כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

מריח את הצלילים

להקת טאטרן חוגגת השקת אלבום חדש, מופע, מועדון בארבי, 16.11.2015, נכח תיעד, הריח ומדווח יובל אראל.

תמוז דקל, אשף הצלילים. צילום: יובל אראל
תמוז דקל, אשף הצלילים. צילום: יובל אראל

ישנם כמה הרכבי מוזיקה צעירים מקומיים שחייבים לשמוע אותם עד גיל 27 ולסמן וי, לי זה קרה כמה עשרות שנים מאוחר יותר ורק בשל הסיבה שהם קמו רק בשנים האחרונות, אחד מההרכבים הללו הנו טאטרן,או באנגלית TATRAN שכבר עסקתי די בהרחבה בפרשנות המסתברת אודות השם והמושג שהוא מגדיר (תַּתְרָן – חסר חוש ריח).

טאטרן, משחררים את צל הנשמה. צילום: יובל אראל
טאטרן, משחררים את צל הנשמה. צילום: יובל אראל

את ההרכב ששמעו הגיע אלי לפני שמיעתו ראיתי לראשונה לפני כשנתיים וחצי במועדון האזור, מופע שבעקבותיו כתבתי את הטקסט הזה שאני עדיין עומד מאחוריו – "…תמוז, אופיר ודן על הבמה המעוטרת בשטיח והחלו לעשות את מה שהם יודעים, לנגן, שהרי ההרכב הזה לא בנוי למיקרופונים, אין כאן שירה, נגינה נטו, וכשזה החל, והצלילים והמבנה המוזיקלי זרמו, הבנתי, אמרו את זה קודם, לפני, לפני כמה עשרות שנים, כן, ההשפעות של הפיוז'ן שיצק ג'ון מקלפלין עם תזמורת המהווישנו מתפרצים כעת מחדש, צלילים שכמעט ונעלמו מפאת שפע הקטגוריות והז'אנרים החדשים הצצים מידי יום, הפרייסטייל הבסיסי הכל כך פרוע ונינוח חזר הפעם לקדמת הבמה, ביצועים פתוחים, משוחררים מעכבות, מחוקים, ממחיצות, ואני ממשיך לזהות השפעות הטמונות עמוק בתוך הצלילים, גיבור הגיטרה סנטנה שעשה את הרוק הלטיני, מייק אולדפילד שהמציא את הפרוגרסיב המנדנד, החוזר בריטואל על עצמו, כל כך הרבה גורמים שכמעט אפסו מהעולם המוסיקלי בשל השיטפון המתרגש עליו קמים לתחייה כעת, לא, זה לא האכזריות המוזיקלית המתפרצת של טייני פינגרז, לא זה לא הגרוב של כל ההרכבים המגיעים לכאן לג'אמים אחר חצות, לא. זה לקח לי בדיוק עשרים דקות להבין, לתמצת ולהמשיך הלאה."

ואכן סיכמתי את התובנה במשפט אחד מתומצת – "טאטרן הם תופעה מתפתחת, הצלילים שלהם הם פיוז'ן טהור, סוג של יצירה חייה ונושמת."

מאז הספיקו השלושה להשיק את אלבום הבכורה שלהם "Shvat" הכולל אחד עשר יצירות אינסטרומנטליות הנעות בין הג'אז האוונגרדי לפוסט רוק האפוקליפטי ומציגות את המיטב שניתן ליצור בפיוז'ן טהור.

 

השלישיה המשיכה במסעותיה ברחבי הארץ ואף מעבר לים בפסטיבלי ג'אז ולמשוך אחריהם קהל מעריצים ענקי המגיע ברובו לכל הופעה שמתפתחת בסביבה.

לפני כחצי שנה הם הקליטו את אחת מהופעותיהם שהתקיימה במועדון זאפה התל אביב, הקלטה שאורכה כשעה וחצי וכוללת הן ביצועים לחומרים המוכרים והן כמה קטעים חדשים, ההחלטה על גורל ההקלטות נפלה לאוגדן לאלבום חדש בשם "Soul Ghosts" שבשל מגבלות טכניות בגלל אורכו הוא ישווק לציבור הרחב אך ורק בפורמט דיגיטלי באמצעות הורדה ברשת.

 

אמש חגגו חברי הטריו האינסטרומנטלי את השקת האלבום במופע שהתקיים במועדון בארבי אשר היה מלא עד אפס מקום. בול בשעה עשר בערב, על פי הבטחתם, עלו השלושה לבמה והגישו למאות הצעירים שהצטופפו באולם את האלבום כמות שהוא, דהיינו חזרו אחת לאחת על ביצוע המופע ההוא שהוקלט.

כי זאת לדעת, הצלילים של טאטרן באים בטוב במופע לייב, כשאתה מרוכז כל כולך בקולות אך מונע יחד עם אלו שסובבים אותך במעין ריטואל רפטטיבי לטראנס תוך גולגולתי המניע את גופך וגורם לך לזרום עם הצלילים, תקראו לזה פסיכדליה מוחשית, תקראו לזה טראנס, תקראו לזה איך שתרצו אך את החוויה הטאטרנית חייבים לעכל במופע חי. את הפלאשבקים ניתן לצרוך באמצעות האלבומים, האזנות בבית שיעוררו את הניוטרונים החשמליים המתרוצצים במח ויעלו מהמעמקים את התחושות החיות.

השבט האדיר של טאטרן נע אמש כאחוז דיבוק מחשבתי, רוחני, גופני ושכלי בעקבות הצלילים, הקהל האדיר ידע להריע ברגע הנכון בכניסות ויציאות ממבנה הג'אז הקלאסי אל תוך הרפתקאות היער הפראי של הצלילים, ההמון האדיר הזה ידע להתכנס או להימלט מתוך התודעה הגופנית בנקודות הנכונות, כאשר גל ראשים וכתפיים אנושי נע בעצימות מלאה לצלילים, משחרר עצמו מהתודעה הפיזיולוגית לעבר המודעות הדמיונית במעין הרפתקת צלילים שכולה חירות ודמיון משוחרר.

טאטרן, משיקים בבארבי. צילום: יובל אראל
טאטרן, משיקים בבארבי. צילום: יובל אראל

בקטנה – מופע חוויה, אולם זהו האולם של מועדון בארבי, לא יערות הגליל ולא מישורי המדבר, במועדון יש כללים ואחד הבסיסיים שבהם הוא כיבוד ההוראה האוסרת על עישון בחלל הסגור, וכאן אני חייב להתייחס לאותם בודדים אמנם, שעמדו בשולי המועדון, נצלו את העובדה שהמאבטחים היו בכניסה כדי להבטיח את ביטחונם ובטיחותם של הנוכחים, ויצאו ילדים עלובים שאינם יכולים להתאפק למשך 90 דקות והדליקו סיגריות וזיהמו את החלל עם העשן המסריח והמאוד מסוכן לבריאות, אתם מכורים עלובים חסרי אופי, כי אם הייתם אמיצים הייתם מדליקים את הירוק ההוא ולא סיגריות של שקל תשעים, אנשים פאתטיים, מוסיקה בטח לא באתם לקלוט בקולטני הריח האומללים שלכם…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו, שלושת הקטעים הראשונים

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא