כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

בכפיים

להקת הקולקטיב חוגגת את השקת אלבומה החדש "The Coming of Light" במופע ראשון מתוך שניים, חמישי, 26.04.2018, מועדון בארבי תל אביב, אורחת – נגה ארז. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, וידאו – אדוה אראל.

הקולקטיב, בארבי. צילום: יובל אראל

הרשו לי לחזור על עצמי, אחרי שכרטיסיית המנוי התמידי שלי עם הופעותיה של הקולקטיב התמלאה והם יצאו למסעות אחרים, הם שוב חזרו והתקבצו יחדיו, אמנם עם שינויים פרסונליים, כדי לשחרר חומרים חדשים, הגעתי וטעמתי ואכן חזרתי על עצמי כדלקמן – "ובכלל מה עושים חברי הקולקטיב?, מה הם מנגנים שמושך את הקהל? זהו מעין סלט, סוג של קוקטייל, ערבוביה מתוחכמת, מחושבת אך אימפולסיבית של צלילים השואבים את מקורותיהם ברובם מהיבשת ההיא שמעבר לים, היכן שאנשי העמל יוצאים לכרי המרעה הנרחבים עם הפרות, או עם הקומביין וקוצרים את תבואת העולם, היכן שגזעים ועמים משתלבים לכדי אומה אחת, האומה שעדיין נחשבת הכי חזקה בעולם, במיוחד בפן המוסיקלי – קורטוב של אמריקנה, ובלוז, וג'אז, ורוק, וריתמנ'בלוז, ושלל גווני וחלקי הגוונים של המוסיקה השורשית שיוצרת גרוב איכותי עם הרבה נשמה וקמצוצי בלדה."

אולם אוכל להוסיף בבהירות כי אמש, שוב מול מועדון מלא עד סוף הם, מגובשים כתמיד למרות השינויים הפרסונליים, מצאו לעצמם שותף מעניין ומאתגר לביצוע השירים, אם באולם נכחו מן הסתם 950 איש ואישה (המספר המגדיר סולד אאוט במועדון…) הרי אלף ותשע מאות כפות ידיים היוו את הנגן השמיני בהרכב, לצידם של רועי ריק, עידן ורועי רבינוביץ, עמנואל סלונים, יואב ארבל, גיא לנדאו, ןשרון פטרובר, הווה הקהל על כפות ידיו החבר הנוסף, המוטיב במסגרתו מצטרף הקהל לליווי השירים במחיאות כפיים חזר על עצמו לאורך חלקו הגדול של המופע, לא בקטע של כבוד בסיומו של שיר אלא כחלק מהמקצב המלווה, היה זה גיוס מוצלח, שאפילו מילא חלל זמן קצרצר שהתהווה בשל תקלה טכנית אחת שנבלעה בתוכו של הפלואו האדיר של המופע.

אפשר לומר שמעבר לשירים החדשים, כמעט חציו של האלבום החדש שרובם בוצעו כבר בפתיחת המופע בזה אחר זה, ומעבר לאירוח של נגה ארז שבצעה שני שירים האחד מתוך האלבום הקודם של הקולקטיב והשני מלהיטיה העולמיים, היה זה מופע חם תוסס ונעים עם כל המניירות האופיניות שנחתם בירידה למרכז האולם כדי לבצע באורח אקוסטי כשמסביב כולם רוכנים על רגליהם על הרצפה את השיר Happiest of all Memorial Days ומזכירים לכל הנוכחים במעין משפחה אחת גדולה וחמימה שהקולקטיב ביסודו הוא הרכב עממי.

קבלו כאן טיפ, אחרי שתסיימו לאכול את מנת הדג הערב רוצו למועדון בארבי, הקולקטיב חוזר והפעם הם יארחו את רותם בר אור מהאנג'לסי שמחר יפציע עם חבורתו במועדון זאפה תל אביב.

כאן כרטיסים לבארבי, כאן כרטיסים לזאפה, שבת שלום.

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא