כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

ובחלומי

מופע השקת "Apollonia" אלבום הבכורה המלא של "Garden City Movement" במועדון בארבי, מוצ"ש, 28.04.2018. נכח תיעד, חפר ומדווח – יובל אראל.

Garden City Movement – Apollonia צילום יובל אראל

האמת, חפרתי כבר המון על הטריו של רועי, יואב ויוני, החפירות הללו לקחו אותי קצת אחורה בהיסטוריה של האינדי הישראלי, ממש לזמנים שהבלוג הזה התהווה, בראשית שכזה, חורף 2011, ערב בנות במסגרת הליין "לכלוך באוזן" שלאון "נפולאון" פלדמן, אז שדר בתחנת הרדיו "קולה קמפוס" אצר מעת לעת כשהוא נותן את הבמה הנכונה להרכבי שוליים בסצנת המוזיקה הישראלית, האירוע היה תחת הטייטל של פסטיבל הרכבי נשים, סולניות בדרך כלל או נשים כחלק מההרכב או לגמרי, את הפסקה הבאה הקדשתי למה שברבות הימים הפך להיות הלהקה שניצבה אמש מעל הבמה במועדון בארבי שעוטרה בכפות תמרים ששיוו לה מראה של גינה – "הלהקה החמישית שעלתה לבימת האוזן הייתה לורנה בי – הנציגות הירושלמית בערב הכל כך תל אביבי, עם הסולנית היפה עדי אולמנסקי – שילוב של אלקטרוניקה ורוק עוקצני, כן, גם חברי לורנה בי שוקדים לאחרונה על אלבום."

החיבור שלי עם ההרכב הירושלמי נמשך כאשר האלבום הצפוי יצא לאור והם חגגו את יציאתו במופע שהתקיים בתאטרון תמונע שבעקבותיו כתבי את המשפט הבא – "המוסיקה, מעניינת ומאתגרת את האוזן, הצלילים מורכבים ממוזיקה אלקטרונית המשולבת בשירה היודעת להשרות אווירה רגועה, לפתע לעלות לגבהים זועקים ולחזור למטה בשלווה, השימוש בסמפולים, בכלים ייחודיים כקסילופון, בלוויית סקשן של כלי נשיפה היוצרים לבסוף תמונה סוריאליסטית."

המשכו של הסיפור תם כשההרכב סיים את דרכו, עדי אולמנסקי יצאה לדרך עצמאית, אט אט כבשה את התודעה כיוצרת היפ הופ אלקטרוני עוסקת בשת"פים אחרים ובונה אט אט את המוניטין הבינלאומי שלה.

שנתיים מאוחר יותר אני יושב בחצר של "צוללת צהובה" בירושלים, יוני שרוני, האיש שמתחת לכובע הצמר שלו חבויות להם צמות עבות והא בדרך כלל מגיש תכניות מוזיקה בתחנת הרדיו המנוחה "קולה קמפוס" (זוכרים את לאון מתחילת החפירה כאן?…) האמת שאני זוכר זאת ממש כמו אתמול, אחד האירועים בצוללת צהובה ירושלים, חשיפה בינלאומית, חצר המועדון, אוויר ירושלמי מהול בריח בירות, עלים ועשן, אז יוני שחרר את האמרה ההיא שהובילה אותי לעקוב במדוייק אחר הצלילים של Garden City Movement, השלישיה שלו יחד עם יואב סער ורועי אביטל, יוצאי להקת Lorena B הירושלמית, כבר מזמן מוכרת לא רק בסצנה המקומית הנכונה אלא ברחבי העולם במקומות שמוסיקה אלקטרונית עכשווית נותנת את הטון – "הסגנון הזה, האלקטרוניקה החדשה, הוא העתיד".

וברפרוף קל בחזרה לזמננו, ארבעה אלבומי EP כל אחד מהם כולל מספר מצומצם של להיטי מוסיקת דאנס צ'יל אאוט אלקטרונית מנצחי רחבות ריקודים השתחררו מבית היוצר של יוני, יואב ורועי, הם כבר הספיקו לכבוש את הבמות לא רק כאן אלא גם מעבר לים, עניין שלוקח אותם די הרבה לשם, האמת ששומעים עליהם שם יותר מאשר כאן ובכלל. יוני צדק, לפחות מבחינתו ומבחינת חבריו, אכן, הם יוצרים כעת את העתיד.

ספרתי לעצמי 16 רצועות ששוחררו להן אט אט באותם אלבומי EP קטנים עד שהגיע תורו של האלבום המלא, והוא בא באמת בגדול, "Apollonia" כולל ח"י רצועות מוזיקה, רובן בעריכת רדיו מה שאומר שאורכן אינו עולה על שלוש דקות בדרך כלל, הסגנון המוסיקלי נשמר ומופק באופן מאוד מהודק ונקי, משמר את הצליל הנכון שהם יצרו ועשה אותם מה שהם. באופן אישי בחרתי באלבום כמועמד היחידי להוות אלבום מתנה לחג.

אמש הם כאמור חגגו את השקתו של האלבום שיצא בפורמט דיסק ובפורמט ויניל לצד גרסה דיגיטלית ברשת, מושמע בשלל הפלטפורמות שקיימות כיום בשטח ותופסות את מקומם של המוצרים ברי הקיימה…

בפני מועדון מלא מפה לפה, קהל רב ומגוון שכלל גם אורחים מעבר לים שבאו לחזות ולחוות את ההרב ששמו יצא לפני בסצנת המועדונים, וכאן נכנסת ההערה שלי, אני אוהב את מועדון בארבי, זהו סוג של מקדש רוק תל אביבי, אך ההופעה של הטריו הייתה נשמעת ואף נראית יותר טוב מה גם שהייתה מרקידה עוד יותר טוב את הקהל לו הייתה נערכת במועדון התאטרון בשדרה היפואית לא הרחק מכאן, מקום שבנוי במיוחד עבור ריקודים, כי את המוסיקה של "Garden City Movement" צריך לשמוע תוך כדי צעדי ריקוד, כאלו שבמהלכם אינך נאלץ להצטופף בעמידה מול הבמה.

חלפו בראשי במהלך הערב כמה הרהורים איך הכל היה נראה ונשמע יותר נחמד לו עדי אולמנסקי הייתה מצטרפת כאורחת למופע, סוג של סגירת מעגל קטנטנה, היה באמת יכול להיות יותר נחמד.

חוץ מזה הכל היה טוב, בעצם מצויין,

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

  1. אתה צודק לגמרי. הם באמת מעולים.
    מהלהקות היותר כיפיות לשמוע בישראל לחובבי האלקטרוניקה והצ'יל-דאב.
    אללה ירחמה Lorena B…

    מכיר במקרה את רוקי בי ? (Roi “Rocky B” Assayag)… גם הוא עושה אלקטרוניקה/ראפ/היפ-קפוץ מעניינים מאוד.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא