המומחה של הבלוג לענייני פסיכדליה, נויז ודיסטורשן כפיר ריפשטוס הגיע ביום רביעי 29 במאי למועדון גאגרין היישר אל ההפצצה של לידיה לאנץ ו-Big Sexy Noise וחזר עם פרטים מלאים אותות הפצצה כבדה של בלוז גאראג'י ואיך הגיטריסט שלה ניסר לו את הראש עם הגיטרה.
לידיה לאנץ היא כזו אמנית מולטיטאלנטית שנגעה בקולנוע, אוונגארד ובכל כך הרבה סוגים של מוזיקת שוליים החל מהרכבי פאנק בסוף שנות השבעים (כמו Teenage Jesus, Beirut Slump), הרכבי גל חדש (כמו 13.13) ורוק שיתופי פעולה עם המון גיטריסטים ואמנים שונים שפשוט יהיה זה פשע נגד האנושות בכלל לחשוב לשים עליה תוויות או הכללות כלשהן. דבר אחד בסיסי שכן אפשר להגיד אליה זה שהיא לא הולכת בתלם לא במוזיקה ולא בדעות שלה (כך למשל, היא מאוד נגד הטרדות מיניות אבל יש לה את הביקורת שלה על קמפיין Metoo ועל האופן שבו הוא נוצר בתעשיית ההוליוודית שאת השחקניות בה היא הגדירה כזונות עבור רווחי התאגידים), היא פשוט חותרת תחת המוסכמות, מאתגרת את ההנחות הבסיסיות שלנו לגבי מה זה רוקאנרול, שונה מכולם, אוהבת להיות בשוליים של הרוק, עושה את הדברים בשפה "המלוכלכת" שלה ורווית הקללות, בקיצור הולכת על הקצה. אי אפשר להישאר אדישים כלפיה. איך אמר לי אחד הצופים שבאו לראות את ההופעה שלה בגאגרין, "לא כל דבר שהיא עשתה עושה לי את זה, אבל היא כזו שונה ומעניינת שהייתי חייב לבוא לכאן לראות אותה". וזה נכון, כל פרוייקט מוזיקלי שלה הוא כ"כ שונה האחד מהשני שקשה להתחבר לכל מה שהיא עשתה במהלך משהו כמו 42 שנה שהיא מקליטה ומופיעה. אני מצאתי את עצמי לראשונה נמשך למוזיקה שלה דרך האלבום המופתי Shotgun Wedding שהיא הקליטה עם הגיטריסט המנוח רולאנד ס. הווארד וזה עוד נחשב לתקליט שהוא יחסית קל לעיכול אם נשווה אותו להרבה דברים אחרים שהיא הקליטה במהלך הקריירה הארוכה שלה. מכל מקום, שמה של הגברת הולך קילומטרים רבים ושנים רבות לפניה לכן לא היה לי ספק שההופעה שלה בגאגרין זו הופעת חובה עבורי. ספציפית להופעה הזאת, לידיה הגיעה עם ההרכב שלה Big Sexy Noise שהוציא ב-2009 וב-2011 שני אלבומים: אחד שהוא Self Titled ושני בשם Trust The Witch שניהם בועטים, רועשים, מחוספסים ומומלצים מאוד.
לחצו להאזנה לכל האלבומים של לידיה לאנץ'.
מגיע לגאגרין זמן קצר לפני תחילת ההופעה, מה זה ? כל שביל הגישה למקום מפוצץ באנשים! נכנס פנימה ומוצא מקום לעמוד איפשהו ליד הצד השמאלי של הבמה. תוך כמה דקות, נראה לי בול בעשר, אני רואה את לידיה עולה לבמה יחד עם שני הנגנים שלה, המתופף איאן וויט מתיישב על עמדת התופים ואני שם לב שג'יימס ג'ונסטון הגיטריסט מתמקם ישר מולי, בהמשך אני עוד אבין מה המשמעות של לעמוד מול הגיטריסט הזה…ההרכב מתחיל את ההופעה בביצוע מכסח של Gospel Singer מהאלבום הראשון שלהם, החבר'ה על הבמה מפציצים בלוז גאראג'י כבד כאילו אין מחר ואני שם לב שהגיטריסט מולי נוהג להוציא מהגיטרה שלו מן האאאאאאם ארוך כזה כמו של גיטרת בס. מהר מאוד אני גם קולט שהוא נוטה להתקרב ולעמוד ממש על קצה הבמה בדיוק איפה שאני עומד וצריך לשמור על הראש שלא ייערף מהגיטרה שלו, פשוטו כמשמעו…לידיה במרכז הבמה מרוצה מהנגנים שלה ומהקהל, היא המלכה השלטת פה אין ספק, באנגלית קוראים לזה Rock Goddess. השיר השני מתחיל בהרעשה כבדה של הגיטריסט שאחרי כמה שניות מצטרף המתופף במכות כבדות על התופים, מן בום בום שכזה ולידיה שרה – לוחשת את Cross The Line. אין ספק שמדובר פה בהופעה עם אנרגיות מטורפות של הופעת פאנק. אחרי שנגמר השיר לידיה מוזגת לעצמה כוסית מאיזה בקבוק אלכוהולי שנמצא מאחוריה, שותה את המשקה שלה כשמהקהל צועקים לה צעקות עידוד ואומרת לנו ש-היא "Feel a little Funky". ההרכב עובר ל-Ballin' The Jack, עוד הפצצה כבדה והקהל לגמרי באטרף, מקדמת הבמה ועם כל הרעש שהנגנים שלה עושים קצת קשה לשמוע את המילים שהיא שרה, אבל זה לא מפריע לקהל שמבסוט מכל שנייה. יש משהו מושך בקול החצי צרוד הזה של לידיה, הוא פשוט מתאים כמו כפפה לחומרים האלה שלא מנסים להתייפייף בכלום. לשירים המטונפים ורווי הקללות שהיא שרה לא צריך קול ערב וצלול, נהפוך הוא, דווקא עם הקול הצרוד שלה היא מעבירה מצויין את כוונת המשוררת וכשחושבים על זה יש בזה משהו שדומה למריאן פיית'פול, אבל ברור שלידיה הולכת הרבה יותר קיצוני ועל ה-Edge מאשר פיית'פול. כשנגמר השיר לידיה מציגה את הנגנים לקהל שמוחא כפיים ומריע. "Ladies, Ladies Your Love Don't Pay My Fuckin' Rent" היא אומרת לפני שההרכב מתחיל בשיר הבא שמדבר, כמו שהבנתם על בחורה שמסבירה לחבר התפרן שלה שעושה לה נזקים וצרות שייתחפף לה מהדירה ומהחיים כי האהבה שלו לא משלמת לה את השכירות. באמצע השיר ההרכב מפסיק לשיר ולידיה נותנת הסבר לבנים איך צריך להתנהג לבנות בשביל להיות ראויים…אחרי זה היא עושה עוד הפסקה בשיר בשביל לחלוק עם הקהל תובנות מתובלות בקללות על החיים (Bitch Boys) והרבה סקס וזימה….כן לידיה היא לא רק זמרת אלא סוג של בדרנית, אבל מה שקורה אחרי זה כשהם חוזרים לשיר, זה שפתאום אני קולט שהג'ונסטון הזה מוריד את הצוואר של הגיטרה שלו ישר על הראש שלי, הוא כנראה חשב שזה רעיון טוב "לחשמל" ככה את הקהל, כאילו לא מספיק הווליום המטורף שהיה שם אז עכשיו בכלל אני מוצא את עצמי עם גיטרה על הראש שומע באזניים משהו שנשמע כמו מטוס סילון…אז ניצלתי את ההזדמנות לחרוש את המיתרים של הגיטרה שלו באצבעות שלי כשאני רואה את הבחור צוחק לו מעלי…האמת הוא היה כזה גיטריסט תותח שסלחתי לו על זה שהוא ככה פתאום "ניסר" לי את הראש. בכלל, זה מדהים כמה רעש יכלו הגיטריסט והמתופף האלה להוציא מהכלים שלהם, נשמע כאילו עמדו שם על הבמה חמישה אנשים ולא שני נגנים וזמרת. עוד שיר מהאלבום הראשון, והשיר הבא Trust The Witch מתחיל בבלוז איטי כזה כשלידיה לוחשת – מדברת את המילים, האור מסביב אדום מעושן כזה, ואז באמצע של השיר החבר'ה על הבמה מעלים הילוך, לידיה מתיישבת לה על הבמה לקראת הסוף של השיר כשלכולם ברור מי היא ה-Witch האולטימטיבית על הבמה. כולם פה סומכים במאתיים אחוז על "המכשפה" הזאת. אין ספק שלידיה הזאת היא חיית במה משופשפת וצריך להעריך אותה שעל אף הגיל, היא לא מוותרת על התרגיל ומרימה הופעה כזו מטורפת ומרגשת. רגעי שיא נרשמו בהמשך כשהיא הודיעה לנו בין השאר שהיא תחזור להופיע פה בספטמבר. בהמשך, תוך כדי ביצוע של Kill Your Sons אני מקבל שוב את הגיטרה בראש (!) והגברת מרשה לעצמה להדליק סיגריה, היא עושה חיים על הבמה, תוך כדי ההופעה אני שם לב שהרבה שירים של ההרכב הזה מבוססים על מקצב של בלוז אבל זה בלוז רשע ומלוכלך במיוחד. הקהל שליידי לגמריי בטראנס, וזה לא מפתיע, הגברת הזאת ושני הנגנים שלה יוצרים סאונד שהוא גדול מאוד בנפח ובווליום שלו אבל הוא גם מאוד דרמטי וממגנט. לקראת הסוף כשהם עמדו לרדת מהבמה הקהל דרש More אז החבר'ה חזרו לתופים ולגיטרה וקינחו את ההופעה ב-Big Willie White. אין ספק שההופעה הזאת היא מועמדת רצינית להיות הופעת השנה הכי טובה ב-2019 שראיתי של אמן חו"ל, אלא אם כן ההופעה הבאה של לידיה פה בספטמבר תעלה על הנוכחית…אני אסכם את ההופעה החשובה הזאת כשעה ורבע של אושר עילאי בגאגרין. הדבר היחיד שהיה אולי קצת חסר לי בהופעה הזאת היה איזה ביצוע שלה ל-Black Juju או שיר אחר מהאלבום Shotgun Wedding, אבל זה ממש בקטנה. בכל מקרה, שאפו לליידי לידיה לאנץ.
כמה קטעי וידאו שכפיר הצליח לתעד במופע
