחובבי הרוק… בעצם שנת 1973 הייתה שנה קשה נקודה. במיוחד לבני המחזור שלי שהתגייסו לצבא ובמצאו את עצמם בעיצומה של המלחמה הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל, מלחמה שרבים מהם לא חזרו.
במרחק של כ 4000 ק"מ מחולות סיני התפקרה לה להקת "סגול כהה", לאחר שבמשך תקופה ארוכה טפטאפו עיתוני הרוק, המלודי מייקר והניו מיוזיקל אקספרס, שזורם דם רע מאד בין הגיטריסט, ריצ'י בלקמור, לבין הסולן יאן גלאן כששאר חברי הלהקה מנסים כל הזמן לתווך ולאחות את הקרעים.
התפרקות של להקה אייקונית כדוגמת "סגול כהה" באותם הזמנים הייתה משולה כמעט למותו של בן משפחה אהוב, וחובבי הרוק התנחמו ברסיסי שמועות על הקמות של להקות אלטרנטיביות (כדוגמת THIN LIZZY, NAZARETH או אחודים של חברי הלהקה הנותרים עם BLACK SABBATH.
בוקר שבת אביבי בשנת 1973, יוצאים לטיול משפחתי ברחוב דיזנגוף\ ובחלון הראווה של חנות "מסדה" של שוקי וויס תלויה לה בגאון עטיפה של אלבום שבה נראים חברי להקת "סגול כהה" כנרות כשהשעווה מותכת קלות מהלהבה, לאלבום קוראים BURN, אני מתקרב ומזהה ללא מאמץ שלושה מבין החברים, ריצ'י בלקמור, ג'ון לורד ויאן פייס. אבל מי לעזאזל הם השניים הנותרים ?
האלבום שונה מכל מה ששמעתי עד כה מסגול כהה, הן באלבומים, הן בהופעות והן ב"אלבומים הלבנים" ה – BOOTLEGS שתיעדו באופן פיראטי הופעות חיות של כל הגדולים ונמכרו במרתף התקליטים של הלל אברמוב ברחוב בן יהודה במחירים אסטרונומיים.
הסאונד של BURN, בלוזי, נוטה מעט לכוון של… סטיבי וונדר (רחמנא ליצלן) וצמד הזמרים, דייויד קוברדייל וגלן היוז מדהימים ביכולות השירה וההרמוניות הקוליות בניהם.
חלק מהמעריצים הגיבו בזעם בלתי נשלט, השאר אהבו והסתגלו לסגנון החדש, סגנון שהחזיק מעמד במשך כמעט שלוש שנים עד לאקורד הסיום של תקופת קוברדייל והיוז באלבום COME TASTE THE BAND.
מאז עברו הרבה מאד מים בירקון, קוברדייל, שהיה ב – 1973, מוכר אלמוני בבוטיק בגדים, והיוז, שהיה נגן באס, בן 21 בלהקה אלמונית יחסית בשם טראפז, הפכו לכוכבי על שהקליטו אלבומי פלטינה והשתתפו בהרכבים מצליחים וזכו בקריירות סולו מצליחות.
השניים גם שיתפו פעולה עם יתר חברי "סגול כהה" לדורותיהם, לאורך השנים, בפרויקטים שונים ומשונים ובאוויר תמיד ריחפה אותה שכינה מבורכת שנבעה מעצם התואר "חבר להקת סגול כהה".
לא מפתיע שכל אחד מחברי הלהקה המיתולגית תמיד דאג לשלב בהופעותיו, ולא משנה באיזה הרכב, את הלהיטים של להקת האם – כל אחד בסגנונו הייחודי, בלקמור הפך את השירים המוכרים לשירי ימי הביניים המושרים בחצרות מלכי אנגליה, לורד הפך אותם לבלוזים ולקטעים קלאסיים, "נחש לבן" לרית'ם אנד בלוז ועוד.
כנראה שהצמא האדיר ללהיטי הלהקה המיתולוגית גרמו לדייויד קוברדייל להוציא אלבום ומופע לפני כמה שנים שבו הוא מבצע עיבודים חדשים ללהיטים המוכרים של "סגול כהה" ובעקבותיו הלך חברו, גלן היוז, שהחל לפני כשנתיים מסע הופעות עולמי שמוקדש ללהיטי הלהקה (במיוחד אלה שנטל בהם חלק בכתיבה) ואגב… כל זאת בזמן ש"סגול כהה" עדין חיה בועטת, מקליטה ומופיע בהצלחה ברחבי העולם. (ככל הנראה במסע ההופעות האחרון לפני פירוקה הסופי – למרות שאצל החברה האלה אין באמת לדעת).
הביקורת:
גלן היוז, שזכה בצדק לכינוי THE VOICE OF ROCK, לא נח לרגע, לצד חברותו בלהקת העילית "בלאק קאונטרי קומיוניון" עם גיטריסט העל ג'ו בונמאסה, הוא מקליט אלבומי סולו בקצב מטורף ומשתתף כזמר בפרוייקטים מוסיקליים שונים ומשונים.
המופע האחרון שלו המוקדש כל כולו לשירי "ל כהה" רץ בהצלחה רבה ברחבי העולם ואצלנו הוא נחת בליל שבת האחרון שהיה חורפי וקר. אןודה שקצת היה לי מוזר שאומן בסדר גודל כהיוז הסכים להופיע במועדון הברבי… עם כל הכבוד למקום, האיש סוגר איצטדיוני ענק בחול ואני יכל לתאר לעצמי אותו נפגש עם "חדר האומנים" של המקום.
כבר מהרגע שהראשון, ניכר היה שהיוז במצב רוח טוב ושהוא בא "לתת בראש", מעבר להיותו מוסיקאי ענק ובעל מנעד קולי שאין לו אח ורע בעולם הרוק, היוז הוא בראש וראשונה חיית במה. למרות שהבחור נושק ל -66 הוא נראה ומתנהל כאילו היה אותו בן 21 שצורף למרבה ההפתעה ללהקת העלית "סגול כהה".
הייחוד של היוז הוא בכף שהגוון המיוחד של הקול שלו ונגינת הבאס הייחודית הופכות את היצירות המוכרות של "סגול כהה" בכלל זה גם אלה מתקופת יאן גילאן, כ – SMOKE ON THE WATER, כמעט ליצירות אורגניליות מבית המדר של היוז.
היוז גם השכיל לצרף אליו שלישייה מדהימה של מוסיקאים, שלמרות העדר הכאריזמה שלהם (סורן אנדרסון הגיטריסט, וג'אספר בן האנסן הקלידן) הם מוסיקאים מהמעלה הראשונה שנזהרים מאד מלחקות את סגנון הנגינה של בלקמור או לורד.
הפתעת הערב הייתה ללא ספק המתופף אש שיהאן, רכש חדש להרכב, שהתגלה כאחד המתופפים המבריקים שאי פעם נראו במקומותינו. מעבר לדיוק שלו, לקצב, לטכניקה המופרעת של הנגינה שלו ותוף הרגל שנשמע כמו מכונת ירייה, שיהאן מביא הרבה מהאישיות שלו לתיפוף הוירטואוזי.
הוא הדהים את הקהל הרב שגדש את הברבי בסולו תופים מרתוני שנערך כ – 25 דקות וכלל שפיכת מים על הסנר ליצירת אפקט בנוסח של ה BLUE MANS GROUP.
שיהאן הוא מן הכלאה בין הרגל הימנית של קוזי פאוול, הקאורדינציה של בלי קובהאם (שמסוגל לנגן בכל יד קצב אחר או להחליף בין יד ימין לשמאל בלי מאמץ), והיציבות והתעוזה של יאן פייס.
תוסיפו על כל אלה את העובדה שהאיש מאד קומוניקטבי ומלא כאריזמה בימתית והרי לכם סיבה להנות מהכישרון הענק הזה.
לזכותו של היוז יאמר שלמרות שהוא מנהל ומתנהג ככוכב על (ובצדק) כל אחד מהנגנים קיבל סולו לבד על הבמה והצליח להרשים את הקהל בנגינה וירטואוזית שהתעלתה לרמות גבוהות מאד (וזה באמת לא קל להשמר מלהשמע כלהקת TRIBUTE, ולחקות אחת לאחת נפילים כג'ון לורד או בלקמור). השיטה של חברי להקתו של היוז היא לגעת בקלילות בסולו המקורי, בסאונד, ולברוח מהר למחוזות של היוז – כך קרה עם הקטע הקלאסי THE MULE שהווה את הבסיס לכל קטעי הסולו הפרטניים.
