כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

הזינוק המקומי של רונן בן טל

מופע השקת אלבומו השישי של רונן בן טל "דורך במקום מזנק לרחוק", יום חמישי, 30.03.2017, מועדון פפאיתו. כפיר ריפשטוס, חבר וצלם הופעות יצא למסע בזמן ומצא קהל שאינו מאמין בשוט או בשיט.

רונן בן טל בפאפאיתו. צילום: כפיר ריפשטוס
רונן בן טל בפאפאיתו. צילום: כפיר ריפשטוס

לא הייתי בכלל במועדוני הגל החדש והפאנק של שנות השמונים בת"א, הייתי צעיר מדי בשביל מהפכת הגל החדש ומה אתם כבר מצפים שיידעו בקריית אונו של שנות השמונים על הסצנה האפלה הזו שהתרחשה במקביל בכל מני מועדונים אפלים בת"א כדוגמת הפינגווין, קולנוע דן והליקוויד.

על כן, כשלפני כמה שנים אחד מסוחרי התקליטים הציע לי לקנות הוצאה מקורית של התקליט "האדום" של רונן בן טל ("תיקיות" שיצא במקור ב-1989) לא היה בכלל מושג מה זה הדבר הזה. ההוצאה המשולשת (והמומלצת בהיותה זולה וכוללת לפחות שני אלבומים של בן טל משנות התשעים שקשה למצוא הוצאות מקוריות שלהם) של המארז "שקיות" שכולל גם את האלבום הנ"ל ואת "אחד מול אחד" פלוס "תקלה במנגנון ההדחקה" די "סידרה" אותי מבחינת להכיר את החומרים של האלבומים האלה.

צריך לציין שהבחירה של בן טל לכתוב ולשיר את החומרים האלה בעברית (בניגוד למשל לאלבום של ז'אן קונפליקט, הלהקה שבן טל היה חבר בה יחד עם פורטיס) אינה מובנת מאליה, אבל היא כלי הכרחי להעביר את הביקורת שיש לבן טל על המצב ועל מה שהולך במדינה הזו, ויש לו מה להגיד אם כי הוא מעביר את הביקורת שלו בצורה מרומזת, ועל כך בהמשך. בנוסף ל"שקיות", ראוי לציין את ספר הצילומים "אנשי הפינגווין – ההיסטוריה הסודית של ת"א" שכולל תמונות פרי מצלמתו של הצלם אריאל סמל, ספר שנותן רקע ויזואלי טוב לכל האווירה האפלה הזו שהייתה במועדונים שאני בטוח שהשפיעה על יצירת וכתיבת המוזיקה הזו. עם הרבה סיניסייזרים מודגשים ומלוכלכים וטקסטים אפלים ("סוף שרוף לבן, אתה באפ סייד דאון", "חיים מתחת למפלס", מהאלבום "תיקיות") אבל בלי התפשרות על רוק בועט, מצאתי את עצמי נמשך לסגנון ה"עקום" הזה, וככה מצאתי את עצמי מגיע להופעות של בן טל בברבי ב-2014 ו-2015, צילמתי במלואן 3 הופעות מלאות ואפשר לצפות בהן בערוץ ה- Youtube שלי.

בן טל הוא בכלל לא פראייר על הבמה, הוא תמיד רץ קופץ, צועק ומלא אנרגיות והוא היה מביא איתו חבורת נגנים מכובדת (עובד אפרת, דודי לוי, יקי אבימור) והיה נוהג להעלות לבמה כל מני אורחים (ג'נגו, סמי בירנבך) להשתתף בחלק מהשירים. הפלטפורמה של מועדון הבארבי יחד עם הרכב רחב של גיטריסטים, קלידן ומתופף שכל אחד בא עם רזומה מכובד ברוק, אפשרו לבן טל להגיש את החומרים שלו בביצועים רוקיסטים בסטייל Wall of Sounds רחב שעוטף אותך מכל הכיוונים. אין ספק שההופעות של בן-טל בבארבי בשנים האחרונות (בעיקר זו מינואר 2015 שבה התארח סמי בירנבך) היו חגיגה למעריצים ובפרט למי מהם שלא הכיר את הגל החדש בזמן אמת.

בן טל הוא בין הבודדים שנושאים את הדגל של "הגל החדש" בשנים האחרונות (מינימל קומפקט עוד נותנים הופעות אחת לכמה שנים, סיאם חיממו את סויד לפני כמה שנים, מלכה שפיגל גם פעילה), והאלבום החדש שהוא הוציא "דורך במקום מזנק לרחוק" הוא האלבום הרביעי שבן טל מוציא בשנים האחרונות.

 

האלבום הוא אסופה של כתיבה – שירה על נושאים אישיים משפחתיים ("שעת חסד", "ג'ירפה", "פרדהתפילה") וביקורת על האווירה העכורה ברמה הארצית שיש במדינה הזו: "מולדת היא חלום שהלך לאיבוד" מבכה בן טל את המושג השחוק "מולדת" בשיר "הארץ המו_תחת" (זו לא טעות דפוס, ככה נקרא השיר)  ומתאר את עצמו כמפיק ש"מארגן כסף אמריקאי" בשביל לעשות את אותו סרט שנקרא "הארץ המובטחת". המשל ברור, והנמשל, פרשנות אישית שלי: כנראה שקשה לארגן "כסף ישראלי"  ובפרט כסף ממשרד התרבות כשעושים סרט שהתאור של "המולדת" שבו לא כ"כ מוצא חן בעיני הלקטורים או הצנזורים של משרד התרבות, ובכלל הפיקוח השלטוני על התוכן של הסרטים שמופקים בארץ. אבל המסר העיקרי והחזק מגיע בשיר שעל שמו נקרא האלבום: "הי אתם, העומדים מולנו מאיימים עלינו לכלותינו, מכוונים לראש, מכוונים לבטן מכוונים למעיים יש חדשות בשבילכם, לא תצליחו איתנו, מה שלא תעשו לא תשברו אותנו, גם אם תרסקו לנו את השיניים, תפוצצו את הפנים תנקרו את העיניים לא תשברו אותנו", המשל חד וברור והנימשל, לפי מה הולך פה במדינה הזו, מספיק שאגיד שהוא רחב כרוחב המרחק בין מזרח למערב ולטעמי האישי בדגש על פוליטיקאים שעיקר ההתמחות שלהם כוללת מניפולציות והתמחות במתקפות מתוקשרות, תחמנות וחוסר יושרה.

בניגוד להופעות הקודמות, הופעת ההשקה הנ"ל (שקדמה לה מיני הופעה אקוסטית של בן טל עם עובד אפרת ב"אוזן השלישית" שבוע לפני כן כשהאלבום החדש הושק למכירה) נערכה במועדון הפפאיתו בהרכב מצומצם יחסית שכלל את יקי אבימור (בס), עובד אפרת (גיטרה חשמלית), עדן ליברמן (קלידים) ואורנה כץ (שירה). נוכחות מכובדת של קהל נרשמת בפפאיתו, הרבה חבר'ה צעירים לצד חבר'ה מבוגרים מתקופת הפינגווין.

ההרכב פותח עם "ערב נוטה לרדת", הקלידים נותנים את הטון והליווי של אורנה כץ (גם היא בוגרת תקופת המועדונים, תמצאו צילום שלה מהתקופה בעמ' 164-165 בספר "אנשי הפינגווין") עם הגיטרות משלימים את השירה של בן טל. "תכירו את ציפי, עשויה מברזל ואנלוגית לגמרי" מציג רונן את ה"צעצוע" החדש שהוא רכש בשביל להשיג מקצב אנלוגי אותנטי של שנות ה-80. ממשיכים ב"שעת חסד" שמדבר על איך האם והאחות המנוחים של בן טל מסתכלות מהעולם הבא על בן טל והמשפחה שלו, אווירה די עגמומית ורצינית עם כאלה שירים על ההתחלה, זו יותר הופעה של האלבום האחרון עם פחות "להיטים". "הארץ המו_תחת" פותח לאווירה קצת יותר חופשית ומשוחררת. "שלי ושלכם, כולם רוצים לקחת" בן טל מנפנף בידיים שלו תוך כדי השירה כדי להדגיש את הנקודה שהמולדת שייכת לכ-ו-ל-ם. עובד אפרת דואג ש"ציפי" תתחיל להשמיע את הקצב בשביל השיר הבא "נבואה לשוטים", הגיטרה של עובד אפרת מנסרת, פה כבר ההופעה מתחילה להפוך יותר להופעת רוק. בהמשך, כץ ובן טל שרים ביחד את "דורך במקום" כאמור אחד השירים הכי טעונים באלבום, הקלידים של עדן ליברמן נותנת לשיר להישמע כמו פרוגרסיב משנות ה-70. הקהל מריע בסוף, "עכשי אתנחתת אייטיס" מכריז בן טל ועובר ל-Exercise מהאלבום של ז'אן קונפליקט. המקצב המונוטוני של "ציפי" עם הבס והקלידים, הסולואים העדינים של אפרת והשירה ההזויה משהו של בן טל וכץ יוצרים אווירה סוריאליסטית פסיכדלית. "השיר הבא, ג'ירפות מוקדש למיכל", שוב פעם הסולואים של אפרת נותנים את הטון, אין ספק, כל מי שראה את הגיטריסט הזה בפעולה ישר מבין שהוא נמנה על השורה הראשונה של הגיטריסטים הכי טובים שיש פה בארץ, הוא לא מסוג הגיטריסטים שעושים פוזות עם הגיטרה, פשוט מקצוען שעושה את העבודה בלי טיפה של פוזה. "הלילה מתקפל" מחזיר לאווירה העגומה של תחילת ההופעה, חזרנו להופעה בסטייל האינטימי. אחרי זה עוברים ל-One Day I Smile, גם הוא מהאלבום האלמותי של ז'אן קונפליקט, פה מרגישים חזק את החיסרון של מתופף, ביצוע נחמד אבל בנסיבות לא מתקרב לרמה של ביצוע של בן טל בהרכב מלא בבארבי. ממשיכים לאחד השלאגרים החזקים של בן טל "בוקר אחרון", הפעם בן טל בוחר לבצע אותו במקצב איטי במיוחד. אחרי זה, חלק מהנגנים יורדים מהבמה ורק בן טל ואפרת נשארים לנגן, וההופעה הופכת לאקוסטית עם ביצועים מקוריים ושונים לגמרי ממה שהכרנו בעבר, של "הנשמות הטובות" ו-"לך מכאן", באותה צורה בדיוק שבן טל ואפרת ניגנו במיני הופעה שבוע לפני כן ב"אוזן השלישית". אהבתי את הביצועים האקוסטיים האלה. כל שאר ההרכב חוזר לבמה והחבר'ה מסיימים עם "לא משנה" ו"פרדה תפילה". כץ בולטת בשירה ב-2 השירים בסוף, כשהשיר האחרון סוגר מעגל וכולל קצת יותר אופטימיות, אחרי ששמענו את ה-"מאמינים בשוט, מאמינים בשיט" של תחילת ההופעה. בן טל שר שיר אופטימי ?  נדיר במקומותינו.

השקות קודמות של רונן בן טל:

"לאחותי" בארבי, ינואר 2014

"כדור ברזל" בארבי, ינואר 2011

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום כפיר ריפשטוס

 

וידאו, המופע המלא, צילום כפיר ריפשטוס

 

 

כפיר ריפשטוס

משפטן, עורך דין, מתמחה במוסיקה פסיכדלית ומחתרתית

לקריאה נוספת

תגובה אחת

  1. ביקורת מצוינת ( למרות שכפיר מצהיר שלא חי את התקופה בזמן אמת ) גם מתואר תמהיל הקהל שזה חשוב לקורא שלא נכח . לצערי ממש פיספסתי . רונן אלוף גם מפיק אגדי גם פרפורמר מצוין ובעיקר מוסיקאי על . מחכה להופעות הבאות שלו ובינתיים תיקיות שקיות וכל השאר
    One day i smile ((:

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא