בעקבות ועידת המוסיקה Tune in Tel Aviv שהתקיימה בסוף השבוע 9-12.11.2016 ברחבי תל אביב, תובנות, רשמים, קולות ומראות. אף מילה על Garden City Movement.
ישראלים רבים מכירים את המושג קונקשיין, כאשר על מנת להגיע לנקודת אחת על פני הגלובוס צריך לערוך הקפה ממש כמו לגרד את האוזן דרך העורף, בדרך הארוכה שבלית ברירה הופכת קצרה יותר ולו בשל העובדה כי מצבים גיאו פוליטיים אינם מאפשרים להשתמש בנוסחה הבסיסית לפיה דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד…
אבל נעזוב התחכמויות חשבונאיות והנדסיות, השנה ג'רמי הולש מארגון אולה! וחבריו מאגודת אקו"ם המביאים מידי שנה בחודש נובמבר את צמרת אנשי תעשיית המוסיקה בתחום הפסטיבלים הכי חשובים ברחבי העולם אל העיר העברית הראשונה על מנת לצפות, להאזין ולקבל מידע אודות הרכבי מוסיקה ישראליים המבקשים לפרוץ את החומה ולהגיע אל מעבר לים, במסגרת ועידת המוסיקה Tune in Tel Aviv הכוללת בין תכניה גם סדרת הרצאות, רבי שיח, מפגשים בלתי אמצעיים ודיונים בין אנשי תעשיות שונות המשיקות לתחום המוסיקה, האמנים עצמם וכל זאת כמעט ללא תמיכה ממשית מטעם המדינה אלא אך ורק בזכות חיבור נכון ומקצועי במישור הפרטי העסקי, עשו את הבלתי יאמן!!! כן, השנה לראשונה הגיעו הרכבי מוסיקה מעבר לים כדי ליטול חלק בשואו קייס של הועידה ולפגוש, דווקא בתל אביב, את אותן פונקציות השולטות בתחום הפסטיבלים העולמיים הכי גדולים.
מעבר לפעילות הדי רוטינית עבור חלק לא מבוטל מהאמנים המקומיים הרצים משואו קייס אחד למשנהו כדי לחבור לאנשי התעשייה שמעבר לים מידי שנה בשנה, מפגשים שמניבים תוצאות, חתימות על הופעות, סבבים עולמיים ואפילו החתמות בלייבלים חשובים. המפנה שהתרחש השנה מעמיד את הועידה עצמה על המפה העולמית ואת ישראל במיוחד כנקודת מפגש, סוג של הוט ספוט לתעשיית המוסיקה.
אין ספק כי המינגלינג, ההתרחשויות, מפגשי ה B2B שהתקיימו במהלך ימי הועידה בשעות הבוקר על כוס קפה ופלח עוגה במתחם התחנה מול חוף ימה של תל אביב, יביאו תוצרים אמיתיים של מופעים והכרה מעבר לים, כי הרי לאלו מבין האמנים היוצרים כשפניהם אל מעבר לים, בשפה, בסגנון ובכלל, ישראל היא למעשה סוג של שלולית מצומצמת באפשרויותיה ליצירה, השקעה והתפתחות, כלכלית במיוחד, כבר אמר מי שאמר כי בארץ ישנו מאגר של כמאתיים אלף צרכני מוסיקה הנוהגים לפקוד הופעות, מקומיות או אורחים, במושגים בינלאומיים מדובר בטיפה בים, פסטיבלים נחשבים באירופה מגיעים לתפוסות של פי שניים ומעבר לכך בשלושה ימי פעילות כבשגרה…
אז אחרי שהבחנתי והבנתי את השינוי המרענן שבתוכן הליבה של הועידה, שמתי את פעמי אל אותם מופעי אורחים המגיעים מעבר לים, על החוויה של הופעת מודראט ויתרתי מראש, לא ממש הטיפוס של מתנדנד עם כוס בירה במסיבת רייב ענקית, זה קטע שמבחינתי הסתיים בשנות התשעים, כיום הוא באמת מיועד למי שצורך מסיבות ריקודים רוויות פעלולים ואפקטים, התמקדתי מן הסתם בשני הרכבים שהגיעו מאירופה וארצות הברית כדי לפגוש כאן את אותן פונקציות חשובות בתחום תעשיית הפסטיבלים.
הראשון, טיפוס חביב, חייכני ומדבר מהר במבטא דרומי, גריידי צ'מפיון, מוזיקאי יוצר, מנגן ושר, זוכה פרס גראמי וסוג של תופעה במופע בתחום הבלוז, ריתם אנ בלוז, אמריקנה, נשמה ומוסיקה שחורה בכללותה. את המופע שהוא נתן במסגרת ערב המוסיקה השחורה בפאפאיתו בר לא אשכח במהרה, מצוייד בחגור עמוס במפוחיות קטנות במקום מחסניות, חמוש בסמארטפון עליו פס קול שלם של מיטב להיטיו, התחבר גריידי אל מערכת ההגברה במועדון ונתן מופע של חצי שעה, מה שנקרא במחוזותינו "סאונד סיסטם" מלא בגרוב המשכיח ממך את העובדה שהוא עומד יחיד על הבמה וכל הצלילים של כלי הנגינה בוקעים מתוך הקלטה, אפשר לאמר כי גריידי נתן וואחד מופע, מלא חן, קצב, פלירטוטים ונשמה.
השני, או יותר נכון השניים, הרכב בן ארבע מוזיקאים, גיטריסט, נגן בס, מתופף וזמרת מלאת אנרגיה, הגיעו במיוחד משוודיה כדי ליטול חלק בוועידה ולחשוף את המוסיקה שלהם בפני אנשי התעשייה, The Vanjas הם הרכב המשלב לדבריהם בין סגנונות שונים, מושפעים מהרוקנ'רול של שנות החמישים לצד בלוז, נשמה וארנ'בי עד רוק גאראג'. במוצאי שבת הם ככבו במועדון בסקולה בעודם לבושים בחליפות אדומות אוחזים בגיטרות לבנות, כשהם מלאים באנרגיות הגישו מופע מלא אנרגיות, קפיציות, תזזיתיות וחן רב של הסולנית, ירדו מהבמה אל הקהל עם שלל פוזות רוקנ'רוליות מדליקות, חצי שעה רצופה בשלל להיטים שהרימו את המועדון על הקהל שנכח בו למעין חגיגת ריקוד.
מהיום אמור, ועידת Tune in Tel Aviv איננה רק שדה הפעולה של האומנים הישראלים בדרכם אל מעבר לים, אמור כי הועידה הופכת את צומת הדרכים לדואלית, אפשר גם להגיע לכאן כדי לחזור לשם…
לחצו לצפייה בגלריית תמונות. צילום: יובל ושילי אראל
וידאו
אף מילה, רק לשמוע ולרקוד. Garden City Movement
