כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

ערב עם סוזי וסוזאן

הדיווח של שיר "ארנבת" אלוני בעקבות סיבוב לילי בין מועדון גגרין, התדר וגלריית סוזי, מוצ"ש, 25.02.2017. שוטטות לילית במחוזות המוזיקה של תל אביב.

מחווה לסוזן בסוזי. צילום שיר "ארנבת" אלוני
מחווה לסוזן בסוזי. צילום שיר "ארנבת" אלוני

על ניסיון ¾ מוצלח לתפוס גם את מופע אוסף העשור של הצימר בגגרין, גם את התקלוט של רדיו טריפ, וההופעות של Tree ואוזו בזוקה בתדר, וגם את ערב ההופעות המיוחד בסוזי ארט ביי- עם איה זהבי פייגלין, דה פז בנד ואלקטריק זו- "הקיבוץ". 

אז למה רק ¾ מוצלח? כי התחלתי את הערב בלעבור בגגרין בתקווה להספיק לצלם איזה מופע אבל שום דבר עוד לא התחיל וכבר הייתי חייבת לזוז לתדר, לפחות השארתי את תרומתי הצנועה לצימר שהפיקו את הערב על מנת לגייס מימון שיאפשר להם להמשיך ולקיים את המועדון המחתרתי והמיוחד, שגם פועל כצהרונית לילדי פליטים. הופיעו שם בין היתר גם רייסקינדר, המסך הלבן ודף צ'ונקי.

ועוד משהו שסוג של פספסתי- את ההופעה של איה זהבי פייגלין במסגרת מופעי "הקיבוץ". אבל היא מהממת והיא סלחה לי ואפצה אותה בסיקור בפעם אחרת. מבטיחה.

הגעתי לתדר ישר להופעה של Tree, הרכב הרוק – סבנטיז שיצא לי לסקר כאן עבר, תמיד תענוג לשמוע את הסגנון שלהם של משהו כמו אריק קלפטון בתחילת שנות ה-70, המון פסיכדליה וגרוב. למען האמת המאפיין הזה חזר על עצמו גם בהופעה של אוזו בזוקה וגם בהופעה של אלקטריק זו- התחושה שהכל באווירה חשמלית ופסיכדלית מאוד.

אצל אוזו בזוקה של אורי בראונר כנרות, לבשו כולם גלביות צבועות בצבעי ניאון, עטורי נצנצים, שיער פזור ורגליים יחפות, והכי עפתי על הסינתיסייזר Korg של הקלידנית דני עבר הדני.

בין ההופעות היה גם תקלוט מאוד מאוד אקלקטי על גבול הביזארי אבל תמיד מאוד מיוחד- של אורי "מיקסמונסטר" ורטהיים מהצמד רדיו טריפ (גילוי נאות שכיף לי לציין שהוא גם איש המיקס והמאסטרינג לאלבום שלי שייצא בקרוב)- ערבוב של פופ גרמני עם מקצב ערבי עתיק עם קולות של תינוקות ועוד כל מיני הזיות. טריפ של ממש.

לענייני פרויקט הקיבוץ בסוזי ארט ביי– מופע שאורגן על ידי חברת פטיפון ועל ידי מקים הסוזי- יוסי מזרחי איש להקת acollective, פרויקט חדש בו החליטו לקחת 3 סוגי אמנים מקצוות מוזיקליים שונים, לאחד אותם לערב אחד ובסוף לעשות איתם קאבר שמופק במיוחד לאותו ערב- ביצוע של שיר של מישהו שנפטר בשנה שעברה. הערב הם לקחו את "סוזאן" של לאונרד כהן.

בהפסקה שבין Tree ואוזו בזוקה עליתי לראות אם כבר התחילו עם הפרויקט אבל הסתבר שקצת לא היה ממש תיאום בין המתרחש בחצר התדר ועם הפרויקט בקומה של סוזי, ולמעשה היה צפוי להיות בלאגן של סאונד בהתערבבות בין המופעים. הפרויקט לקח זמן נוסף עד שהתחיל ולמעשה זה אולי התירוץ שלי למה איחרתי ופספסתי את איה כי לא ממש ידעתי איך לתפוס גם אותם וגם את אוזו בזוקה.

הספקתי להגיע לקצה ההופעה של גל דה פז עם עופר עמיחי, שנתנו שירים בסגנון פולק- קאנטרי, זו לי הפעם הראשונה שאני רואה את גל דה פז בהופעה (מודה, לבושתי הרבה, שכן שמעתי עליה רבות וטרם יצא לי לחזות בה), הבחורה תופעת טבע ווקאלית ללא ספק, עוצמות אדירות, אני מחבבת במידת מה את המניירה של הקול המאנפף שלפעמים היא משתמשת בו, אולי כדי להישמע כמו דמות מסרט מצויר. פרפורמרית.

אחר כך עלו Electric Zoo, שנתנו בראש הופעה חיה שקרעה לי את האוזניים, יחסית למקום המפוצץ באנשים והבינוני בגודלו, לא יודעת עד כמה היה הכרחי לשים עוד מיקרופון על הסנייר של המתופף החייתי איתי מנבר, שפירק את המקום משל היה מינימום פסטיבל SXSW. אהבתי מאוד את הסגנון שלהם של פסיכדליה סבנטיזית עתירת אפקטים על הגיטרה, פרוגרסיביים מאוד, גם הבסיסט מאוד הרשים אותי במהירות של הליינים שלו, הוא הזכיר לי קצת את הבסיסט של The Who ג'ון אנטוויסל. היכולת לחפור על הבס בקטע מגניב. גם הסולן גל נתן הופעה מאוד כריזמטית וראויה לציון גם הקלידנית החביבה עם סאונד ההאמונד שלא ברור למה לא הייתה יחד איתם על הבמה, שכן להופעה המשולבת של כל 3 המופעים היה מקום לכולם…

כנראה בחירה של נוחות.

הקאבר ללאונרד כהן היה חביב, ציפיתי לשמוע קצת יותר את האופי האישי של המוזיקאים בתוך השיר המוכר והאהוב, לא רק קאבר שבמידה רבה רק משחזר את המקור. מניחה שהיה כאן ניסיון לעשות את זה מאוד בעדינות, אבל זה אולי קצת בעדינות רבה מדי. בוודאי קאבר עדין מדי אחרי הפצצות שניחתו מידיו של המתופף מנבר רק דקה קודם לכן.

לסיכום צריכה לתת לרגליי הדואבות מהנעליים הצהובות ולאוזניי המצלצלות מעט מנוחה… להתראות עד ההופעה הבאה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהסיור הלילי  

וידאו 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא