כל הג'אז הזה…

פסטיבל ג'אז תל אביב 2015, שלושה ימים של הפקות מקור, ששה מופעים מדי ערב,  אמנים ישראליים ובין-לאומיים והרבה ג'אז חם, סינמטק תל אביב, סוף נובמבר והקיץ עדיין כאן, הבלוג של יובל אראל טרף את המופעים בשש ידיים, דיווח ותיעוד – יובל, שילי ואדוה אראל.

מומחים מציינים את תחילתו של סחר העבדים וההגירה בכח מיבשת אפריקה אל חוות הכותנה באמריקה כתחילת ההיווצרות של מוסיקה הג'אז, החיבור בין המוסיקה השבטית בפעימה משולשת לבין המוסיקה המוכוונת הלבנה האירופאית בעלת ארבע פעימות מקצב יצרה את הבסיס לז'אנר הנחשב כיום כאחד הזרמים המוזיקליים העיליים, מעין אלגוריתם בלתי ניתן לפיענוח, או שהבנת אותו או שנותרת בוהה מבחוץ…

כך או כך, תל אביב מאמצת בחום ואהבה את הסצנה של מוסיקת הג'אז על תת הקטגוריות והתיוגים השונים אל ליבה ומחדשת את מסורת הפקת פסטיבל שנתי בתחום, סוף נובמבר היה הזמן המוצלח לפריסת עשרים ושניים מופעים בשלל גוונים, צבעים וטעמים המתחברים לסוגה הראשית בג'אז בין אולמות הסינמטק התל אביב ולצדם מופעים הפתוחים לקהל הרחב באולם הכניסה וברחבה החיצונית.

היו אלו שלושה ימים שנלקחו על ידי הבלוג כהזדמנות לטעום מקרוב מצליליהם ויצירותיהם של אמנים יוצרים ומבצעים, חלקם חדשים עבורנו וחלקם וותיקים שתמיד טוב להאזין להם, הקו המוליך היה ההצמדות למוסיקאים מקומיים במיוחד ולאו דווקא לאמנים אורחים מעבר לים, בבחינת דע מה יש לסצנה המקומית להציע, שלושה ערבים תמימים של תענוג מוסיקלי מגוון המתחיל בביג בנד, נוגע בסווינג, בחיבורים למוסיקת עולם, מוסיקה אוריינטלית, פיוז'ן, וכמובן ג'אז טהור על המבנים המורכבים אליהם יוצא כל נגן וירטואוז בהזדמנות הניתנת לו.

בערב הראשון של הפסטיבל הגענו לחוות את החיבור המיוחד בין חבורת הוירטואוזים, הנשפנים באורקסטרה של אבי ליבוביץ, הרכב מקומי מצויין המביא את הגרוב בלשון העממית, הן בחומרים מקוריים והן בעיבודים תזמורתיים מצויינים, הפעם הם חברו לשם טוב לוי, אחד מעמודי התווך היצירתיים של המוסיקה היותר איכותית במחוזותינו, שמו של שם טוב קשור במהודק למושגים כ"קצת אחרת", "ששת", "צליל מכוון", הרכבים אשר במסגרתם פעלו ויצרו מוסיקאים כשלמה גרוניך, שלמה יידוב, יודית רביץ, עדי רנרט, יצחק קלפטר. החיבור בין האורקסטרה ולוי הנו חיבור המחדש את היצירות הממש מיתולוגיות שלו מאלבומו "התעוררות" וכעת תחת הטייטל – "בחברה טובה", המנגינות של לוי קיבלו כעת פרשנות חדשה, מאתגרת ומעולה.

הסשן השני בערב הוביל אותנו למופע חגיגי לכבוד השקת אלבומו השביעי של אחד מנגני הסקסופון החשובים, בעלי ההכרה הכלל עולמית ומקומית בסצנה, אלי דג'יברי, אשר לכבוד האלבום הנושא את השם "Cliff Hangin'" ארח במופע את המוסיקאים שלמה יידוב, הנוטל חלק באחד משירי האלבום דווקא בשפה הפורטוגזית ואת יוני רכטר, המופע שנפתח עם הקטעים הפותחים את האלבום המשיך ולקח אותי ואת הנגנים ליצירות המשותפות שלהם בהווה ובעבר תוך הזדמנות מצויינת לטעום מהוירטואוזיות של דג'יברי בכלי הנגינה שנעו בין שלל סקסופונים וקלרינט אחד, וזו ההזדמנות לציין את הנגנים המהווים את הקוורטט של דג'יברי – גדי להב, נער הפלא על הפסנתר, ברק מורי עם הקונטרבס ואביתר סליבניק בכלי ההקשה שעשו עבודה מצויינת הגובלת בוירטואוזיות בעצמם. קטעי הסיום בהם יוני וגדי בארבע ידיים ועשרים אצבעות על פסנתר כנף אחד העיפו את האולם כולו למחוזות הנכונים, אני פשוט שמח שנכחתי שם באותם רגעים.

את היום השני של הפסטיבל לקחתי במסע מהיר במכונת הזמן בחזרה לשנות העשרים עד הארבעים של המאה הקודמת כאשר האחיות לוז, שירה ז. כרמל, יפעת זיו וספיר רוזנבלום המתוגברות בהרכב המגיע היישר מהסצנה הניו אורלינסית בהוויתו למרות שכולם ישראלים – דותן כהן בגיטרה, עילם פרידלנדר בקונטרבס, אלי פרמינגר בחצוצרה וחיים פסקוף בכלי הקשה אך הפעם בלי קרש הכביסה והיה לי חבל על כך, בצעו מהמבחר של השירים שהן אמצו משלישיות האחיות השונות שפעלו באותם זמנים בניו אורלינס לצד קטעים מקוריים ובמיוחד חיבור עם אורח עתיר כבוד – שלומי שבן, בבחינת ביקור חוזר לאחר שבהן התארחו במופע החגיגי שלו בתחנת הכח דליה לפני מספר חודשים, שובבות הטקסטים של הבנות ושל שבן לצד המנגינות, כלי הנגינה והאווירה גרמו לי לרצות ולעטות עלי חליפת שלושה חלקים בצבע קרם, לנעול נעלי לק משובצות בשחור ולבן ולתפוס אחת הבנות ולפצוח בריקוד סווינג סוער, הבעיה היחידה הייתה שבאולם הסמי אמפיתאטרון של הסינמטק אין רחבת ריקודים, בתכלס, חגיגה בזמן במקום ובהוויה שמוכיחה כי למוסיקה אין גבולות וזמנים.

גם הפעם לקחתי הזדמנות לחוות סשן שני בערב אותו חילקנו בין שני מופעים, פתחנו עם המופע של דני סנדרסון עם כפיר בן ליש, זיו הרפז, עמית הראל ושי נצר המארחים את בנות עדת העבריים מדימונה – אלישבע ונאוה בת ישראל, מופע מחווה ללהיטי הרית'ם אנד בלוז של שנות השבעים המוקדמות במאה שעברה, מעין מסיבת ריקודים שחורה לצלילי הלהיטים של הפיתויים, ארת'ה פרנקלין, ווילסון פיקט ועד הדרן עם ג'ימס מרשל הנדריקס האלוהים של כל הגיטריסטים בשיר – הי ג'ו.

המשכנו בחזרה לאולם מספר 1 בסינמטק שם הופיע הפסנתרן עומרי מור עם שלישייתו במופע שנרקם במיוחד עבור הפסטיבל, מופע הצבוע בצבעי האטלס הצפון אפריקאי, עומרי מיטיב לצייר את הצליל האנדלוסי מהראג האלג'יראי בנוסח מוריס אל מדיוני ועד המבנים של המוסיקה הערבית התזמורתית הקלאסית ולחבר אותם לרסיסי ג'אז עכשוויים, גולת הכותרת של המופע היה אירוח ביחד ולחוד של זוהר פרסקו ושלמה בר, חוויה אמתית, טהורה ומזוקקת.

עם מטען עשיר של חמישה מופעים וטעימות בין סשן לסשן מהמתרחש במופעים הפתוחים לקהל הרחב בפואיה המבנה וברחבה שבחוץ חזרנו בצהרי יום שישי כדי לחגוג את השקת אלבום הבכורה הטרי של אדם בן עזרא, מוסיקאי קונטרבס ופסנתר מהמעולים שפגשתי מימי, מופע שאת הטעימה הראשונית ממנו טעמתי במסגרת ערב פתיחת פסטיבל חשיפה בינלאומית למוסיקה מבית הצוללת הצהובה בסוגת ג'אז ומוסיקת עולם בעקבותיו התוודעתי לאלבום עצמו שהנו פריט חובה לכל חובב מוסיקה בכלל, המופע אליו הגעתי הפעם טעון ומתודלק עם הצלילים, הטעמים, האווירה והציפייה היווה מבחינתי האישית לשעה וחצי של תענוג הכולל האזנה, צפייה והתמוגגות מהיכולות ביצירה ובביצוע של אדם בן עזרא יחד עם אדם בן אמיתי בגיטרה חשמלית שצבע את המוסיקה בצבעים עכשוויים הנוגעים בפרוג, סמי אלקטרוניקה וריפים המגישים בעצמם מחווה ליצירות אלמותיות החל מפינק פלויד הפסיכדלית של פעם ועד הגישות החדשניות של הרכבים כמיוז והלאה, שני אלו מצופים במעטפת ססגונית, רגישה ומלאת השראה ודמיון משלל כלי ההקשה, הפעמונים ושלל החפצים התלויים שגלעד דוברצקי הפעיל בחכמה, רגש והמון אהבה. גולת הכותרת במופע שהוקדש ברובו ליצירות מהאלבום היה אירוחה של יסמין לוי, זמרת הלאדינו המיטיבה לשוטט במחוזות הלטינים מהפלמנקו ועד מוסיקה טורקית מזרחית ומביאה את הטעימה של מוסיקת עולם בעלת שורשים יהודיים וספרדיים גם יחד, מופע ספוג ריחות וטעמים שנחתם ביצירה היחידה מתוך האלבום הטרי בה בן עזרא שר טקסטים בכלל ובעברית – אלוהימה, שיר הראוי להעפיל ברשימות ההשמעה של תחנות הרדיו המכבדות את עצמן ואת מאזיניהן.

ראוי לציין שזמן קצר לפני המופע של אדם בן עזרא כיבדנו בהצצת טעימה את המופע של מתי כספי תחת הטייטל "ג'אז כספי", מתי הוא מסוג המוסיקאים המקומיים הנמנים על עמודי התווך, אבות המזון ועוד שלל סופרלטיבים הבאים לציין בחיל ורעדה כי הוא אכן מהגדולים, החשובים ומעל כל הקריטריונים בפס הקול הישראלי, הכישרון של כספי יכול לקחת אותך כמאזין ממחוזות הפזמונאות אל שדות הפולק, הפופ, הרוק, המזרחיות ואפילו לנגיעות הג'אז כי כספי פשוט יודע ומסוגל לעשות זאת ללא מאמץ מיוחד, אינני יודע כמה זמן נמשך המופע שהחל בדיוק בשעה אחת בצהריים, אך דווח לי כי הוא מקומי ומחווה הספיק ליטול חלק במופע חגיגות 80 לישראל גוריון שהחלו בשעה שתיים לערך במשכן אומנויות הבמה.

את החלק האחרון בפסטיבל, ערב שישי בו התקיימו מבחינתי לפחות שלושה מופעים איכותיים המתחברים כל אחד מהם בטעמו המיוחד אל סוגת האם הראשית הנקראת ג'אז, בלוז מקומי וקטעי מחווה ליצירותיו של בי.בי קינג בידי רוני פיטרסון, אפרים שמיר ודני ליטני עם הרכב מלווה, מופע שאותו טעמתי באופן אישי בחגיגות יום ההולדת של האוזן בר והאוזן השלישית לפני מספר חודשים, אדוה נשלחה לטעום ולהביא את המראות והקולות לצד טעימות ממופעים נוספים שכבר נסקרו בהרחבה כאן בבלוג והם המופעים של קותימן אורקסטרה וטטרן.

לסיכום – משפחת הבלוג של יובל אראל מודה על ההזדמנות שנתנה לה לחוות במקור ראשון ואמיתי משלל הטעמים שעולם הג'אז על שלוחותיו יכול להציע בהוויה המקומית, עינינו ואוזנינו נשואות קדימה!

קרדיטים – צילום סטילס: יובל, שילי ואדוה אראל. צילום וידאו: יובל ואדוה אראל.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע – שם טוב לוי והאורקסטרה של אבי ליבוביץ'

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע – רביעית אלי דג'יברי

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע – האחיות לוז ושלומי שבן

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע – דני סנדרסון שחור ולבן

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע – אטלס: שלישיית עומרי מור

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע – מתי כספי ג'אז כספי

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע – אדם בן עזרא טריו

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע – מחווה לאגדת הבלוז בי.בי קינג

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופעים הפתוחים לקהל הרחב

וידאו

אלבומים להאזנה