כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

קליפים חדשים

מה המצב? יש מצב! – Liberté, Égalité, Fraternité

שיר, מזמור, תפילה, המנון, תסכית, מסכת, פסוקים, פזמונים, קראו לעניין באיזה שם שתרצו, כמה וכמה יוצרים מבצעים מוכרים, חשובים, נחשבים, בעלי דעה, התקבצו להם יחדיו תחת דגלו של הסופר דוד גרוסמן כדי לשחרר קול חדש, כל הפרטים.

 

דויד גרוסמן, הדג נחש, יוני רכטר, דניאל זמיר, ברי סחרוף, מקהלת הנוער של ימק"א, גליה ירון, המפיק המוסיקלי עמי רייס והאמנית מיכל רובנר, ביצירה משותפת. שאורכה יותר מתריסר דקות, עניין לא רגיל במחוזותינו. מעין שלושה שירים מחוברים יחדיו אחוזים זה בזה ותלויים זה לצד זה, שאנן סטריט פותח, יוני רכטר מצטרף, דניאל זמיר עם פסוקים מהמקורות וברי סחרוף מסיים.

הנה כמה מדבריהם על כך:

על מה השיר? על המצב, על מה שהתרגלנו לקרוא לו 'המצב'. הלבבות נאטמו מול מאמרים והפגנות. האוזניים נסתמו. נוצרה פה שפה חדשה, סִכְסוּכית, והיא כבר לא אומרת כלום לאף אחד.

חשבנו- אולי שיר יעזור, יעיר, יניע את הנפשות שנלכדו בתוך הבועה הסגורה של המצב. ("…זה צו הגורל / שנקרא 'המצב'./ לא לנשום – / לא לנשום אף לרגע / בשתי הריאות /לא לצאת לחופשי/ לא ממש להיות…")

כתבנו, הלחנּו, צירפנו צירופים, הבאנו חברים, אמרנו – הייאוש זה מותרות שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו.

זמזמנו: לא יהיו לנו חיים, אם לא יהיו להם חיים. הפכנו את זה וראינו שגם ההפך נכון. לא יהיו להם חיים אם לנו לא יהיו.

ככול שיצרנו, הרגשנו שיש בנו תנועה, שלא מוכרחים להתמכר לייאוש. אפשר גם להתמסר לתקווה. קטנה, מציאותית, במידת אדם. כזאת שאפשר לשיר אותה גם בעברית וגם בערבית. גם בדברי הנחמה של הנביא ישעיהו, שמבטיח שבארץ החדשה שתיבָּנה, הנערים יחיו מאה שנה; וגם במשאלה הקטנה שלנו, לגדל ילדים באור, שלא יטילו צל על איש.

באור אני רוצה אותם, באור.

האם זה שיר אחד שמורכב משלושה שירים? האם הם שלושה נפרדים שחוברו להם? הכול אפשרי, השיר הזה מוכן לכול."

דויד גרוסמן כתב את המילים ואליהן באו יוני רכטר, שהלחין עם שאנן סטריט ו'הדג נחש', וברי סחרוף, ודניאל זמיר. ובאו גם מקהלת הנוער של ימק"א, וגליה ירון, והמפיק המוסיקלי עמי רייס, והאמנית מיכל רובנר, שמלווה במבטה את העבודה כולה. זה השיר שהם יצרו בדרכם לבקש דבר פשוט: "שעוד אוכל להיות אדם חופשי, ועַם חופשי, בארצי, בביתי, בתוך נפשי."

קחו את זה מכאן אליכם והלאה, שאו ציונה נס ודגל, להיות עם חופשי בארצנו, וקראתם דרור בארץ לכל יושביה: חירות, שוויון ואחווה – Liberté, Égalité, Fraternité

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא