כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

פס קול שבועי

יעל קראוס – אחד חורף

יעל קראוס משיקה אלבום חדש, הראשון בשפה העברית "אחד חורף", האזנה

עשר שנים חלפו מאז נכחתי במופע ההשקה של יעל קראוס, זה היה אלבום הבכורה שלה  – "Boutique", המופע התקיים בתיאטרון תמונע, בין המוזיקאים שליוו אותה אז היה גם רועי ירקוני, חברה להרכב האוונגרדי האלטרנטיבי – Panic Ensemble. מאז זרמו מים רבים בנהרות לכיוון הים ויעל עצמה עברה לגור ולחיות בארצות הברית. לפני כשלוש שנים היא חזרה לארץ, הספיקה להופיע במופע המחווה המצויין ל"חלונות הגבוהים" לצידם של אסף אמדורסקי ושלומי שבן והחלה ליצור שירים חדשים בשפה העברית.

את השירים הראשונים היא הציגה במהלך מופע שקיימה במסגרת פסטיבל הפסנתר בשנת 2018, שירים שכעת מופיעים באלבום החדש, אלבום הסולו השני של יעל והראשון בשפה העברית. האלבום "אחד חורף", כולל עשרה שירים שאת מחציתם יעל כתבה אשר הולחנו והופקו בידי שי רוט (תעני אסתר), היתר – ״סוף המחזה״ ו״חידות הזמן״ נכתבו בידי משה שכביץ, ״אהיה איתך״ נכתב בידי ברק פלדמן, ״לאן אלך״ בידי אהובה עוזרי המנוחה, ״קול דודי״ בידי יענקל׳ה רוטבליט.

האלבום כאלבומה הראשון בעברית, מסמל מבחינתה את התשוקה לחזור ולהשתרש בארץ ובמוזיקה הישראלית. תהליך היצירה כמו גם העבודה וההפקה המוזיקלית של שירי האלבום נמשכו במשך שנה והמוצר הסופי הנו אלבום בעל אווירת דרים פופ מלנכולית מה במקצב איטי ורך כאשר הנרטיבים של שירו עוסקים בגעגועים וראיה מפוקחת על החיים כמות שהם. אך מעל כולם מרחף בעוצמה, שקטה אך בטוחה, קולה המיוחד של יעל אותו הגדרתי פעם כגביע שמנת ביוגורט המעוטר בדובדבנים ושלל פירות יער…

 

כך יעל עם השקת האלבום לרשתות החברתיות – "רציתי לקחת את כל מה שספגתי ולשלב בתוך יצירה אישית עברית, תוך מתן דגש על המפגש האלכימי בין המילים המוזיקה והקול –  בשעה טובה – אני מוציאה אלבום – קולולו!!! שמפניה לכולם, קראתי לו ״אחד חורף״. אחד – כי בשבילי, מהרבה בחינות, הוא הראשון. חורף – פשוט כי הוא חורפי, אלבום של בית, התכנסות, תאורה מעומעמת, כירבול מתאים לפוך, לבישול, ללבד, לגשם ורוח, לבהייה בגלים ונסיעה בשעות הלילה המאוחרות ואחד חורף – כי ככה דברים נשמעים אצלי בראש עוד הרבה לפני שאני מתרגמת החוצה אני מאוד מאוד מתכבדת להזמין אתכם להקשיב לו ואם אפשר אז בתנאים המתאימים… מומלץ גם לשים אוזניות ומי שיקשיב ממש טוב אולי אפילו ישמע את הגשם מתגנב מערוצי השירה שיהיה סוף שבוע נפלא"

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא