כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

חזרנו לעשות שמח

ג'סי יוז וחברי להקת איגלז אוף דת' מטאל – EODM הרעידו אתמול את קרשי הרצפה של מועדון בארבי, הם חזרו לתל אביב כדי לשוב ולעשות שמח, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

ג'סי יוז, הנשרים פשטו עם לילה. צילום: יובל אראל
ג'סי יוז, הנשרים פשטו עם לילה. צילום: יובל אראל

קצת אחרי השעה עשר בערב, כשהמתח הנבנה מגיע לשיאו עולים חברי הלהקה האמריקאית איגלז אוף דת' מטאל על הבמה במועדון בארבי, ג'סי יוז, הסולן בעל רעמת השיער האדמוני והשפם הרפובליקני שלו עם השלייקס הידועות מעל חולצת טי לבנה עליה הדפס מחווה לדיוויד בואי, אוחז בידו בבקבוק של Tubi 60 ממנו הוא לוגם ללא הפסקה אך לא שוכח להשקות את חבריו על הבמה מבלי לאבד אחיזה בבקבוק, הקהל מריע כי הוא מבין שהערב תהיה להם חגיגה מטורפת.

ג'סי וטובי. צילום: יובל אראל
ג'סי וטובי. צילום: יובל אראל

הקהל צדק, כי חברי להקת איגלז אוף דת' מטאל שרק ביקרו כאן באותו מועדון ממש לפני שנה וחודשים באמצע הקיץ הלוהט וערכו מופע אותו סיכמתי אז במשפט הארוך הזה – "תראו זה לא רוק מתקדם, וגם לא רוק אוונגרדי, אין כאן חידושים מוזיקליים מרהיבים, מדובר בזמר גיטרה בס תופים בסיסי שיודעים לנגן רוקנ'רול בסיסי, מהסוג שצמח בשנות השישים והשבעים, עם צלילים המזכירים מחד את Sweet, ומאידך את Slade מצופים ב- All Americans עם קריצה ענקית לקרחנה, אבל ביום ראשון בערב, מי צריך יותר מכך? כי זה רק רוקנ'רול ואני אוהב זאת!!!". 

באו לעשות שמח לתל אביב, EODM. צילום: יובל אראל
באו לעשות שמח לתל אביב, EODM. צילום: יובל אראל

האמת, שום דבר לא השתנה, או בעצם הכל השתנה, תכלס, כי אחרי אירוע הטרור שהם היו עדים לו ואף נפגעו בו כאשר אחד מחברי צוות הבקליינרים שלהם, ניק אלכסנדר, נרצח באותה מתקפת טרור איומה בשיאו של המופע שהם קיימו במועדון "בטקלאן" בפריז בתאריך 13 בנובמבר אשתקד, הם ביטלו את סבב ההופעות שלהם אך לאחר שלושה חודשים חזרו לפריז להופיע שוב לזכר קורבנות הטרור. את הזיכרון מאותו פיגוע הנתיח אמש ג'סי כאשר הניף את הגיטרה הלבנה (הראשונה בסדרה בה החליף אותן בזו אחר זו) וכיוון אותה כאילו והייתה רובה צלפים לעבר הקהל, כמבקש לאמר, ניסו לחסל אותנו אבל אנחנו יורים בחזרה רק מוזיקה!!! 

יורה אקורדים ומשליך דיסטורשן, יוז. צילום: יובל אראל
יורה אקורדים ומשליך דיסטורשן, יוז. צילום: יובל אראל

ג'סי וחבריו, אמריקאים שורשיים מהיסוד, מהסוג שבחצר ביתו ניצב עמוד עם דגל הפסים והכוכבים, שאוהב את ארצו ואת עמו מהזווית הימנית, לאומית רפובליקנית, הבינו ברגע שנפל האסימון, כי כאן בארץ למודת הטרור והמאבקים, פשוט אוהבים אותם, אוהבים לעשות רוקנ'רול, והם חזרו, ונתנו אמש את כל כולם, וכמו שהגדרתי בעבר גם כעת רוקנ'רול בסיסי, אקורדים בסיסים בגיטרות חשמליות, קצב מהיר והרבה רעש ושמחה באוויר שלא הותירו את הקהל לעמוד במקום אלא לשיר, לרקוד ואפילו לעוף באוויר מעל הזרועות של מצטופפי קדמת הבמה, מה שקרוי במחוזותינו קראוד סרפינג.

הי אחי מה המצב, מחלק כפות לקהל. צילום: יובל אראל
הי אחי מה המצב, מחלק כפות לקהל. צילום: יובל אראל

ג'סי, שמח וטוב לב במיוחד או כהרגלו, לא החמיץ לחיצת יד אחת עם הקהל שהיה בקדמת הבמה, רץ לאגפים כדי ללכוד את מבטם של הצופים וגחן לא פעם ולא פעמים לעבר הבנות בקהל כדי לאחוז בידיהן או פשוט "לעשות להן עיניים". ג'סי לא הפסיק מלחזור על דבריו כמה הוא אוהב אותנו ואת המקום הזה, כמה הוא שמח לחזור, אני מאמין שהטובי 60 הוציא ממנו את האמת לאמיתה ולא סתם דקלום שגרתי של כוכב רוק מול ההמון בכל מקום בעולם, הוא וחבריו פשוט אוהבים אותנו.

הבנות, המשמעות לחיים על EODM. צילום: יובל אראל
הבנות, המשמעות לחיים על EODM. צילום: יובל אראל

כחלק מהאקטואליה בשדות הסצנה המוסיקלית ולאחר שעה רצופה של מופע רועש ועולץ ללא הפסקה, חזרו ג'סי וחבריו לבמה כאשר ג'סי הספיק להחליף חולצה לחולצה המעריצים השחורה עם הלוגו האדום EODM ולעטוף מעליה מעיל רוח קצרצר בצבע כתום זוהר כשעל הגבע מוטבעת המילה BOWIE והם החלו בביצוע בגרסת רוק כבד של השיר הקלאסי והמיתולוגי של דיוויד רוברט ג'ונס או בשם המוכר ברחבי העולם – דיוויד בואי שהלך לעולמו השנה – "Moonage Daydream" והמשיכו עם רצף מדליי של להיטי רוקנ'רול חמים ומקפיצים שהסתיים  בביצוע לשיר הפותח את אלבומם  "Death By Sexy" שיצא לפני עשור – ""I Want You So Hard  המוכר יותר בשם Boys bad news שהפך להזמנה ענקית לכמה בנות לעלות לבמה ולהצטרף ללהקה בריקודים ושירה, כמו שהאיגלז עושים תמיד בסיום המופע שלהם, קרחנה אמרתי?..

בסופו של המופע לקראת חצות, בעמדת המרצ' שניצבה מחוץ לאולם נותרה רק חולצה אחת מיותמת של ראאול, ההרכב שחימם את המופע….

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו Go Live מהמופע

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא