כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

ערב עם גרג דולי

גרג דולי במופע סמי אקוסטי סמי אינטימי בבית מיומנה ביפו, חימום – גל דה פז. מוצ"ש 27.02.2016. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

גרג דולי, המיטב. צילום: יובל אראל
גרג דולי, המיטב. צילום: יובל אראל

לקראת הישורת האחרונה במופע הקהל אמר את דברו, ארבע מאות צופים שהיו מרותקים למושבים המרופדים בהאנגר היפואי של בית מיומנה קמו מכיסאותיהם ואפילו הניפו את זרועותיהם כאשר גרג דולי, המוסיקאי אוהב ישראל העומד בראש הלהקות the Twilight Singers, Gutters Twins ו- Afghan Wigs ביצע את השיר Number Nine המוכר מתוך האלבום השני של להקתו the Twilight Singers.

גרג דולי, חומרים חדשים. צילום: יובל אראל
גרג דולי, חומרים חדשים. צילום: יובל אראל

הקהל המקומי, רובו ככולו הנמנה על אוהדיו המסורים של גרג דולי בישראל, כאלו שאף דאגו מבעוד מועד להתארגן על כרטיסים גם למופע הצפוי הערב במועדון בארבי, רגיל לחוות את גרג דולי במופעי עמידה, הקטע הזה של הישיבה הוא אמנם די נח במובן אגואיסטי של הקהל, אך אצל דולי הרי מדובר במעברים די מהירים מרומנטיקה כואבת ומתייסרת ישירות לרוקנ'רול אמריקאי תזזיתי.

ביקורו של גרג דולי בחורף הנוכחי בישראל מתקיים תודות לבוקינג זריז שארגנו במשרדו של שוקי וויס בעקבות הסבב האירופאי של דולי במסגרת הטייטל "An Evening With Greg Dulli" הכולל עשר מדינות ו- 37 מופעים שרובם כבר הוכרזו כסולד אאוט.

דולי החליט לאפיין את הסבב החדש כאינטימי מה תוך ביצוע בוקינג בתיאטראות קטנים, בוטיקיים בהווייתם, כנסיות, בתי כנסת ואולמות קטנים יוצאי דופן בסצנת הרוק.

גל דה פז, חשמל אקוסטי. צילום: יובל אראל
גל דה פז, חשמל אקוסטי. צילום: יובל אראל

אם יורשה לי לדלג מעט אחורה בזמן, החוויה שלי מול גרג דולי מסתכמת עד ליל אמש בשני מופעים שלו במועדון בארבי בתל אביב, הראשון בשנת 2012 והשני ממש לפני שנה  יחד עם הרכבו Afghan Wigs. אמש הזדמן לי לחוות מופע נוסף, שונה, אחר, מעין המיטב באשר הליין אפ שדולי ביצע כלל דגימות משלל האלבומים בהם הוא שותף ביוצר ומבצע משלושת ההרכבים אותם הוא למעשה מוביל.

את הפתיח למופע הגישה היוצרת המקומית גל דה פז, סוג של זמרת בלוז, רוק ופולק מהממת ומוכשרת מאין כמותה שאנסה להגדיר את מופעה הקצרצר אמש בליוויו של הגיטריסט מוטי לייבל שאחז בגיטרה אקוסטית בלבד  – יותר מחשמל מהרכב חשמלי. (תרשמו ביומן – 21 לאפריל תחגוג גל דה פז את השקת אלבומה במועדון בארבי, אני כבר רשמתי).

גרג דולי עצמו בנה את מופעו במתכונת אינטימית בהווייתה וקורצת לאקוסטי, כשהוא מלווה בצמד גיטריסטים, ללא מתופף אך עם כנר ועמדת פסנתר חשמלי אותה אייש מספר פעמים, הצליח דולי להעביר אווירה וחוויה כפי שתכנן, שקט באולם, האזנה קשובה לעיבודים הייחודיים לשורת השירים האקלקטית מה, ככה זה כשאתה מבקש להביא את המבחר של המבחר, אם למי מהצופים היה מכשיר הקלטה הרי שברשותו יהיה אלבום הבסט אוף דה בסט של גרג דולי. וכן, היו חומרים חדשים, דולי בדרך לעוד אלבום שלבטח יהיה טוב לא פחות מקודמיו.

גרג דולי אורח קבוע בתל אביב. צילום: יובל אראל
גרג דולי אורח קבוע בתל אביב. צילום: יובל אראל

בקטנה א' – אחרי שרבתי עם עצמי היכן אעמוד כדי לצלם טוב יותר ואיכותי יותר לקחתי את עצמי אל מאחורי שורות המושבים בבלקון של בית מיומנה והתיישבתי למעלה למעלה ממש מאחורי הקהל צמוד לעמדת הסאונד והתאורה, האמת, זה היה המיקום הכי טוב בהאנגר היפואי, צופה על הכל, מקבל את הסאונד באופן הכי נכון (משולש הסאונד הקלאסי של רעיון הסטריאו..) וחווה את ההופעה בישיבה עם רגליים פשוטות לפנים בנירוונה אמיתית.

בקטנה ב' – המופע החל די מוקדם יחסית ולכן הסתיים גם מוקדם, הרבה לפני שהשעון הראה חצות, עם קצת רצון טוב מהמעורבים בהפקה גרג דולי היה יכול להמשיך הלאה עם עוד כמה שירים, אולי לחשוף עוד מהחומרים החדשים, אולי לתת גם לנו כאן בתל אביב את הפרשנות האישית שלו לשיר המחווה לדיויד בואי, אולי…

ליין אפ: if I were going, the body, please stay once you go away, bonnie brae, papillon, martin eden, step into the kight, black is the color, the lure would prove too much, my funny valentine, she was stolen, demon in profile, it kills, forty dollars, so tight, can rova, summers kiss, number nine.  הדרן: the spell, candy cane crawl, teenage wristband.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

3 תגובות

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא