פסטיבל אינדינגב חוגג עשור לפעילותו, מצפה גבולות. יותר מ – 8,000 איש חגגו במדבר בפסטיבל המוסיקה הגדול ביותר בארץ, חגיגות שנמשכו כמעט שלושה ימים ושני לילות עם יותר מ 100 הופעות. חמישישבת, 27-29.10.2016, תמונות מצב, צילומים, קולות, חוויות.
פרולוג הבלוג – בפעם האחרונה שישנתי מעל אדמת לס מזופזפת זה היה במאה שעברה, עשיתי את זה כחייל חובה כל לילה ולילה במשך שלוש שנים, לא עוד, אינמצב! עם כל הכבוד ויש כבוד לסצנה העצמאית, מידי שנה דואג הבלוג כי נציגיו יחושו, יטעמו וידווחו מהחוויה הקרויה אינדינגב. תנו להם לדבר…
שי מלחי: זו הפעם השלישית שלי באינדינגב
אולי זו החוויה המדברית האקסטרימית שחוויתי מוקדם יותר השנה (מידברן), אבל הפעם הרגישה שונה – פחות פוקוס על החול והחום, ויותר על לשמוע להקות שלא שמעתי מעולם.
מבחינתי הרגע הטוב של הפסטיבל היה בשישי בלילה בבמת הפיל. מה שהתחיל בתור רבע שעה של להעביר את הזמן עד שתתחיל הופעת ההדליין של Ape Records בבמה השניה, נגמר בלוותר על ההופעה ההיא כליל ולהישאר לכל הסט של HÄXXAN (מבוטא חסן), טריו גראג'/פאנק רוק משובח ואנרגטי, כסאחיסטי אך גם מאוד מלודי שיכול בקלות לקחת אותך לימים הראשונים של הסצינה בניו יורק של שנות השבעים, או מינימום לאיזה פרק של וייניל.
היה מתופף משוגע בגופיית נמר, סולן שנראה שנשלף מתוך וודסטוק ובסיסט משתובב שמשלים בקולות שניים, פוגו המוני עם מאבטחים שגוררים את הילדים ששתו קצת יותר מדי מאחורי הגדר, היה אדם שמחופש לאישה מכף רגל ועד ראש שרוקד באקסטזה על הבמה והיה אותי – משועשע מכל הסיטואציה ואומר לחבר'ה לידי שזאת כנראה ההופעה הכי טובה בפסטיבל כרגע.
וידוי: גם לי יש להקה שמגישה מועמדות כל שנה להופיע באינדינגב, ובינתיים לא קיבלנו את המייל המשמח. אבל היי, אולי בשנה הבאה מישהו יראה אותנו בפעם הראשונה על במת הפיל וירצה לכתוב על זה.
( הכותב הוא סולן להקת Part Time Penguins)
עידו: אתמול נחתם פסטיבל אינדינגב העשירי
בשנת 2008 סיפר לי חבר על פסטיבל בדרום ואמר שכדאי לנסות לבדוק אותו השנה. בדיוק חזרנו מפסטיבל דומה בצפון ("חוץ מזה 2" ז"ל) ועדיין רעבים היינו לחווית פסטיבל נוספת. כשהגענו לאינדינגב של 2008 לא נשארו כרטיסים….חשבנו להסתובב ולסוע הבייתה אבל פתאום, לפתע, הוקמה לה במה מחוץ לפסטיבל שם הופיעו חלק מהאומנים שהופיעו בתוך המתחם וזאת בשביל האנשים שלא יכלו להיכנס (אסף אבידן נתן שם הופעה מעולה אם אני זוכר נכון).
החוויה הזו כללה כל כך הרבה דברים שהפסטיבל הצליח לשמר : הרצון לתת חוויה אמיתית של ביחד, תחת מעטפת של מוזיקה ואומנות עם הפקה אנושית וחמה.
3 ימים של פסטיבל באמצע המדבר בשנת 2016 עבורי זה לא פחות מנס. אמיתי. כל כך הרבה כשרון יש במדינה שלנו, מספיק להזכיר את ההופעות של טיגריס עם גילי יאלו, Alska Snack Time או הפוסי של לוסי בשביל להבין איזו קשת רחבה הפסטיבל הזה נותן לנו. זה צד אחד. הצד השני הוא העובדה שבסוף אוקטובר כבר 10 שנים מתכנסים להם אלפי אנשים באמצע שום מקום והופכים, בחלקם, לחברים רק מעצם האהבה שלהם למוזיקה ותרבות. מספיק שתגיד שאתה צמא או רעב (או משהו אחר…) , מישהו כבר ידאג לך 🙂
חייב להזכיר את העובדה שהפסטיבל הזה מצליח לגדול, לשגג והצליח במימד הכמעט בלתי אפשרי של ישראל וזאת ללא שום חסויות מסחריות. זה דבר בלתי נתפס בעיניי ואני חושב שמגיעה הערכה עצומה לכל המארגים והמארגנות על העובדה הזו. חוץ מזה חשוב לתת מילה טובה על הארגון המתוקתק של ההפקה (מהכניסה המהירה לפסטיבל, המחירים הסבירים של האוכל והשתייה, הרצון לסייע ולעזור בכל דבר ובכלל) ועל העובדה שבכל שנה הם נותנים לנו מתנה כזו.
(הכותב הוא אספן הופעות בלתי נלאה)
אדוה אראל: פעם ראשונה במדבר
בין הדברים הכי ספונטניים שעשיתי בחיים שלי היה להגיע לפסטיבל אינדינגב בפעם הראשונה שלי. אני בן אדם של מוזיקה וצילום, והפסטיבל הזה הוא הדבר הכי טוב שיכול לענות על האהבות שלי. עם כמות החול, האנשים, משפחות, בני נוער, חיילים, ילדים, ואנשי תרבות כך גם היתה כמות ההופעות המעולות שראיתי, צילמתי ואהבתי!
לצערי הרב לא הספקתי לראות את הכל כי זה פשוט בלתי אפשרי, החלטות של איזה הופעה ללכת נעשו ע"י הרוח המדברית שלקחה אותי מבמה לבמה לפי הסאונד ותחושת הבטן, חייבת לציין שהתכנייה הייתה צמודה אלי יותר מהמצלמה שלי!
אתחיל בערב יום חמישי, במתחם החיצוני האינדי של האינדי בבמת ארטע זעכן, במה של 360 מעלות והקהל נמצא מסביבה, להקת נאג' חמאדי, להקת העיתונאים הגיעה לעשות שמח ולהכניס פוליטיקה ודעות כי דרך המוזיקה הדברים נשמעים יותר טוב 🙂
לאחר מכן ובדהירה לכיוון במת הקוף המרכזית, הופעת המיינסטרים הגדולה והמושלמת עד לפרטים הקטנים של אסף אמדורסקי, הלבוש, התאורה, העיבודים הפרפקציוניזם משתלמים!
אולי זה הנסיעה, אולי זה החום, אולי זה המדבר ואולי זה פשוט עייפות מצטברת שגרמה לי לחזור לאוהל לנשנש לשתות עוד אלכוהול למשוך זמן עד 3 וחצי בלילה ופשוט להירדם ולפספס המון הופעות טובות…
שישי בבוקר, קמים לחום המדברי ולארוחת בוקר של שקשוקה ובניית לו"ז ליום גדוש בהופעות מכל טוב, דבר שגרם לפיצול של החבורה שעמה הגעתי אך זה הדבר המשתלם לעשות, אסור להיצמד לתוכנית!
במת החיפושית גם במתחם החיצוני כמו שכבר אמרתי האינדי של האינדי להקת صابر סאביר הדבר הכי טוב לפתוח איתו את הבוקר, מוזיקת בלקן אלקטרו וערבית שילוב מטורף של נגנים מוזיקה כיפית וגרובית. ישר משם בריצה קלה ללהקת טיגריס שאירחה את גילי יאלו שילוב של מוזיקה פסיכודלית ונגיעות מהצד האתיופי של גילי שילוב מנצח ומעניין להמשך הבוקר…
בין לבין עברתי מבמה לבמה, צילמתי והאזנתי ללהקות שלא נחשפתי אליהם מעולם וזה היה כיף לראות ולשמוע דברים חדשים לצלם פרצופים שונים ויפים. אחת ההופעות הכי טובות שראיתי במדבר היה ההרכב החדש, בעצם הלייבל המוסיקלי החדש APE של תמיר מוסקט עם גלעד כהנא, מארינה מקסימיליאן, תומר יוסף ובנות A-WA. מסכות קופים שמסתירים את הפרצופים של המוכשרים הנ"ל שמשלבים את כל סגנונות המוזיקה האפשריים. שילוב מנצח של גלעד כהנא כאמן הספוקן וורדס שמדבר שטויות בחוכמה, הגרוב של תומר יוסף שיודע לנענע כל איבר בגוף, צריך לראות בשביל להבין הגוף זז לבד גם אם הוא כואב ועייף 🙂
אחרי כל הטירוף שהלך בבמה הגדולה, בצעדי ענק הלכתי לכיוון במת הארטע זעכן כי רצה שמועה חזקה שלהקת ויתרתי עולה להופיע! השעה כבר 02:00 קור המדבר מתחיל לחדור לגוף והעייפות המצטברת משפיעה לא רק עלי, בהסתכלות על האנשים מסביבי שמחכים בקוצר רוח מסביב לבמה אפשר היה לראות את הפרצופים החסרי תחושה ובהייה באוויר זה היה מצחיק על גדר העצוב והשמחה שאני לא הייתי היחידה שהרגשתי כך.
אחרי סאונד צ'ק של 40 דקות!!!! וציפייה מטורפת שהנה ויתרתי עולים, ואולי זה העייפות שלי שאפילו לא שמתי לב שאין אף אחד מלהקת ויתרתי על הבמה, עלו 3421 ופצחו בתופעה שהם! מגניבים ומיוחדים!
באותו הרגע הבנתי שאין מצב שאני שורדת את ההופעה הזאת ומחליטה לחתוך לישון, 2 צעדים אחורה מהבמה ובום! היתקלות באיתי זבולון- סולן ויתרתי, אני בהיתי בו והוא בהה בי במשך 2 דקות בדיוק וכל מה שעובר לי בראש זה.. "מה אתה פאקינג עושה פה? חיכיתי שתעלה לבמה!!!!".
שבת, בוקר- שקשוקה שוב (יותר מידי ביצים), התארגנות מהירה של הדברים, שקי שינה, תיקים, שקיות זבל והתחלת היום בבמה הגדולה, בשעה 11:00 מלכה באיה, הגולשים האהובים עלי פותחים ת'בוקר עם בירה בדיוק כמו שצריך! אסף שלם, לא מוותר על השאלה החשובה ביותר: "איך זה לא לעשות קקי 3 ימים?".
מחליטים להישאר בבמה הגדולה ולראות את ההופעה של שירה ז' כרמלי, תפאורה מיוחדת של גלים וציפורים, בכלל שירה מיוחדת, שרה באידיש, שירים מתורגמים לעברית, תופעה מיוחדת לאנשים שמבינים ויודעים תרבות מהי.
עוברים לבמת הפיל, רוסו ווינברג הדבר הטוב לשעת צהריים, הצמד המצליח והיפה מרגש ומרגיע, הם עוד יגיעו רחוק. בו זמנית, פלד הראפר המבטיח של השנה בבמה הגדולה מרעיד את הנגב ומקפיץ את כולם, והם יודעים את המילים בעל פה!
בחזרה לבמת הפיל, ולסיום שלי לפסטיבל, הפוסי של לוסי- מסיתים למרד! תקליט ויניל כפול מעורב עם מטאל, רגאיי, סקא והמון מחאה! הדבר הכי טוב שיכולתי לבקש בשביל לסיים את את שלושת הימים המעצימים האלו.
היה לי כיף, היה לי חם, היה לי קר, היה לי כואב, היה לי מעייף, היה לי פעם ראשונה ואני חושבת שהיא גם לא האחרונה 🙂
(הכותבת נשלחה על ידי הבלוג לצלם את המופע של נאג חמאדי ונשארה לחוויה)
לחצו לצפייה בגלריה ובה מאות תמונות מהפסטיבל, צילום – אדוה אראל, תייגו עצמכם שם…
וידאו
תגובה אחת