כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות
כולל וידאו

סיאם, תל אביב עיר תחתית 2011

מופע פריצה חד פעמי של להקת סיאם, ליל רביעי בחצות, 07.12.2011 הוואנה מיוזיק קלאב, ת"א, היה במרכז השורה הראשונה, רקד, צילם והסריט – יובל אראל. עבור "חדשות המוזיקה" ו"הבלוג של יובל אראל".

סיאם, תל אביב 2011. צילום: יובל אראל
סיאם, תל אביב 2011. צילום: יובל אראל

מה היה? אוהו, היה…

להקת הגל-החדש המיתולוגית סיאם התאחדה למופע פריצה חד פעמי, הדר גולדמן וג'ף שפירו שהגיע במיוחד מלונדון, הופיעו בערב איחוד חד פעמי במועדון הוואנה מיוזיק. הצטרפו אליהם על הבמה – יוסי פיין, מי שהיה אחד הבסיסטים המקוריים של סיאם, אגדה חיה ומוסיקאי מהשורה הראשונה בעולם. לעיבודים החדשים מתלווה תוספת מרתקת –  המפיק המוסיקלי חיים לרוז, האחראי על העיבודים המחודשים, יוצר ומפיק מהגדולים של המוזיקה הישראלית.

הדר גולדמן, סיאם 2011. צילום: יובל אראל
הדר גולדמן, סיאם 2011. צילום: יובל אראל

מי היה? מיתולוגיה…

להקת סיאם הוקמה בידי הדר גולדמן, כנר, וג'ף שפירו – גיטריסט, השניים נפגשו בעזרתו של ניצן זעירא, שהוא גם זה שחשב על שם הלהקה החדשה. הדר גולדמן וג'ף שפירו עסקו במוזיקה כבר בשלבים מוקדמים של חייהם ונחשבו למוכשרים ביותר, הלהקה התחילה את דרכה בשנת 1984 במועדון הפינגווין בתל אביב ובמהרה גיבשה את סגנונה האוונגרדי במוזיקה אשר כבש את העיר.

לאחר שחיממה את "סוזי אנד דה באנשיז" בהופעה בקולנוע דן, הוזמנו גולדמן ושפירו – הגרעין הקשה של סיאם – לחמם את סוזי במופע הופעות אירופי. חברים הלכו ובאו, וסיאם המשיכה להופיע באירופה, בשנת 1986 אף הקליטה בלונדון אלבום הופעה חיה. בהמשך הקליטה הלהקה שורה של אלבומים בחברת Sirsus Records (תחת השם Blue Room Orchestra) ובלייבל "נענע דיסק". בשנת 1989, רגע אחרי שחתמה בחברת Rough Trade הבריטית הלייבל פשט את הרגל, והלהקה התפרקה.

ג'ף שפירו, סיאם 2011. צילום: יובל אראל
ג'ף שפירו, סיאם 2011. צילום: יובל אראל

והדמויות, קצת אינפורמציה…

כילד, ניגן הדר גולדמן על כינור, שם גילה כישורים מוזיקליים בלתי רגילים. בהמשך הדרך, הסב את כשרונו המוזיקלי בכינור אל תחום הרוק, עם הצטרפותו ללהקת רוק אלטרנטיבי בשם "היחידה לטיפול נמרץ" מאוחר יותר באותה השנה הקים את "סיאם" יחד עם חברו ג'ף שפירו. ב-1991 הקים גולדמן הרכב מוזיקלי נוסף בשם בארוק ולאחר מכן – בשנת 1999 הקים יחד עם שותפו אילון זרמון את משרד הפרסום "זרמון גולדמן". המשרד היה מאופיין במסעות פרסום פרובוקטיביים, עובדה זו זיכתה את גולדמן בכינוי "הילד הרע" של עולם הפרסום.

 ג'ף שפירו הינו מוזיקאי ישראלי מוכשר אשר בגיל שש-עשרה הקים את הלהקה הראשונה שלו, "אינפולייט". חברי הלהקה הביעו בוז לממסד ולמוזיקה הישראלית, אחת הפעולות הנועזות  שלהם, הייתה לפוצץ את הופעתה של להקת תיסלם בחיפה. בהופעותיו הנועזות ספג ג'ף ביקורת רבה, והעביר את פעילותה של להקתו לניו יורק, שם ניגן במשך שנתיים, משנת 1982 ועד 1984. שנתיים לאחר פעילות הלהקה בניו יורק, שב ג'ף שפירו לארץ, בשנת 1984, אז גם נפגש עם הדר גולדמן, והשאר היסטוריה.

חיים לרוז הנו אחד המוסיקאים המוערכים והבולטים במוסיקה הישראלית בעשורים האחרונים, מפיק מוסיקלי ויוצר. שייך לקבוצת מוסיקאים צעירים שהחלו לפעול בראשית שנות ה-90 במוסיקה הישראלית, ואשר המאפיין רבים מהם הוא המגוון הגדול של כלים בהם הם שולטים וסגנונות בהם הם פועלים.

יוסי פיין הוא נגן בס מהמובילים בארץ מאז שנות ה-80. הוא מפיק מוסיקלי מבוקש, אשר הביא את בשורת המוסיקה השחורה בכלל והדאב בפרט לארץ הקודש. פיין ניגן בחו"ל עם אמנים כלו ריד, דייוויד בואי, גיל אוואנס וז'קו פסטוריאס ובארץ כמעט עם כולם.

סיאם 2011, תל אביב עיר תחתית. צילום: יובל אראל
סיאם 2011, תל אביב עיר תחתית. צילום: יובל אראל

ולבסוף, מה באמת היה לנו אמש…

טוב, כאן מגיע הסיפור של הערב, בתחילה לא התחברתי לעובדה שהרכב שכזה מוצא את מקומו במועדון המתוייג כמקום מפגש לפו"פ וריקודי סלסה..בכניסה למועדון המאובטח בחבורה גדולה של גברתנים ממוצא רוסי החל להתאסף קהל רב, כשנפתחו השערים לקראת 23:00 והקהל זרם פנימה, הבנתי, חלל ענק המזכיר בצורתו ותפאורתו את מועדון ליקוויד במשכנו הראשון במרתף ברחוב לינקולן בתל אביב, תקרה גבוהה, אורות כחולים מאירים את הדמויות המרקדות בינן לבין עצמן, שנות השמונים הקודרות חזרו ונרקמו לנגד עיני. מפה לשם בעוד אני מתמקם על הנקודה האמצעית בקו הבמה, מתחיל לזהות דמויות, אנשי המועדונים של שנות השמונים, כמה מוסיקאים מלהקות עבר, חלקם שותפים לדרך עם הדר גולדמן.

ממש בדקה לחצות, אורות החלו להאיר את הבמה, הדר גולדמן עולה ונוטל אחד מהכינורות המסודרים בשורה שנשמרה עבורו, אחריו עולה ג'ף שפירו, הזמר והגיטריסט, חיים לרוז תופס את עמדת התופים המוגבהת ויוסי פיין אחרון, נוטל את הבס ומתייצב על הבמה, המופע מתחיל.

הדר גולדמן פותח בקטע חימום, הקהל מתמקד בבמה, האווירה מתחילה, ג'ף והדר עוברים לביצוע של הקטע Ghetto, התחושה באוויר האולם שחזרנו במכונת הזמן לימי המועדונים הקודרים של שנות השמונים, קולנוע דן, פינגווין, ליקוויד, נזרקים עשרים שנה ויותר אחורה, אך זוהי רק התחושה, הקהל מגוון, הרבה ראשים מאפירים, חלקם כבר מקריח, כרסים משתפלות פה ושם, הלבוש שחור, גם המטרוניות שגילן כבר לא לפרסום, חלקן פיזזו על רצפת הפינגווין, חלקן ישבו על הברזלים בקולנוע דן, עתה הן נראות נשים מכובדות, חלקן אמור בעוד כמה שעות בבוקר להציג פרזנטציה זו או אחרת לצוות שתחת ניהולן. המופע מתקדם הלאה, מתקרבים לאחת מנקודות המפתח, כעת מבצעת הלהקה את הקטע Siam

חיים לרוז פותח עם התופים, מכניס את חבריו לקצב הנכון, הקהל אחריהם, האוויר מתחיל להיות טעון בחשמל, מסביבי אנשים מתנועעים, חלקם כבר בחוויה אחרת, לא ממש מחוברים לסובב אותם, רק הראש והמנגינה מפעילים אותם, אווירה קודרת אמרתי כבר?, הלאה – In the Realm, עוד נקודת שיא מתגבשת במופע, הדר וג'ף נותנים את השירים החזקים והכי מוכרים של ההרכב, לא מנסים משהו אחר, הולכים על בטוח, משחזרים את ההוויה של אז, הם ממשיכים לקטע הבא- Changing, כאילו כלום לא השתנה במרוצת העשורים שחלפו, המוסיקה ממשיכה, ג'ף יש לו את השטיקים שלו, הוא מקפץ, הוא מתקרב עם הגיטרה לקהל, הדר מחליף כינורות או ויולות או מה שזה כבר לא כל כך אכפת לי ולקהל, המוסיקה עושה את שלה, האדרנלין בכלי הדם פועם חזק, והנה, כמו שהובטח, המופע לא חורג מעבר לשישים דקות, מגיע קטע הסיום, הדר וג'ף עוזבים את הבמה, ממתינים בצד, יוסי פיין תופס את תשומת הלב, הוא מתקרב למרכז הבמה, עם גיטרת הבס, חיים לרוז נותן את האות, מתרומם מכיסאו ומניף את מקלות התיפוף ומתחיל, חטיבת הקצב עושה את שלה, הקהל כבר כולו באקסטזה, תל אביב של שנות השמונים חוזרת פועמת וקופצת כאילו ומאומה לא השתנה, מכונת זמן אמרתי כבר? בתוך הקצב הזה ג'ף והדר ממלמלים משהו על יום הולדת ליוסי פיין, דופקים כמה צ'ייסרים ושוטים, יוסי מודה וממשיך, הקצב, הקצב, ואז זה מגיע, הצמד המוביל חוזר לבמה, הכינור או הוויולה, מה שזה לא יהיה, מתחיל לייבב, הגיטרה צועקת, תל אביב עיר תחתית!! Tel Aviv Down Town Tel Aviv Down Town, זהו שיאו הסופי של הערב, אקסטזה אמרתי? עוד כמה רגעים והכל יסתיים, הם יורדים לשנייה ומיד חוזרים וממשיכים בקטע סיום, אני זז הצידה, תופס זווית חדשה, מביט מהבמה אל הקהל העצום הזה שרוקד כמו שבט שזה עתה נחשף בג'ונגל אדיר, מנסה לתפוס כמה שיותר פנים במצלמה, שיישאר משהו למזכרת מכל החוויה הזו, תל אביב כבר לא תחזור לתחתית, בכל אופן לא לאותה תחתית שסיאם שרו עליה. לילה טוב.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150437563689654.379423.721654653&type=1&l=5f440707a0

קטעי וידיאו מהמופע. צילום: יובל אראל

וכאן כמה קליפים שצילמו אנשים אחרים שהיו בהופעה

והנה כמה קטעי וידיאו מהחזרות למופע

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא