כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

צו המפלגה, דין התנועה

מופע התרמה לפעילות מחודשת בגדה השמאלית, מועדון מוזיקת שוליים בחסות הסמול הישראלי, התקיים באוזןבר, ליל שישי ולתוככי שבת, 09.08.2013, 10 שעות, נכח צילם ומדווח + חשיפת תגלית – יובל אראל.

קין והבל מנגנים למפלגה...צילום: יובל אראל
קין והבל מנגנים למפלגה…צילום: יובל אראל

אורי אבנרי, שלום כהן, תופיק טובי ומאיר וילנר לא הגיעו אמש לאוזןבר, אך הרוח של המפלגה הקומוניסטית על חלופותיה שרתה במקום בדמותו של איתן קלינסקי, משורר מחאה כבן 70 שהקריא כמה שורות משיריו מעל בימת המועדון.

אבל הפוסט הזה לא מתכוון לעסוק בפוליטיקה, לא שוויון אחווה ושלום, לא אמת אחת ולא שתיים, לא שתי גדות זו שלנו זו גם כן, לא שמאל ולא ימין, הפוסט הזה אמור לעסוק בהחלטה לתת לשאול לוריא לנהל את הגדה השמאלית, מועדון בדירת מגורים בבניין ישן ברחוב אחד העם, מועדון ששימש בית להרבה מהרכבי השוליים בשלולית האינדי שמינדי התל אביבית, מועדון שקצת נפח את נשמתו בעת האחרונה וכעת מתחיל לגלות סימני התעוררות (לדוגמא מופע השקת אלבום בכורה לשעלת נפוצה..).

פרבדה"מועדון "הגדה השמאלית" בתל אביב המופעל על ידי עמותה עצמאית הפועלת בסיוע חד"ש, הוא מרכז רב־תחומי של תרבות ובית למוסיקאים, אמנים ויוצרים, יהודים וערבים. הוא כנראה גם המועדון היחיד בעיר שנמצא בניין מגורים. 23 שנים הוא מהווה בית למאות יוצרים מכל גזע ודת, אמנים מתחילים ואמנים מוכרים. במסגרת המועדון התקיימו מאות דיונים בנושאים חברתיים ופוליטיים, תערוכות, הקרנות סרטים, חוגים, קורסים והופעות ג'אז, אוונגארד, מחול, רוק, פאנק והארדקור. חברי להקות "בלקן ביט בוקס", "הבילויים", "אוי דיזוויז'ן" ו"בום פם" ואמנים כמו עוזי פיינרמן, אורי כנרות, יונתן לוי ומאיה דוניץ לא רק החלו את דרכם בגדה השמאלית, הם ממש גדלו שם."

קדחת? לילי פרנקו. צילום: יובל אראל
קדחת? לילי פרנקו. צילום: יובל אראל

הבעייה המרכזית בכל ההתנהלות העסקית\פיננסית\תקציבית\ כלכלית של הגדה השמאלית נעוצה במושג כסף, סוג של מונח שהתזה הקומוניסטית לא ממש מתעמקת בו. שאול לוריא, הזמר ונגן הבס בטריו ההארד קור המקומי "קין והבל 90210", אשר מונה למנהל המועדון, פתר את הבעיה בהפקת לילה המוקדש להופעות של קרוב לעשרים מוזיקאים והרכבים, חלקם חב את ימי ילדותו למועדון הגדה השמאלית וחלקם הגיע פשוט כדי לתרום זמן הופעה כדי להרים מופע צדקה\התרמה שהכנסותיו יוקדשו למימון הפעילות בגדה, מי שארח את כל ההפקה הזו היה מועדון אוזןבר, מקדש אינדי מקומי מבוסס ונדיב.

בנאי והשודדים. צילום: יובל אראל
בנאי והשודדים. צילום: יובל אראל

אז ארוע שכזה, המזכיר בזוית מסויימת את ליין "לכלוך באוזן" מבית מדרשו של לאון "נפולאון" פלדמן, פסטיבלים אורבניים אחרים שהתרחשו כאן בעיר העברית הראשונה (תחנה מרכזית, שתמשרה…), הביא כמות לא מבוטלת של צעירים (וגם מבוגרים מן הסתם) לבלות ואף להיחשף לחומרים מוזיקלים של מיטב להקות השלולית ועוד (מיד אגע בעוד….).

איתי, אקסל של ז.... צילום: יובל אראל
איתי, אקסל של ז…. צילום: יובל אראל

מי הופיע, ניגן ותרם את חלקו לטובת המיזם? – רם אוריון וחיה מילר, אסף שריג, רננה נאמן הנדלר, הייא זעאטרה ואבו ראבוס (בהם אתמקד בהמשך…), שמות מהתנ"ך, עוזי פיינרמן, שירי מרפסת, malox, מגסון, קרמל אפל פופ, tape n rape, רוצי בובה, שעלת נפוצה, לילי פרנקו, אלישע בנאי וארבעים השודדים, בוא לבר, ויתרתי, קין והבל 90210 (אם מישהו נשכח מוזמן לדווח).

תאכלעס, את כולם ראינו, שמענו והכרנו, (תבצעו חיפוש בבלוג, הם שם) לא היו כאן חידושים מסעירים, כי בסך הכל מדובר באירוע התרמה, סוג של סיבה למסיבה, סוג של כלים שלובים, סוג של הוקרה והערכה הדדית לבית (עזבו את הפוליטיקה) שנתן את ההזדמנויות הראשונות וכעת הוא זקוק לזריקת חיים מחודשת.

הייא זעאתרה ואבו רבוס. צילום: יובל אראל
הייא זעאתרה ואבו רבוס. צילום: יובל אראל

כן,כולם מוכרים, למעט הרכב אחד, בלתי מוכר (לפחות לי), בדקות של הסאונדצ'ק שלהם עוד היה מקום להתבדח על "הי מביאים לכאן מוזיקה מזרחית, מה זה המאוולים האלו באוזןבר?…" עד שהתחיל המופע, הדואו הערבי חיפאי אבו רבוס (בתרגום לעברית מדובר במושג המבקש להגדיר את הקו בין מציאות לחלום, השלב בו מערכת העצבים של האדם הישן מובילה אותו להתמוטטות אקסטזית) הכולל את ג'מיל מטר בחצוצרה ותופים, את איאס נטור בגיטרת בס ומחשב, אשר ארחו את הזמרת הייא זעאתרה, הם מגדירים את המוזיקה שלהם כתערובת של מוסיקה פסיכדלית אקספרימנטלית עם טוויסט ממוסיקה ערבית קלסית. מתברר שבדרך כלל הם מארחים זמר או זמרת בהופעותיהם ככלי ווקלי, פרט להייא מתארחת בהופעותיהם גם הזמרת והמוזיקאית מייסא דאו (זוכת תחרות הכשרונות של מכללת מיוזיק), בשיחה עם ג'מיל אחרי שירדו מהבמה מסתבר שהם די מוכרים בסצנה המוזיקלית של חיפה, אבל בתל אביב הופיעו רק פעם אחת, לפני שנה, באנה לולו ביפו. מישהו צריך להרים את הכפפה ולהביא אותם לעיתים תכופות יותר לתל אביב!

ולגבי הגדה? רצוי לסמן את המקום כמוקד מתחדש ומתרענן למוזיקת שוליים, אני אמנם לא חבר במפלגה הקומוניסטית וממש לא מתעניין בפוליטיקה, אבל מהזוית המוזיקלית ביקרתי בו פעם ולבטח אבקר עוד….

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו – אבו רבוס

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

2 תגובות

  1. הגדה השמאלית – מקום שיש לי ממנו הרבה זכרונות טובים – חייבים לשמור אותו,
    למען התרבות, האמנות והשפיות!

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא