כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

ימי חסד

הזמרים דוד ד'אור ועמיר בניון במופע סליחות משותף וחד פעמי באמפי שוני, רביעי, 27.09.2017. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

דוד ד'אור ועמיר בניון באמפי שוני. צילום: יובל אראל

חפירה – אתם לא חייבים להאמין בקיומו של אל או ישות אלוהית, כלשהיא, של העם היהודי, של מאמיני ישו, של מאמיני מוחמד, בודהא, הפסלים באיי הפסחא או ווטאבר, ממש לא. אבל אם אתם חלק מהעם היהודי, קצצו לכם שמה בגיל 8 ימים, מלמלתם מתוך ספר עתיק בגיל 13 ונרשמתם ברבנות כדי להתחתן עם בח"ל, אתם חייבים לעצמכם קורטוב של מסורת כמורשת של עם, לא מעבר לכך.

אלו בדיוק הימים לאותו קורטוב, חודש תשרי לפי הלוח העברי, החופן בקרבו שלושה מחגי ישראל, ביניהם יום כיפור, בו אמורים המאמינים לצום, להתייסר ולבקש סליחה מאותו אלוהים על עוונותיהם, בינם לבינו, דהיינו אי קיום מצוות הדת היהודית, או בכלל בין אדם לחברו, מה שנקרא אגואיזם מטופש.

עמיר בניון, מזמורי סליחות. צילום: יובל אראל

הימים הללו, בהם נוהגים היהודים, המאמינים, או המסורתיים (מאמינים של שבת וחג) להתפלל ולזמר כמה מהפיוטים המיוחדים שנהוגים בימים אלו, בין כסה לעשור, בין חגיגות תפוח בדבש ובין צום ותענית.

כאן מגיע שיתוף פעולה חדש, ראשון מסוגו בין שני זמרי הנשמה,  עמיר בניון ודוד ד'אור. הזדמנות לקורטוב יידישקייט או יהדות בכלל, שילוב של טעמי המזרח וניחוחות העיירה המזרח אירופאית גם יחד, כל ישראל חברים.

דוד ד'אור, מתקשר עם מלאכים. צילום: יובל אראל

אז מה היה לנו אמש?

קרוב לשעתיים עם אמפי עמוס בקהל מגוון, עמישראל, שקיבל מנה כפולה של פיוטים לצד שירים מוכרים ואהובים משני אמני נשמה חשובים בסצנה המוסיקלית הישראלית, היהודית, רגעים של התרוממות הנפש לצד דקות לא מועטות של ביט מקפיץ עם לחנים עתיקים, חפלת הימים הנוראים בהאזנה לביצועים מצוינים של השניים המלווים בהרכב נגנים עשיר שכלל את הפיוטים והניגונים באווירה היהודית, לצד שיריהם האהובים – עומד בשער, ניצחת איתי הכל, קול מהשמיים, פתח ליבך, אבינו מלכנו, עננו, אל נורא עלילה, אדיר ונאור , אדון הסליחות ועוד. במיוחד אהבנו את הקטע של החלפת תפקידים, כשזה פותח בשירו של ההוא וההוא פותח בשירו של הזה, דואטים.

שאפו לתאורן שהביא אותה במיצגים מלאכים עם תאורה שחדרה מאחורי האישונים, רק משק כנפי שכינה היה חסר באמפי, ולסיום – מעולם הנסיעה חזרה לגוש דן לא הייתה כל כך חלקה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא