כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

דיוואן הג'אז

מופע בסדרת "לא סטנדרטים" של אנסמבל הג'אז של צוללת צהובה עם רביד כחלני, מועדון האזור, צהרי שישי, 02.12.2016. טעימה.

רביד כחלני, ג'אז בצהריים. צילום: יובל אראל
רביד כחלני, ג'אז בצהריים. צילום: יובל אראל

מזה זמן רב אני עוקב אחר פעילות אנסמבל נגני הג'אז של מועדון "צוללת צהובה" במסגרת הסדרה "לא סטנדרטים". האנסמבל המנוהל מוסיקלית בידי תומר בר הפסנתרן עם חבורת נגנים מתחלפים מזמין מעת לעת אמנים ישראלים שאינם מוכרים דווקא מתחום מוזיקת הג'אז כדי ליצור מופע חד פעמי בו מקבלים כמה משיריהם המוכרים עיבוד בסגנון עדות הג'אז לצד שילוב יצירות מקוריות של האנסמבל, שיטת המופע היא כפולה, ערב ראשון במועדון צוללת צהובה לטובת הקהל הירושלמי ולמחרת בתל אביב לטובת אנשי השפלה. במסגרת הזו סוקרו כאן בהרחבה כמה שילובים מעניינים ומסקרנים, מאור כהן, אמל מורקוס, אפרת גוש ואלון אולארצ'יק.

תומר בר, מנהל מוסיקלי, לא סטנדרטים. צילום: יובל אראל
תומר בר, מנהל מוסיקלי, לא סטנדרטים. צילום: יובל אראל

אתמול בשעות הצהריים נפלה בידי ההזדמנות לחוות מופע נוסף במסגרת הסדרה בו התארח המוזיקאי והזמר רביד כחלני, המוכר מהרכבו העולמי Yemen Blues במיוחד, משיתופי פעולה מעניינים במסגרת פסטיבלים מקומיים ובינלאומיים עם יוצרים אקלטיים בתבניות אתניות ובפעילות לא פחות חשובה במועדוני המוסיקה העצמאית בתל אביב עם אמנים יוצרים נוספים כעוזי רמירז בביצוע מוזיקה המושפעת משנות השלושים של המאה שעברה ועוד פרוייקטים מאתגרים, בכלל ייחודו של רביד כחלני שאינו נעול על סגנון אחד מוביל והוא ורסטילי בביצועיו ויכולת שיתוף הפעולה שלו בהופעתו הייחודית ובשירתו המדהימה ומלאת האנרגיות עם קשת רחבה של סגנונות וזרמים מוסיקליים.

לא סטנדרטים, האזור. צילום: יובל אראל
לא סטנדרטים, האזור. צילום: יובל אראל

המופע שנערך אתמול כלל כאמור את תומר בר בנגינת פסנתר, עיבודים וניהול מוסיקאלי, את יונתן כהן בסקסופון, ארד ייני בחצוצרה, יוראי אורון בגיטרת בס ודן מאיו על התופים, נגע באופן מובן בכמה יצירות של רביד מתוך הליין אפ של Yemen Blues עם פרשנות ג'אז טהור לצד חומרים נוספים שרביד ביצע, לפחות מבחינתי לראשונה, בעברית ובאנגלית ממכלול שירים.

הקטע שבאמת אני מעוניין לשתף עמכם כדי לתת טעימה איכותית במיוחד הוא הביצוע של הסשן הזה לשיר Um Min El Yaman או בעברית אמא מתימן שבביצוע אתמול הפך ליצירה בת יותר מעשר דקות שהצליחה לתת דרור לנגנים ביציאות חופשיות מעל ומתחת לפס הקול המקורי, בבחינת מנת ג'חנון עם תה אנגלי…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא