כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

ערסים פואטים בתדר, אפריטיף, דז'סטיף..

ערב המוקדש לשירה מזרחית נאבקת, סבב מס' 17 לליין השירה הנשי מזרחי (יש גם בנים), הפעם בבית רומנו בדרך יפו תל אביב, שני 21.07.2014. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

קיסר ואלמליח – ערסיות בתדר. צילום: יובל אראל
קיסר ואלמליח – ערסיות בתדר. צילום: יובל אראל

זה כבר הפך אצלי לי למנהג, לסיים את הגפילטע פיש עם הציר ופרוסת הגזר המבושל, לנגב את החזרת בשארית פרוסת החלה ולקחת את עצמי לאירוע התורן שמשיקה עדי קיסר, תימניה צנומה ומתולתלת שמובילה ערבי שירה בקטע של "הי אנחנו היהודים המזרחיים שנמאס לנו מההפליה האשכנזית וזכותנו להתגאות במסורת שהורינו הביאו עימם מארצות ערב", ערבים שכאלו המטובלים בין היתר, מעבר לשורת המשוררות (בעיקר) ומשוררים הקוראים את הגיגי נשמתם, גם במופעי אורחים, מוזיקאים, זמרים, נגנים, רקדניות או בכלל חפלת הרקדה מצלילי הכרם ועד קובי פרץ.

אפריטיף – ערב ראשון שלי בעונה החמישית של תדר, תחנת הרדיו הנעה ונדה במהלך השנים ברחבי תל אביב וממוקמת בשנתיים האחרונות בחצר הפנימית של בית רומנו, בשעות היום מרכז קונפקציה בסיטונאות וקמעונאות ובלילה מתחם תרבות בת זמננו המשלב בירה ואלכוהול לצד מטבח צעיר יחד עם שידורי רדיו אינטרנטי ואירועי תרבות הנעים בין מופעי מחול, מוזיקה ותערוכות. את הבירה הראשונה שכיבדוני מבית מכבי (ואני במקור אוהד הפועל ושמשון תל אביב בכלל…) קבלתי בתודה.

ערסים ויורמים בתדר, צילום: יובל אראל
ערסים ויורמים בתדר, צילום: יובל אראל

פואטיקה – תורת השירה והפיוט.

ארס פואטיקה – סגנון כתיבה, המכונה גם "שירה בראי עצמה", – התייחסות של האמן לעצמו ולאמנותו. במרכזה עומדים תיאורים הקשורים בתהליך היצירה של שיר וכן הגדרות לשירה והתייחסות לפרסום היצירה ולתגובות הקהל.

ערס – מילת סלנג עברי שמקורה במילה הערבית عَرْص (תעתיק מדויק: עַרְצ), שמשמעה "סרסור זונות", או "נָבָל". המתארת אדם בעל רקע עברייני כביכול, הנוטה לשוטטות, שהוא בעל חזות חיצונית מצועצעת, ודובר שפה עילגת. זהו סטריאוטיפ חברתי, אשר מזוהה באפיון התנהגותי-תרבותי וכולל מוטיביים לשוניים, התנהגותיים, תרבותיים ותעסוקתיים.

אם נצא מתוך ההגדרה המילונאית כביכול אפשר לאמר בפשטות וישירות שהכוונה ל"פושטקים", לא מחונכים, חסרי תרבות המגיעים ממשפחות ממוצע עדתי מזרחי בקרב היהודים, תכלס, אם נהיה כנים.

ערס פואטיקה – משחק מילים המתייחס לשירה, חאפלה וריקודי בטן, הקראת שירה ומילים הטבולות בעארק

כשחפרתי אודות אותן נשים ה"חברות" בליין הזה "ערס פואטיקה", מצאתי ביניהן הרבה המתגנדרות בתוארים אקדמאים, מרצות באוניברסיטאות, עיתונאיות, משוררות ונשות תרבות, לא רק, הסתבר לי שחלק לא מבוטל מהמגדר הגברי בליין זה הנם עיתונאים ופואטיקנים.

אז מה הקטע, אה?…

לא לחפור יותר מידי, לא לרוחב, ובטח לא לעומק (טוב אנחנו לא לוחמי חמאס) ופשוט לשמח ולהתענג על הרגעים הקטנים הללו שהליין מעניק לקהלו, או יותר נכון, שעדי קיסר מקבצת עבור הנוטלים חלק במפגשים הללו.

אמש נשא המפגש אופי קצת שונה, לצלילי המלחמה המרוחקים, המלווים בידיעות וחדשות על אסונות אנושיים, ובכלל מראש לא תוכנן כל אירוח מוזיקלי של זמר או הרכב, כפי שציינה מראש עדי קיסר – "אוטונמיה שלא כפופה לשום סיסטם ובמה שנותנת קול לשירה", אחד אחת נגשו המשוררים והמשוררות לעמדת המיקרופון שהוצבה לפני המסחרית בה מתקיים השידור של התדר (הי, תקלוט הערב בידי חן אלמליח אוחנה) והקריאו את שירתם, שירה שחלקה רווי במיניות אירוטית כסוג של התרסה, ישראל דדון, ריטה קוגן, עדי קיסר, אלה גרינבאום, אלון בר, נואל ערפאת, תהילה חכימי, אינס אליאס, אהובה-אור כרמלי. ראוי לציין בערב זה  את הופעתה ושירתה של נוואל ערפאת, ערביה ישראלית מרמלה, סטודנטית במכללת שנקר שהקריאה שיר נוקב על זכותה להכרה והגדרה כמו כולם.

נוואל, רמלה תל אביב. צילום: יובל אראל
נוואל, רמלה תל אביב. צילום: יובל אראל

הקטע האומנותי הוגש בידי אלה גרינבאום, משוררת ורקדנית שלאחר שיר קצר אודות עארק בצעה ריקוד אישי לצלילי השיר של דודו טסה – אשרב כאסכ ותהנא.

דז'סטיף – האירוע הסתיים, הערב נמשך, אני עושה דרכי הלאה, חוצה את יפו, כל הדרכים לעג'מי חסומות, מחסומים, שוטרים, לוחמי מג"ב, העיר מזדעזעת בהפגנות משני הקצוות, כנגד הפגיעה באוכלוסיה המקומית בעזה מחד ובעד המשך הלחימה כנגד החמאס מאידך. עולם מטורף.

בקטנה – מקווה שהמפגש הבא 18# ח"י בעברית, יהיה עשיר בצלילים ומנגינות מעבר לתמלילים.

אירוע ערס פואטיקה קודמים שתועדו בבלוג – אחת, שתיים, שלוש

לחצו לצפייה בגלריה מהאירוע

וידאו

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

4 תגובות

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא