מופע מחווה לציון ארבעים שנה לאלבומו הראשון של רמי פורטיס "פלונטר" בהפקת "קין והבל 902010", רביעי, 03.01.2018, מועדון בארבי ת"א, נכח תיעד, חופר ומדווח – יובל אראל, וידאו – אדוה אראל.
שלא כמו הנוהג הצבאי העתיק לחלק כל דבר לשלושה חלקים אנסה לחצות את הפוסט הזה לשניים, הראשון יהיה עמוס לעייפה בסופלרטיבים, הוקרות, תודות, הערכות וחיוכים, עצמאיים ואל מול המשתתפים, השני לעומתו יהיה החלק הביקורתי שינסה לחדד להשחיז ולדקור במקומות הרכים ביותר והרגישים לאו דווקא לדגדוגים, לפרק את הפלונטר.
שאול לוריא הוא Dude אמיתי, בחור טוב במובן הכנה והנכון של המילה, חס וחלילה לא לכיוון הסחי אחי אלא יותר במסלול של רוקנ'רול, אמת, כנות, שחרור, עוצמות, ללא מורא וללא משוא פנים (טוב זה סלוגן של אורי אבנרי סמולן מקצועי). כך הוא מצטייר בעיני במיוחד בפעילותו במסגרת להקת הבית שלו "קין והבל 90210" שיוצרת, הוא, שאול לוריא, יהונתן השילוני ואיתמר לוי חומרי מוזיקה הנעים על הספקטרום של המטאל הארצישראלי בואכה מחוז הנויז טראש ורעש כמעטפת לכתבי מחאה והאשמה חברתיים לא קלים אך יחד עם זאת די נכונים, בבחינת דוחפים את האצבעות היישר אל תוך המורסה המוגלתית הכי כואבת בחברה.
אני מאמין לו בכל הכנות ומבלי להעלות ולו חשש קל שבקלים לכנות, הערצה, הערכה, האהבה והרצון הכל כך עמוק מבפנים, ממש כמו ילד בגיל העשרה חף מכל עניין זר, לכבד, להעריך, להוקיר ולפרגן בגדול לדמות מתחום עולם המוסיקה והתרבות המקומית שהנה אחד המודלים החשובים בעיצוב תודעתו המוזיקלית והתרבותית, של שאול, אני מתכוון ומכוון לרמי פורטיס, מי שהוגדר על ידי כ"רוקר של חיי" בכתבה שיצרתי עבור אתר מאקו בימים ששם עוד התעסקו ברוקנ'רול אמיתי ולא רק בפופ להמונים.
אז אני באמת ובתמים רוצה לומר שאמש התקיים במועדון בארבי ערב מחווה לאחד האלבומים היותר חשובים בהיסטוריה ובשרשרת אבני הדרך של הרוקנ'רול הישראלי, "פלונטר" הוא כזה, ובזמן אמת (וכאן הקטע הפורסט גאמפ שלי…) הכרתי את המשתתפים ביצירתו באופן ממשי, הסתובבתי ביניהם ולידם כאחד הנערים ועם חלק מהם אני שומר על קשר פחות או יותר עד ימינו.
ואני רוצה להוסיף ולומר שזה כבוד גדול והערכה מלאה לשאול לוריא וחבריו, על הרעיון, על העבודה הרבה והלא קלה לחבר את הפסיפס הזה של אנשים, מוזיקאים, שירים, חזרות, העמדות, לכדי ליין אפ שיעמוד את מבחן הזמן ויגיש את החומר ההוא שכבר הפך לקלאסיקה בפי כל אוהד רוק ישראלי באשר הוא וכחלק ממנחות התמיד שרמי פורטיס מבצע כמעט בכל מופע שלם שלו, כי בתכלס, רוב רובן של ההופעות שרמי פורטיס מקיים כוללות לפחות שיר אחד מאותו אלבום שהציבו בקדמת הבמה של הסצנה המוזיקלית הישראלית ושלף אותו מהמחתרתיות.
ואני גם רוצה לומר תודה לכל מי שלקח חלק בהפקה הזו, מאנה ברסט המנהלת של הרכבי האינדי שמינדי שניסתה ליישר את הכל בקו אחד מסודר, דרך כל המוזיקאים שהצטרפו וביקשו לתת מתוכם את הפרשנות העכשווית לחומרים ה"עתיקים".
אבל, וכאן מתחיל הקטע הביקורתי ומראש אני אומר, הי שאול, קח זאת כביקורת בונה, ולא כקטע קוטל או דומה לו.
לפני שנים רבות הייתי בהופעה של זמרת יוצרת שהרימה מופע מחווה ללהקת תיסלם "רדיו חזק", היא הגישה מופע איכותי, מהודק ומצויין בפרשנותה הווקלית וההפקתית ללהיטיה הכי גדולים של הלהקה, אקט שהסתיים עם התקדמותם של חברי הלהקה שעמדו כל הערב מאחורי הקהל באוזן בר אל קדמת הבמה ולחיצות ידיים וחיבוקים תקשורתיים ומצולמים עם היוצרת המפרגנת. הפעם העניין הזה לא עבד כך וטוב מאוד, רמי פורטיס בעצמו נטל חלק במחווה שאורגנה לו ועלה בסיומו של המופע לבצע את "אינקובטור", כבוד, אבל, היכן היו כל אותם חברים שניגנו לצידו באותם ימים? נטע ויסמן, יוסי בוזין שהחלו עמו את הדרך עוד מימיה הראשונים של להקת "זבוב" המיתולוגית (שהייתי עד להקמתה, כי אני פורסט גאמפ בסצנה…) ובהמשך בהרכב "מים חמים", מדוע הם זומנו רק בדקה האחרונה לחוות את המופע ולא התבקשו זמן רב קודם לכן לבא וליטול חלק בשחזור קטן של אותם רגעים על הבמה עם כלי הנגינה? שאול, אנה, יהונתן, איתמר? אתם מבינים איזה ערך נוסף היה לעניין שכזה? אתם מבינים מה זה היה עושה הן למוזיקאים עצמם שבאותם ימים היו כוכבי רוקנ'רול של הדורות ההם? אתם מבינים מה זה היה עושה לתרבות הרוקנ'רול והמוסיקה בארץ? שלא שוכחים את "דור המייסדים"? ולא, זו לא אצבע מאשימה הנדחפת אל תוך החזה בכח, רק נקודה למחשבה, אני אוהב אתכם, קין וההוא..
ואני רוצה לשאול מדוע נבחרו האמנים הללו דווקא לבצע את המחוות לשירים מהאלבום ולא אמנים אחרים, אני חושב שהמופע בכללותו ולמרות חשיבותו וגודלו וכמות הקהל וכל הגורמים הללו יחד לא הצדיקו הוספתם של שירים שלא קיימים באלבום, ומכיוון שבאלבום בעצם ישנם רק עשרה שירים אזי המופע היה צריך להתפרש רק על פני אותם שירים, כי הוא חזק מאוד. ואני חושב שחיים רומנו כמי שהיה המפיק המוסיקלי וגם, הי, הנגן האולטימטיבי בכמה וכמה כלי נגינה במהלך ההקלטות, היה אמור לקבל פארט יותר גדול מסתם ביצוע יחיד ובודד למנגינה שהוא יצר לפורטיס מעולמות הרגאי סקא של פעם "שמש לך מצפים"
אני חושב שהילה רוח, אביב מארק הם אמנים טובים בתחום בו הם יוצרים, הילה יודעת להרים את מועדון בארבי לשמיים לא פעם ולא פעמיים אולם הפעם היה כאן פספוס מסויים, אנסה להצביע על הבעייתיות – היכן הפרשנות האישית שלהם לחומרים של פורטיס, הם לא הגיעו כדי לתת אקס פאקטור או הכוכב הבא לאירוויזיון או דה וויס רחמנא ליצלן, הם באו כדי להראות איך אמן מהדור העכשווי מכבד ומוקיר את החומרים שרמי פורטיס יצר לפני שני דורות בתכלס, אז מה עם הפרשנות האישית הפקתית? זה קטע שחמק לו מתחת לרדאר ויצר מבחינתי יבשושיות מה, שוב סליחה, אתם כשלעצמכם מוזיקאים ויוצרים מצויינים.
כמה דקות אור עבורי בהמשכו של המופע הגיעו מצידו של אייל פרידמן אקא קוואמי, אבל, כן, לא חוכמה גדולה, לקוואמי יש אישיות בימתית ייחודית (כן כן המושפעת רבות מסצנת הראפ השחורה והלוחמת של החוף המזרחי בארצם של הגיבורים), את האישיות הזו הוא ידע לשלב בחוכמה ובתבונה בביצוע שלו לשיר "היא קלקלה את כולם", הוא גם ידע לנתב את השעות שלו בעבר עם פורטיס על הבמה לפרשנות העכשווית הנכונה, קטע מצויין מבחינתי שהרים אותי באותו רגע נתון.
ואז בא הקטע שלא הבנתי מה הקשר, יהלי סובול, מוזיקאי יוצר איכותי ביותר, הגיש את השיר "למדי אותי הלילה" באופן שהיה חסר את התאטרליות המובנית של פורטיס והשיר ברח למחוזות אחרים בכלל.
אני מבקש לא להתייחס לביצועים נוספים במהלך המופע אולם כן אגע בג'נגו שאמנם ביצע שיר פורטיסי שלא מהאלבום אבל כן מעצמו כי הוא שותף ביצירת "תלוי על הצלב", האחיםפורטיס… זה פשוט לא חוכמה, כאילו שברי סחרוף יצטרף לפורטיס במופע שמוקדש לפורטיסחרוף, דא!!!
נקודת ה- Punk היחידה ששוחררה אמש כי בעצם כבר אמרו שפורטיס הוא הפנקיסט הראשון ופלונטר זה סוג של אלבום הפאנק הראשון בארץ, החברים המסוקסים מגרייט מאשין, הם מנגנים פאנק רוק למעיים, רק חבל שעומר קצת התחמק מהקהל כשכל כולו שקוע במבטים לרצפה אבל החוזקה הגיעה עם הירידה של אבירן עם הגיטרה מהבמה לרצפה והרמה נקודתית של הפוגו שהחל לצמוח שם לרגעים ספורים.
טוב, אני מרגיש שחפרתי כאן יותר מידי, זה השלב שאני יכול לומר שהמסע הממושך מידי עם האלבום וגרורותיו במהלך המופע הגיע לשלב הנכון כאשר קין והבל והקייטנה (לילי פרנקו) של 90210 הרימו ונתנו עם היצירה המאוד קודרת ומאוד מעודדת מחשבות עומק "המוות אינו מחוסר עבודה", הי אהבתי את האינטרפטציה הקיינית שלכם חברים, עמדתם בקו אחד לצידם של ענקים כרמי פורטיס ושולץ האיום כאחד, ר-ס-פ-ק-ט. בטוח שהרבה זקנים כמוני בקהל חשבו אותו דבר, זה בעצם מה שהיה הכי שווה בערב הזה כדי לצאת מהבית, טוב, חוץ ממה שבא לאחר מכן.
אז לאחר מכן בא רמי פורטיס, הרוקר הכי וותיק בסצנה, מי שבעצם לכבודו ולכבוד האלבום הראשון שלו נרקם כל הערב והמופע, וקצת לאחר קטע האהבה וההתמסרות הטוטאלית של שאול לוריא כמו נערה באהבה… הראשונה שלה (סתם, שאול, אל תיקח זאת קשה מידי גם לכותבים מותר להתבדח על חשבון…) הגיש את "אינקובטור" המיתולוגי שלו, האמירה הכי אמיתית וכנה של היציאה מהמסגרות הכובלות והישנות אל האמירה האישית של היצירה.
שוב, תודה, לרמי, לשאול והחברים שעשיתם הכל בעשר אצבעות, זה לא מובן מאליו. כבוד, תודה.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו, צילום אדוה אראל
תגובה אחת