כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

מוזיקה על המסךפס קול שבועי

האצבעות הקטנות והמלוחות של הטבע

הקרנת הסרט The Fall – Live at the Dead Sea של ההרכב Tiny Fingers, פרוייט משותף של הלהקה ביחד עם גיא זך, איליה מרכוס ואסף בן דוד, בסינמטק תל אביב, אדוה אראל ועידו משה נשלחו בשם הבלוג לטעום את הפסיכדליה המהולה במי גופרית, מיד הדיווח. 

חפירה מקדימה – כמה מילים שצרפתי בכתבה ישנה אודות מופע של Tiny Fingers במועדון בארבי – "קחו 300 צעירים, הניחו אותם בעמידה אל מול במה, מוארת באור כחול אפופת עשן מלאכותי, הניחו על הבמה חמישה צעירים נוספים, תנו לאחד מהם – טל כהן, תופים תנו לשני – נמרוד בר, אורגנים, לעוד שניים, בועז בנטור ואורן בן דוד תנו גיטרות ובמרכז העמידו בחורה אחת – דניאלה ססיליה טורג'מן עם מיקרופון, כשהם יתחילו לטחון את התאים האפורים במח שלכם ברעש קצבי, חלקו מונוטוני, חלקו מוטרף ברמות על, ערבבו את הכל לכדי מנגינה והסתכלו על התנועה הריתמית של הצעירים שהנחתם מול הבמה ואז תבינו למה התכוונתי, העתיד ברוקנ'רול כבר כאן, ולסיום – מה שהתחיל בשנות השבעים המוקדמות עם להקת הוקווינד – hawkwind שהעלתה לבמה גנרטורים שידעו ליצור מוסיקה הופך כיום למילה האחרונה בסצנה המוסיקלית"..  

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כמעט ופגעתי, כי האצבעות הקטנות מצליחים לשלב בחוכמה במוזיקה המקורית ערבוביה של פסיכדליה, פוסט רוק, אלקטרוניקה חיה וגרוב. בין לבין הם הספיקו להשיק לפני קרוב לשנתיים את אלבומם האחרון – The Fall שמתבסס בעצם על חומרים שהספיקו להקליט בשנת 2014 בטרם יצאו למסע ממושך במזרח הרחוק, הנה כמה מילים מפי לאחר השקתו"…חוויה חוץ גופית הכוללת מבט בוהה ואטום מה לעבר אותם המאות שעמדו לפני והתפללו מוזיקלית בקפידה על פי המקצבים, הביטים, האותות החשמליים ורעשי המכונות או האפליקציות והאפקטים שתווכו בין המיתרים למכשירי ההגברה, ציפיתי לאיזה דמות שתעופף מעל הקהל אבל ככל הנראה שהמאבטחים לא אשרו לה להיכנס, כך או כך את החוויה של האצבעות הקטנות יש לאכול במלואה ביער המרוחק ממקום ישוב, תכלס…"

 

במסגרת אירועי הפצ'ה קוצ'ה שהתקיימו החודש בהיכל התרבות בתל אביב קיבלו חברי הלהקה את שש הדקות וארבעים השניות כדי לחשוף את הסרט ולהמליץ עליו. הנה הסילבוס שלו: בתאריך 15 בינואר 2016, עם זריחת השמש, החלה להקת הרוק הפסיכדלית "Tiny Fingers" לנגן את אלבומה האחרון "The Fall" באופן מלא ומתמשך, על החופים הצפוניים של ים המלח. אורכו של הסרט כשעה אחת, המתחילה בחושך מוחלט ומסתיימת בקרן האור הראשונה, במהלכו נפגש המופע הייחודי של המוסיקה החיה עם תיעוד של סינמטוגרפיה טבעית הנתפסת עם שפע הגוונים והנופים המקיפים את המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ. מדובר בדיאלוג חד-פעמי שנוצר בין יצירה מוסיקלית לטבע, בין האישי לאוניברסלי כמו המפגש בהרמוניה מושלמת עם הזריחה.

אז עם התובנות הללו, עם האלבום הזה, עם הסרט הזה, שחררתי את הליש ושלחתי את הצעירים לקבל את הרעש במח, הנה מה שעידו קלט:

יש רעש.

לאחר מכן מופיע החושך.

ולאט לאט התמונה מתבהרת : ארבעה אנשים מנגנים כשברקע יש נוף אמורפי שלא ממהר לחשוף את עצמו. אין ניסיון לייצר יותר דרמה ממה שמוצג בפנינו בצורה כל כך טבעית : הטבע המרהיב, המים, הסלעים וההרים העצומים – מקבלים פס קול שלא ערוך לתוך הסרט – הוא הסרט. השילוב הוא עוצמתי, מתבקש ועם זאת מאוד מפתיע.

לוקח רגע להבין במה מדובר, אבל לא צריך להבין איך משהו עובד בשביל להתמסר עליו.

כך מתחילה שעה (וקצת) של חוויה שבה השחקנים הם נוף והמוזיקה, שמערכת היחסים בהם מוצגת בעריכה מצוינת שכוללת צילום אוויריים, תת-ימיים ויבשתיים של המקום הנמוך ביותר בעולם – ים המלח.המוזיקה של הטייני פינגרז מלאה במרחבים אינסופיים ונופים מדהימים ביסודה, כך שהחיבור הזה הוא לדעתי המשך טבעי ומתבקש. 

מדובר בסרט התיעודי החדש של הופעה חיה של האלבום של הטייני פינגרס משנת 2015 שנושא גם את שם הסרט – The Fall. כמו המוזיקה והגישה שלהם, הוא שונה מאוד מדברים אחרים שנעשו במדינה שלנו עד היום.

זו לא עוד הופעה חיה. זה ריקוד אורגזמי של הטבע ביחד עם המוזיקה, בה הצופה מתנתק מהרעיון של מוזיקה כדבר מאוד ברור ומסודר וחווה אותה בצורה אחרת לחלוטין – תוך שילוב עם הטבע. שילובים שכאלה נראו גם בעבר (פומפיי / פינק פלויד 1972, Cocksucker Blues 1969 / רולינג סטונס ) אבל לדעתי השילובים האלו נתנו פוקוס ללהקה ולנגינה ופחות פוקוס למשקל הכבד של הסביבה בה נוגנה המוזיקה הזו.

ופה טמון הקסם של הסרט – המוזיקה והנוף נמצאים באיזון, זה נראה לפרקים כאילו הלהקה לא נמצאת בכלל בתוך הסיפור הזה, הנוף והמוזיקה מזינים אחד את השני ויוצרים חוויה מאוד חזקה שנשארת איתך אחרי שאתה מסיים לראות את הסרט.

ממליץ.

טעימות – טריילרים..

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

3 תגובות

  1. היי יובל, תודה על כתבתך מהנה לגבי הופעה של Tiny Fingers בים המלח. אולי זה יכול לעניין אותך בנוסף, כי כבר לא פעם אנשים משווים אותנו להם (בצדק או לא) : שחררנו קליפ של שיר Aral Sea III שמספר על אסון סביבתי של ימת ארל, הרלוונטי לנו הישראלים גם בגלל המצב החמור של ים המלח, בין השאר. מקווה שתמצע אותו מסקרן ונשמח לכל פידבק. 🙂 https://www.youtube.com/watch?v=yenTeEJrWPQ

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא