המופע של ריילי ווקר במועדון בארבי בליל חמישי הפך למסע אל התת מודע, אכלנו סרטים בלי כדורים. 15.12.2016. נכח, התעופף ותיעד – יובל אראל.
הבנאדם הזה ריילי ווקר הוא כנראה צמחוני או טבעוני, לבטח ניזון רק מפטריות, במיוחד כאלו שמסייעות להתעוררות של עולמות חדשים הקבורים מאות אלפי אלף שנים במוח. מה שהוא עשה לתודעה של הקהל שנכח אמש במועדון בארבי יכול להשתוות רק למסע הלוצינציה שהחל בשנת 1969 וטרם נפסק, זאת למרות העובדה הביולוגית שריילי עצמו רק נוצר עשרים שנה מאוחר יותר, הפסד אדיר להיפים של החוף המערבי בימי ילדי הפרחים.
הבנאדם הזה, שהחל את דרכו בסצנת המוסיקה בשיקגו, ארצות הברית, הוא פשוט אשף של הזיות, הוא לוקח בערמומיות זרמים וסגנונות מוזיקליים החל מעולם הג'אז, עובר לפולק הקלאסי וממשיך דרך האוונגארד והלואו פיי העכשווי ושולק מתוכם פסיכדליה טהורה, כזו שמנערת את האזור האפור אל תוך האזור הלבן, מערסלת את האונות מימין ומשמאל, חותרת דרך ההיפותלמוס ומבקעת לגופיפים זעירים את האמיגדלה, מה שנקרא בשפת היום יום – ריילי ווקר שרף לנו ת'מוח.
בנאדם הזיה, אין דרך אחרת מבחינתי לתאר (ויסלח לי יניר האחמ"ש..) את ריילי ווקר, העומד בלילה חורפי קר לאללה בחולצת טריקו קצרה ורעמת שיער מסומרת על ראשו, דופק שלוקים ענקיים מבקבוק וויסקי סינגל מאלט, צוחק עלינו ורגישותנו לקור הישראלי בהשוואה לערימות השלג ליד ביתו ומשבח לעילא ועילא את הערק שטעם כאן בארץ. מיד לאחר מכן הוא דופק שיוט עם צלילים פסיכדליים אל תוך הלילה, הוא והלהקה.
תכלס, אני לא שמעתי טון וחצי אקורד מחומרי המוסיקה שלו עד ליל אמש, כדי לחיות את ההפתעה הגמורה, התכנית המקורית הייתה להיות במקום אחר, את מקומי במועדון בארבי היה אמור לתפוס כתב הבית אדר אבישר שנתפס ברשתו של נסיך השפעת העונתית ואני התנדבתי לאכול את החוויה (הזיה) במקומו, כך שכמו לוח חלק הגעתי אמש למועדון, כולי מלא מרץ וחדור תהיות, קיבלתי את ההזיה לפנים, הבנאדם הזה פשוט נמצא במקום טוב במעגל החיים.
הבנתי שאין זו הפעם הראשונה של ריילי ווקר בישראל וכבר יש לו קהל אוהדים מקומי, להם הוא הבטיח שהוא יחזור עוד ועוד, אז אם אתם בקטע של פסיכדליה טהורה, משובחת ונכונה, וככל הנראה החמצתם את המופע אמש, תעשו הכל כדי שהוא יחזור שוב, איך מה ולמה – עליכם.
הזיה, פשוט בנאדם הזיה. הנה טעימות מאלבומיו..
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום – יובל אראל
וידאו, צילום – אדוה אראל