האלבום Stormbringer זכה לתשומת לב מיוחדת ובראשם הלהיט הנושא את שם האלבום. העיבוד והביצוע היו מדוייקים להפליא והיוז הגיע לכל הטונים הגבוהים גבוהים (למרות שלקראת סוף המופע ניכר שהקול שלו התעייף מעט (וזה לא מפתיע). לגבי השיא של הערב היה בביצוע מדהים לקטע הבלוז שהוא כתב ביחד עם בלקמור – Mistreated משקיבל גוון חדשני ומיוחד.
באופן אישי, התרגשתי עד דמעות לנוכח הביצוע המדהים ל SAIL AWAY קטע פאנק בלוז שחתם את האלבום BURN, ולביצוע המרגש והאנרגטי ל – YOU KEEP ON MOVING שבו גלן איתגר את מיתרי הקול שלו בגבוהים, והגיש נגינת באס שמשאירה אותך פעור פה.
"אני עדיין יכול לשיר את השירים, במובנים מסוימים אפילו יותר טוב. מאשר בשנות ה-70," סיפר היוז בראיון לפני מספר חודשים, "ניתן להמשיך לבצע את הלהיטים הללו עם האנרגיה שהיתה בשנות ה -70 הבמה – אני מרגיש שהגיע הזמן לחדש את השירים הללו ועבורי מדובר בתענוג גדול לחזור לתוך הדמות שהיתה לי בתקופת חברותי בסגול כהה".
וכמובן, איך אפשר לסיים מופע שכזה ללא "SMOKE ON THE WATER" ? אז כן, והביצוע של היוז נשמע אחר אך יחד עם זאת זה עדין "זה". אולי בגלל שהתרגלנו בתקופת ההרכב הזה של סגול כהה לביצוע של קוברדייל והיוז. והאמת . איך אפשר להשאר אדיש כשה – טה טה הטה… טה טה טי טה… טה הטה טה… ט הטה…. מתחיל…
אין ספק שביום שישי נצפתה אחת מהופעות הרוק המדהימות ביותר שנחתו במקומותינו. וקצת חבל לי שהעניין לא זכה לחשיפה בכלי התקשורת הממוסדים (רבים מחברי צלצלו אלי באמצע המופע לשאול איך הם לא ידעו על דבר קיומו)
מילה טובה: למפיק ישי שווארץ שלקח סיכון להביא את היוז ארצה במיוחד בתקופה שהעניין לא זכה לשום סיקור במדיה הממוסדת. הכניסה, הארגון היו מתוקתקים.
מילה טובה: לקהל, שידע להזרים אנרגיות מדהימות מהאולם לבמה… נכון, מרבית הקהל דוברי רוסית והיה מיעוט של נשים, אבל עצם העובדה שהיו גם הרבה צעירים שידעו כל מילה בשירים של סגול כהה נותנת תקווה.
מילה כמעט טובה לסאונד: הפעם הקונסולה של הברבי הייתה מכוסה בברזנט. היוז הביא קונסולה וסאונד מאן משלו. הסאונד היה מאד מאוזן ונכון, ולמרות העוצמה היה נסבל ומובן. החולשה הייתה בכל שלא ניתן היה למשוע בכלל את שירת הרקע של חברי הלהקה וברב הזמן את הקלידים. הסאונד של הבאס, השירה של גלן היוז, הגיטרות והתופים היה מעולה.
מילה רעה מאד: למה בלונדון כשכתוב המופע מתחיל ב – 20.30 ניתן לכוון את השעון לפי זמן פתיחת המופע ובארץ, המיוחד בברבי, אתה עומד קרוב לשעתיים על הרגליים עד שהאומן עולה לבמה אחרי השעה 22.00 ?
קטעי וידאו מהמופע, צילום לאה אבישר
יפה מאד חבל שלא ידעתי ולא נכחתי
מסכים עם כל מילה. ההופעה הכי טובה שראיתי בחיי.
פשוט מעולה, מדויק, חברותי.
לדעתי חלק מהקסם של ההופעה קרה דווקא בגלל המיקום – בארבי.
היה סאונד-באלאנס מצויין.