כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

קליפים חדשים

ואדים מכונה ומני – שוליים של חברה

שיתוף פעולה של ואדים ומני עם שיר חדש הנוגע בעצבים החשופים של החיים כאן

השיר "שוליים של חברה" נכתב בידי ואדים מכונה ומנשה קוצ'נר המכונה Meni במהלך תקופה המכילה שלוש מערכות בחירות בשנה אחת, הפגנות מחאה ואמירות גזעניות מכל הכוונים …! שיר מחאה עם ביט מרקיד.

על פי ואדים ומני חלק מהפוליטיקאים ומובילי דעת קהל מנסים להפריד את העם לקבוצות, לגרום לוויכוחים מיותרים. "שוליים של חברה" מראה שכולנו ״סוג״ של שוליים של חברה, כי מישהו/ם הגדירו אותנו כך. כי אנחנו שונים מהם ! אנחנו לא עשירים = שוליים, לא אשכנזים = שוליים, לא יהודים= שוליים, לא גרים בתל אביב = שוליים, לא ימנים= שוליים, כן דתיים = שוליים, והרשימה עוד ארוכה. מה בכלל מגדיר את העיקר ומה נחשב שוליים אם כל הגדרה יכולה לגרום לך לצאת דופן?

לאחרונה (או מאז ומעולם?) נוצרת תחושה שכל הספינים הסוציאליים המגזרים/מגדרים/עדתיים הם תוצאה ישירה של פעילות יזומה ועקבית של בעלי הון אינטרסנטים. קל ונח להם לחלק את כולנו לקבוצות מתנגדות ,לגרום לנו לריב ולהרוויח על זה כסף, רייטינג ואולי עוד הרבה דברים שאנשים רגילים מהשורה אפילו לא מדמיינים שישנם. אנחנו בהתלהבות נלחמים על ערכים שלא בטוח קיימים בכלל ,מצביעים לאנשים שרק עושים את עצמם שאכפת להם ממשהו או ממישהו ,השתילו לנו רעיונות הרסניים בשביל שנשנא אחד את השני ונהיה עבדים ממושמעים למערכת שהם בנו בשביל לשלוט עלינו. אבל, מה אם פשוט נסתכל אחד על השני וננסה לחשוב אחרת, ננסה באמת לחפש את הבן אדם מאחורי כל המסכות והכיסויים שהחברה הדביקה לו ,נסתכל בעיניים בלי הגדרות חיצוניות בן אדם מול בן אדם | אישיות מול אישיות | אני את אתה אנחנו.

החמסה של ואדים מכונה | ORGONITE – XAMCA

החמסה של ואדים מכונה | ORGONITE – XAMCA

החמסה של ואדים מכונה | ORGONITE – XAMCA

החמסה של ואדים מכונה | ORGONITE – XAMCA

החמסה של ואדים מכונה | ORGONITE – XAMCA

החמסה של ואדים מכונה | ORGONITE – XAMCA

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא