כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

הסטנדרטים של מאור כהן

מופע אחרון בסדרת החורף של "לא סטנדרטים" באכסניה התל אביבית לסצנת הג'אז "שבלול" בנמל, אורח – מאור כהן. שישי, 25.12.2015. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אנחנו העולם. צילום: יובל אראל
אנחנו העולם. צילום: יובל אראל

ללא חוקים וגבולות, עם הרבה יכולת אילתור, כך מגדיר מאור כהן, הילד הפרוע הנצחי את סצנת הג'אז, כאשר שמח מאוד על ההצעה לעבד מחדש כמה משיריו לכיוון הג'אז ולהופיע במסגרת הסדרה האינטימית, מורמת מעם טיפה אך מאוד איכותית "לא סטנדרטים" הסוגרת את העונה השנייה שלה בהצלחה רבה.

הסדרה שמופקת ומנוגנת בידי תומר בר בסיוע הקרן לירושלים ובית הצוללת הצהובה, מתמקדת באירוח אמנים איכותיים ופופולאריים מתחומים מוזיקליים שונים, כחלק מאנסמבל נגני ג'אז כאשר קטעי ויצירות ג'אז מקוריות משולבות בעיבודים מחודשים לשיריהם של האורחים ליצירת פרשנות חדשה ליצירות המוכרות.

אחד המניעים מאחורי הפרויקט היה הרעיון להנגיש את עולם הג'אז לקהל הרחב באמצעות חיבור עם המוכר והפופולארי תוך כדי מפגש בין סגנונות ועולמות.

כאשר יצאה הסדרה לפועל בשנה שעברה הספקתי לתפוס שני מופעים מתוכה, הראשון עם אלון אולארצ'יק והשני עם אפרת גוש במועדון האזור, את השנה הנוכחית פתחתי במועדון הג'אז שבלול במופע הראשון עם  הזמרת אמל מורקוס.

תומר בר, מציב סטנדרטים. צילום: יובל אראל
תומר בר, מציב סטנדרטים. צילום: יובל אראל

אתמול בשעות הצהריים הגעתי שוב למועדון הג'אז שבלול כדי לחוות את המופע החותם את העונה הנוכחית בסדרה בו מתארח מאור כהן. את מאור הגדרתי פעם במילים הללו – " מאור כהן הוא סוג של גאון, מקריירה כשחקן קומי ואופי בתוכניות בידור בטמבלויזיה כיום ועד שורת הרכבים מוזיקליים לאורך שנות הקריירה המתחילה אי שם בבית הספר התיכון בשנות התשעים עם זקני צפת המטורללת והפרועה אך אחת מהמניחות את אבני הדרך לרוקנ'רול הישראלי של שנות התשעים."

ואכן, אני משתדל מעת לעת, ללכוד וללקוט את הופעותיו המיוחדות של מאור כהן משל היה מדובר בעוגה נדירה ואיכותית שיש לטעם ממנה לעיתים רחוקות במינון מוגבל כדי להעצים את החוויה, מהמופע האחרון לשירי בודלר "פרחי הרע" במסגרת פסטיבל הפסנתר, דרך מופע אקוסטי עם שירי אלבומו האחרון "אולי?", עובר למופע השקת אלבומם האחרון של זקני צפת "לא היו דברים מעולם" בבארבי ובכלל לכל אותם אירוחים והופעות קצרצרות אצל אמנים אחרים. אתמול ביקשתי להעצים את החוויה ולטעום מהתבשיל שתומר בר, הפסנתרן ומעבד הג'אז העומד בראש הסדרה יחד עם הנגנים אברי בורוכוב בקונטרבס, אלכסנדר לוין בסקסופון ואמיר ברסלר על התופים, בשלו לשיריו של מאור כהן.

סטנדרטים חדשים, שבלול. צילום: יובל אראל
סטנדרטים חדשים, שבלול. צילום: יובל אראל

עם שני קטעי פתיחה שכתב תומר בהן נתנה היכולת לכל נגן להפיק ולהציג את יכולתו ואיכויותיו בנגינה, קטעים שהיוו כניסה מצוינת אל המופע והכרות עם ההרכב שתומר מחליפו ממופע למופע, הגיע העת שמאור כהן נכנס אל הבמה בהליכה הנונשלנטית שלו, עוטה בלייזר וחולצת כפתורים, נותן כבוד למקום, הסצנה והמופע ומגיש לאחר כמה משפטי פתיחה ביצוע מרתק ומעניין במיוחד לשיר הכי מזוהה עימו, הלהיט האולטימטיבי שזקני צפת השיקו בזמנו "שישי שבת", קיבל כעת טיפול מצוין כאילו והושב על כורסת הטיפולים של קוסמטיקאית מדופלמת, הנרטיב התזזיתי והעוצמתי של מאור כהן הואר הפעם באור בוגר יותר, מבין יותר ומביט אל ההווה מזווית חזקה, נבונה ורצינית, העיבוד לסוגת הג'אז שנעשתה בידי תומר בר וחבריו לכלי הנגינה הובילה את מאור כהן להגיש את אותה עוגה נדירה שדיברתי עליה קודם, עשויה ביד אמן, מעוטרת במיטב החומרים והטעמים.

לטעמי, אחד הרגעים היותר מוצלחים שסצנת הג'אז הגישה לי בכלל, רגעים שהוכיחו את האיכות והייחוד לסוגה זו על פני הפופ, הרוק, והסגנונות החדשים במוסיקה בת ימינו, כל שנותר הוא למחוא כף בעוצמה כהערכה לנגנים והזמר ולהסתובב אל הבר וללגום עוד אחת מכוס הבירה שנותרה כמה רגעים גלמודה…

רק בני אדם...צילום: יובל אראל
רק בני אדם…צילום: יובל אראל

אני יכול להוסיף ולחפור הלאה לגבי כל שיר ושיר מהליין אפ שהוכן בידי מאור ותומר משלל השירים המוכרים, כאשר קטע רודף קטע וכל שיר מקבל טיפול מסור ואוהב המציב אותו במקום חדש, מאתגר ורענן, בבחינת הייתה זו סדנת שיפוץ, שחזור וחידוש.

אחד הרגעים היותר מסעירים היה הביצוע לשיר ימי כולירה שהנו אקטואלי עתה לא פחות מזמן חיבורו.

הייתה זו קבלת שבת מוקדמת שהייתה שווה כל שניה. תודה, מצפה לסדרה הבאה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא