כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

לאסוף את הקצוות

המופע של קריסטין הרש במועדון זאפה תל אביב, מסע של מוסיקת פולק הנודד מאטלנטה לעבר לונדון, חמישי, 14.06.2018. מופע חימום – נועם רותם. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

ג'ון באאז, ג'וני מיטשל, ג'ניס איאן, אלו השמות שעלו בראשי כאשר האזנתי לראשונה לשיריה של קריסטין הרש, זמרת פולק ורוק אלטרנטיבי מארצות הברית שעל בואה נודע לי לפני למעלה מחודש. כשאתה מבקש לקשר ולחבר אתה מוצא כמה קווי דמיון, בראש ובראשונה בקול המיוסר קמעה, הצרוד מעט בעל צבעי הוויסקי המעושן, קולות שבאים מתוך הנשמה שאיננה שקטה ואיננה שלווה.

סגנון שירתה של קריסטין הרש נע בין לחישות מלודיות רכות לצרחות טעונות ברגש. יש בה דרמטיות אצורה ומופנמת שבאה לידי ביטוי בשירים, בפלאו שלהם בעקבות הטקסטים והנגינה על גיטרת הנפח. קריסטין נפגעה בגיל צעיר מאוד בעקבות תאונת אופניים שגרמה לה לזעזוע מח גדול ולפתח הפרעה דו קוטבית במבנה הנפשי עד לכדי סכיזופרניה מחד ופוסט טראומטיות מאידך תוך ראייה מעוותת של המציאות, בעיה שמטופלת ובהצלחה באמצעות תרופות שהיא נוטלת שנים רבות.

אולם אמן כאמן, הוא לא אישיות שגרתית, האופן בו היא מביטה לעבר המציאות, אל החיים מסביבה ובסביבתה הקרובה, האופן בו היא מפרשת ומפרשנת את התהליכים מובילים ליצירתם של שירים בערימות, טקסטים אישיים הנארגים על גבי ליריקות בסגנונות הפולק והרוק האלטרנטיבי, רפטטביות של פריטה על גבי גיטרה תוך מעבר למבנים חצי מורכבים וכניסה לשירה טעונת רגש בכמויות אדירות היא הקו המאפיין את שיריה.

כך חשתי במהלך המופע שהתקיים אמש במועדון זאפה בתל אביב, התחושות שלי לא הטעוני, קריסטין, שקדם להופעתה מופע חימום קצר של נועם רותם, הכינה מבעוד מועד רשימת שירים שאותה היא הניחה ליד הפדלים בסמוך לגיטרה שלה, אולם בסופו של עניין, במהלך המופע, היו אלו המלצות בלבד, קריסטין הלכה על פי תחושותיה ובצעה את השירים כפי שהרגישה ולא על פי הסדר, עניין שהפך להפתעות נעימות, רפטטיביות ואסוציאטיביות כשהיא נעה בין שיר לשיר עם חצי סיפור באוויר, צוללת אל תוככי הפריטה על גבי הגיטרה ומוציאה את כל כולה בנעימות מעודנת עד מאופקת קמעה במהלך השירה, לעתים פשוט עצמתי את עיני כדי להיכנס אל תוך המקצב המהפנט ולהאזין לצלילי קולה המתייסר בעדינות יותר מאשר להקשיב למילים ולנסות להבינן, בתוך תוכי הבנתי כי השירים הם מאוד אישיים, נרטיבים של פרשנויות על אינסידנטים בחייה.

שעה עברה מאז תחילת המופע המאוד אינטימי וחשתי את עצמי נותר מצפה לעוד, כן, גם הקהל שמילא, במיוחד בערב שכזה בו כל העולם מבקש להריע למונדיאל הכדורגל, את שולחנות ומושבי המועדון, הריע עוד דקות ממושכות אחרי ההדרן בתקווה שקריסטין תחזור עוד ועוד, התמכרות של מאזינים. היה טוב.

מניח כאן כמה מהאלבומים של קריסטין, קחו את הזמן להאזין.

 

 

 

וידאו – הפעם לא חיפשתי את "הלהיט" או השיר המוכר, עברתי על הרפרטואר שהתערבל לו ושלפתי שני שירים שהפנטו אותי במקצב, מלודיה ונעימות ההאזנה המהפנטת שלהם. כאן.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא