השורשים קוראים לשי-לי עטרי

מופע השקת אלבום הבכורה "באמת שרציתי" לשי-לי עטרי במועדון זאפה תל אביב, אורחים – אלון עדר וגלי עטרי. ראשון, 27.12.2015. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

כאשר אלבום הבכורה של שי-לי עטרי שוחרר להאזנה לפני כחודש וחצי יצאתי עם המילים הללו באופן ספונטני – "גם שילי, גם עטרי, גם זמרת טובה, גם שירים נעימים, גם הייתה לי לפני שבוע יום הולדת (אז זה סוג של מתנה), גם מופע השקה בחודש הבא ( 27 לדצמבר בזאפה ת"א עם גלי עטרי ואלון עדר), עושה וי על היום הזה."

אז אכן החיבור מתחיל עם השם הפרטי, שאצלנו בבית הוא מהראשונים בארץ אם לא ה-ראשון, ממשיך בשושלת המשפחתית המחייבת שלה ונוחת היישר על הקול הטוב שלה עם השירים שעושים נעים.

שי-לי, חצי תימניה וחצי פולניה, ביתם של יוסי עטרי (האח של…) דוקטור להנדסה גרעינית ושל אביבה, מפקחת במשרד החינוך, החלק האשכנזי במשפחה, גדלה בראשון לציון, הכי מיינסטרים שרק אפשר, החלה את המסלול המוסיקלי כנערה בלהקה עירונית מקומית, הספיקה לחמם את ספסל הלימודים בבית הספר "רימון" ובבית הספר "ניסן נתיב", לעבור חניכה אמיתית בשירותה הצבאי כווקליסטית בלהקת חיל החינוך ולפרוץ לתודעה הרחבה כזמרת לפני כחמש שנים עם השיר "סוסים שקופים" למילותיה של חנה גולדברג ולחנו של שמוליק נויפלד, וכשחקנית בסדרות טלוויזיה כ"זגורי אימפריה" ו"ג'וני ואבירי הגליל".

הדרך הברורה מאליה להשיק אלבום בכורה עברה דרך שורת תמלילנים איכותיים, ביניהם ניתן למצוא את חנה גולדברג, רחלי שביט, יפתח קרזנר, נעם חורב, טל רביב ועוד, רק בשיר אחד אזרה שי-לי אומץ ככותבת בעצמה, שיר חושפני, מלא בכאב, הנרטיב שטמון בו הוא עצוב וכואב וזועק – "בא הסתיו".

זה לקח לה כמעט חמש שנים ארוכות כדי להשלים את המארג המוסיקלי בכרטיס הביקור שלה כזמרת ואפילו יוצרת ולבסוף היא הגישה להאזנה את האלבום "באמת שרציתי" הכולל תשעה שירים הנוחתים היישר אל המיינסטרים המוסיקלי הישראלי, מתחברים למאזין בראש ובראשונה באמצעות קולה המאוד נעים ועטוף משי של שי-לי, האמת שבהאזנה ראשונה נדמה היה לי כאילו וההפקה המוסיקלית מוחצת את היכולת הווקלית במעין סד ומונעת את החספוס, הלכלוך, היצרים והתחושות לצאת ולקבל ביטוי בשירה, מיינסטרים יכול להיות גם רגוע אך גם בועט.

את הבעיטות, החספוס, האני והיצרים קיבלתי במנה מדודה אמנם במהלך מופע ההשקה לאלבום, אשר התקיים אמש בפני קהל ביתי, יותר הקהל של ההורים לצד קהל החברים, כל כך היה עמוס במועדון שנאלצנו לעמוד, כך הזהירו אותנו מראש, עניין שבאופן אישי אין לנו בעיה עימו לולא היחס המרגיז של צוות המלצרים והברמנים ששחקו ראש קטן והיו נאמנים לספר חוקים מטופש בעניין מהו מעמדך כלקוח המזמין שתיה, אבל נעזוב את זה ואתרכז במופע.

שי-לי, המלווה בהרכב מוסיקלי שכלל את רועי נויפלד בקלידים וגם אחראי על ההפקה המוזיקלית של המופע (אביו שמוליק אחראי על ההפקה המוסיקלית של האלבום עצמו), דני שניידרמן בגיטרת בס, עידן שניאור בגיטרה חשמלית ושי ברוך על התופים, עלו לבמה המלאה במיני גופי תאורה שאמנם אמורים היו לשוות מראה אחר למופע, לעטרו ולקשטו כחלק מהחוויה, אולם בפועל נתנו יותר אווירה מעושנת שלא לצורך וחלק ניכר מהזמן אף הותירו את שי-לי מאחורי מסך אורות מיותר, במופע שכזה מן הראוי לחשוף את פני הזמרת ולא להסתירם.

אבל אצא שוב מההערות הביקורתיות, שי-לי פתחה את המופע בשלושה שירים מתוך האלבום – "לשם שינוי", "סוסים שקופים" (הסינגל הראשון) ו"אהבה גונבת", היא הצליחה למחוק את אותו רושם של נעילה בסד שחשתי באלבום והצליחה להרשים אותי כפרפומרית מלאה ברגש, עוצמה והתרגשות (אופייני וטבעי ורצוי) היודעת לבצע מול קהל ולשחרר את מיתרי הקול לפעולה.

עם אתנחתא קטנה ומשפטי קישור מרוגשים היא עוצרת רגע את הליין אפ ומבצעת א קאפלה את השיר המזוהה כל כך עם אסתר עופרים "שחרחורת", שיר שזכה לעדנה רבה גם בידי מבצעים נוספים וביניהם זוהר ארגוב ועופרה חזה המנוחה, זהו עניין חשוב שאעמוד עליו בהמשך.

כעת מגיע זמן האורחים, והראשון שמצטרף לשי-לי הוא אלון עדר, מוזיקאי יוצר מבצע בפני עצמו עם שורת אלבומים, הוא גם הבן של יהודה מבית הספר רימון, הכל כאן מתחבר, הם מתחילים בדואט דווקא לשיר אמילי, שיר שכל כך מתאים לה, אשה, זמרת, המספרת את הסיפור שמספרת לה אשה אחרת, לא כל כך התיישב לי החיבור בדואט עם גבר, לא נדבק לנרטיב. לדעתי האישית היה נכון לחבר אותם לדואט בשיר הראשון של שי-לי אבר, "אצלנו בגן" בו אכן נכנס ליווי של קול גברי ברקע בפזמון (למרות שאין מידע או קרדיט באלבום ובכלל לאותו קול גברי, הוא שייך לרועי נויפלד) אותו היא בצעה במהלך המופע לבד ללא ליווי.

והנה מגיע הרגע שחלקו הגדול של הקהל ציפה לו, הדודה! כן דודה גלי עטרי, שרק בקיץ האחרון חגגה את השקת אלבומה האחרון "אהבה למרחקים ארוכים וציינה ארבעים שנות קריירה ועומדת בדרך אגב להופיע שוב בתאריך 21 לינואר באולם City Hall בסינמה סיטי גלילות, מצטרפת לשי-לי על הבמה, שי-לי מספרת כי למעשה גלי היא מעין המודל שלה, היא גדלה לצד הקריירה של הדודה שהשפיעה רבות על דרכה ובמיוחד על המסלול המוסיקלי שהיא בחרה, מיינסטרים ישראלי בהווייתו. הן  מבצעות יחדיו משיריה של גלי, "דרך ארוכה" ו-"חזקה מהרוח", גלי מזמינה את שי-לי לשבת עם הקהל ולהאזין לשיר האחרון – "רק מה שאת אוהבת", המקבל כעת מעין צביון של דודה מספרת ומדריכה את אחייניתה…

לאחר שגלי יורדת מהבמה מבצעת שי-לי דואט עם המפיק המוסיקלי של הערב, רועי נויפלד, דווקא לשיר של הדודה "דואט פרידה" אותו בצעה גלי עם מני בגר בזמנו, האמת, גלי הייתה יכולה להצטרף כעת, חבל שירדה מהבמה…

המופע מתחיל לנוע לקראת סיומו, האלבום כולל תשעה שירים בסך הכל ואין באמתחתה של שי-לי עוד חומרים אישיים לליין אפ, כעת הייתה יכולה להיות ההזדמנות להגיש שיר או שניים שלא נכנסו לאלבום ואולי היו עושים דרכם לאלבום הבא, כדוגמת הסינגל "תיילל" שהוא מעין להיט פופ מקפיץ עם סאונד אלקטרוני המתאים לרחבות הריקודים המציג שי-לי שונה לחלוטין, יותר נועזת ויותר קופצנית. אך לא, זכות השירה כעת היא לרועי עם השיר שלו "קול אחד" מתוך הפרויקט של אביו שמוליק – "המשקפיים של נויפלד".

את חלקו העיקרי של המופע שי-לי חותמת עם "בא הסתיו", הוא השיר שבעצם חותם את האלבום. אולם כמובן שיש הדרן, שנפתח עם שיר נוסף מתוך האלבום "באמת שרציתי" שכבר ממש זרם אחרי כל כמויות האדרנלין שפעפעו לשי-לי בגוף, במיוחד כשהמפיק המוסיקלי של האלבום, שמוליק נויפלד תופס כעת את הפיקוד על הקלידים. ואז הגיע הרגע ששבה את ליבי ונשמתי. שימו לב, שי-לי עטרי, החצי חצי (תימניה ופולניה) מרימה כעת לעופרה חזה עם אחד משיריו של רבי שלום שבזי, השיר שפרץ את המסלול לעולם הרחב לצליל התימני האותנטי מודרני לפני שנים רבות, הלהיט "אם ננעלו", האמת שאת גרסתו הראשונית בצעה עפרה ממש כנערה במסגרת סדנת שכונת התקווה ההיסטורית, שם היא ככבה לצידה של מרגלית צנעני ואחרים.

אמרתי לעצמי – זהו, זו הנקודה, כי מיינסטרים יש בשפע מכאן ועד סוף העולם, שי-לי, את צריכה לחבור אל השורשים שלך, יש שם אוצר בלום שחלקו הנכבד כבר נחשף ומוכר בעולם הרחב, ישנם עדיין עשרות אם לא מאות שירים, משירת הנשים ועד שיריו הרבים של שבזי שמצפים רק לקול חם ונעים שיקיץ אותם מתרדמתם, אני אומר – שי-לי, לכי גם על הקו הזה, להחיות את התימנית.

ליין אפ: לשם שינוי, סוסים שקופים, אהבה גונבת, אמילי (עם אלון עדר), קצת אהבה לא תזיק (אלון עדר), ירח שוכב על הגב, אצלנו בגן, דרך ארוכה (עם גלי עטרי), חזקה מהרוח (עם גלי עטרי), רק מה שאת אוהבת (גלי עטרי), דואט פרידה (עם רועי נויפלד), קול אחד (רועי נויפלד), בא הסתיו.

הדרן: באמת שרציתי (עם שמוליק נויפלד), אם ננעלו, ירח שוכב על הגב.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו