עדי אולמנסקי – 2 בלילה – סקירת אלבום

נתחיל מהסוף, האלבום "2 בלילה" הוא אלבום חורף מושלם, פופ אלקטרוני בעברית באווירת לילה שכיף להתכרבל איתו מתחת לשמיכת פוך עם כוס שוקו חם, ביחד עם שותפתה לכתיבה הדר ובר, רוקמת עדי אולמנסקי אל הטקסטים האינטימיים והחושפנים צלילים אלקטרוניים רכים אך קצביים. זהו אלבום שמבטא בבהירות את דור ה-Y על רצונותיו, תסכוליו ומצוקותיו בהגשה קליטה ומינימליסטית שמשאירה מקום לקלף מתוכה את שכבות מורכבותו של דור שלם.

את הקריירה הרשמית שלה התחילה עדי אולמנסקי עוד ב-2007 שהשתתפה ב"כוכב נולד" בעונה ה-5, היא אמנם לא הגיעה למקומות הראשונים אבל זה רק דרבן אותה להמשיך הלאה ולעשות מוזיקה כאשר היא בוחרת בשפה האנגלית ליצירתה המוזיקלית. ב-2012 יצא אלבום הבכורה של ההרכב הירושלמי האלקטרוני Lorena B שבו עדי הייתה אחראית על הצד הווקאלי, ההרכב לא שרד זמן רב ולאחר פירוקו שניים מחבריו הקימו את ההרכב המצליח Garden city movement ואילו עדי המשיכה לקריירת סולו. ב-2013 יצא אלבומה הראשון והמצוין "Shit just got real" , אלבום אלקטרו-מינימל ברובו בנגיעות היפ-הופ עם שירים כמו A.D.I ו- "I always liked men with good hands". באותה שנה יצא גם המיני אלבום "Hurricane Girl" עם סאונד יותר תעשייתי ונוקשה מקודמו, סגנון ההיפ הופ הפך להיות דומיננטי יותר ובכללי נשמע יותר כאלבום טראפ מקודמו. משם בלטו שיר הנושא, השיר "work it" ו-"Was it you" (שיצא כסינגל כבר לפני כן).

2016 הייתה נקודת מפנה לעדי אולמנסקי עם שחרור המיני אלבום Dreamin' שהיה הרבה יותר בשל ומהוקצע מקודמיו, האבלטון הפך להיות כלי הנגינה העיקרי, על חשבון הסאונד התעשייתי שנעדר מקטעי האלבום מה שבסוף נתן לעדי להבליט את יכולתיה הווקאליות, משם בלטו הסינגלים Dreamin' (כשם האלבום), "Pink pills" והשיר בלדה אלקטרונית "Snow" שהתקבל באהבה בתחנות הרדיו בארץ ולראשונה חשף את עדי אולמנסקי אל הקהל הישראלי. אחריו גם יצא הסינגל "Bombs away" שהמשיך את קו הפופ האלקטרוני של קודמו וב-2018 הוציאה עדי אולמנסקי את האלבום "Bad intention" שבחלקו הורכב משירי פופ בלדות אלקטרוניות וחלקו משך לכיוון הטראפ היפ-הופ.

מיד לאחר יציאת האלבום "Bad intention" התחילה עדי לעבוד על הפרויקט הבא, ראשיתו במפגש מוזיקלי עם עטר מיינר שהוליד אחריו את הסינגל הראשון של עדי אולמנסקי בעברית – "צריכה שתגיד לי" והמשכו שנתיים אחר כך עם האלבום החדש "2 בלילה", אלבומה הראשון שכולו בעברית. האלבום היה אמנם מוכן לפני כשנה אבל תהפוכות העולם, הקורונה והזעזוע בתעשיית התרבות  דחו את יציאתו, בינתיים הספיקה עדי לשחרר מתוכו 6 סינגלים וביניהם "איך לאהוב אותי", "מה אני בשבילך" והשיר המקפיץ והקליט "נמוך".

אולמנסקי שרגילה ליצור את המוזיקה שלה לבדה בחרה הפעם בשותפה לכתיבה – הדר ובר וכמו שעדי מספרת "הדר התחילה בתור תלמידה שלי לאבלטון. כל כך עפתי עליה ועל האישיות שלה שפשוט הפכנו להיות חברות והתחלנו ליצור יחד. הרגשתי שהיא מבינה את הוויז׳ן שלי מצד אחד ויודעת לתת לי ביקורת מדויקת מנגד, כזאת שמניעה אותי לפעולה".
מלבד הדר ובר שכתבה איתה את האלבום לא ויתרה עדי על אירוחים של חברים מסצנת ההיפ-הופ המקומית ובין שירי האלבום משובצים שיתופי פעולה עם טונה (פוטושופ), דור 3 (לא עוזב אותי), נדיר חווא (כן, כן, כן), נאור גל (בלי מסכות), מיכאל סוויסה (בא לי), יערה לוי (אפשרויות) וגם דואט מיוחד – "לעוף" שנכתב ומבוצע ביחד עם אברהם טל.

כאלבום קונספט ליילי "2 בלילה" בהחלט משיג את המטרה, ברובו מכיל שירים עם ביטים אפלוליים ומסודר כמעין תוכנית רדיו לילית, השירים משולים למאזיני הרדיו שעולים לשידור לחשוף את הרגשות והתחושות, כאשר מדי פעם מבליח שדרן הרדיו שממקד אותנו על התדר הנכון. 18 שירי לילה אווירתיים ואינטימיים שמגיעים בטוטל לכמעט שעה, אלבום ארוך יחסית לנהוג בעשור האחרון הדיגיטלי שבו הגדרת אלבום יכולה להגיע גם לשישה שירים.

ואכן האלבום על שיריו הרבים מייצר לא מעט רגעים מיוחדים, הביט במרבית האלבום שומר על מקצב קבוע אך עדיין מצליח לייצר גיוון רב בין השירים, חלקם כמו, "איך לאהוב אותי" ו-"2 בלילה", "חרדות", מאופיינים באווירת טריפ-הופ מעודנת וטקסטים בהתאם -אינטימיים וחודרים שמחפשים הגדרה קיומית בעולם "לאף אחד לא אכפת, ואף אחד לא מחכה לי, אולי נגמר הסוס, אולי זה מה שהוא יעד לי" (איך לאהוב אותי), או שיח עם הפסיכולוג: "הלוואי ותיתן לי סימן, אנ'לא יודעת לאן, שיחות איתך מגיל קטן, פחדתי שיש בי פגם, לב שהפך לפחם, מלא בשדים במקום דם" (2 בלילה) ולעיתים זה יוצא החוצה בישירות כואבת – "חרדות, תוקפות אותי בלילות, בין השמיכות, המחשבות רצות, חרדות, ספרינט של תהיות, המטרות, הולכות ומתרחקות" (חרדות).

ואיך אפשר בלי מה שבינו לבינה שמקבלים ביטוי מודגש באלבום בצורה חושפנית וכנה כמו השירים "מה אני בשבילך?" או "מה איתי" ("גם אם אמרתי שכיף, רק אתה נהנה לך לא משנה, מסיים ויוצא, אבל מה איתי? בכל הסיפור הזה") שמעלים פחדים להתאהב ולהיפתח, לקחת סיכונים רק כדי להשאר בחוסר הגדרה שמובילה לנטישה של הצד השני כמו השיר "איך הלכת ממני?" החותם את האלבום ואת הקשר הזוגי: "אמרת שהרגש הוא הולך ונעלם, וכל מה שהיה לנו הקסם כבר לא שם, שהקושי שלי רומס את כל מה שקיים ושכבר עייפת ממני".

ועוד כמה שירים שראוי לציין, ראשית השיר "פוטושופ", שמבוצע ביחד עם טונה שמחזיר את עדי אולמנסקי אל עיוות הקול של ה"אוטו-טיון" בשיר שמדבר בדיוק על הצורך המיותר לעוות את המציאות בתור דמות ציבורית, לאבד את הכנות על חשבון מלאכותיות מוגזמת שמצטלמת ונראית טוב אך ריקה מתוכן. השיר "נמוך" שמטפל בנקודות כואבות בתיסכולים מבן הזוג אך ארוז בלחן ועיבוד פופי מקפיץ ומאוד קליט. (בהחלט להיט). השיר "בא לי" ביחד עם מיכאל סוויסה שהוא טראפ פופ מוצלח וכייפי והשיר "לא עוזב אותי" עם דור 3 שהפזמון ההרמוני מלא ריח אייטיז נוסטלגי. אליהם מצטרף קצת לפני הסוף השיר "פרח במדבר" בעל המקצב האתני הקליל בפזמון, השיר נכתב ועובד מאוחר יותר משאר שירי האלבום אך בהחלט תוספת ראויה ומגוונת.

השימוש בכלים ועיבודים אלקטרונים מכניסים הרמוניה אסתטית ודיוק, אבל לא פעם אומנים חוטאים ומתפתים להעמיס ערוצים באפקטים וביטים אלקטרוניים שבמקום לתרום לשיר רק מכסים ומאפילים על השירה, אך במקרה של האלבום "2 בלילה" הצליחה עדי לאזן בצורה מדויקת בין השירה למקצבים האלקטרונים שמלווים אותה, אין ספק שניסיונה של אולמנסקי במוזיקה אלקטרונית מורגש באלבומה החדש, אין לה צורך להרשים ולשלוף גימיקים, במקום זה היא מעבדת בצורה מינימלית מכוונת את כל מה שדרוש למוצר שעשוי כולו במחשב אך במקביל כזה המלא רגש, זאת גם הודות לטקסטים האינטימיים והכנים שלא מפחדים להציג את עדי גם בצדדים הפחות מחמיאים, וליכולתה הווקאלית של אולמנסקי שמצד אחד דומיננטית ויציבה ומצד שני רכה ומשדרת חמימות אישית.

אין ספק שעדי עברה כברת דרך מאלבומה הראשון, הסאונדים המחוספסים התמנתנו עם השנים והאסטתיקה עלתה והודגשה, אך עדיין דווקא הקונספט של האלבום הליילי הוא לעיתים גם החסרון שלו כאשר המינימליזם והעידון הרב בעיבודים מבטלים שימוש בביטים מקפיצים ויותר דאנסים שיכולים לקחת כמה מהשירים האלו עוד צעד קדימה, כנראה שנחכה לרימיקסים.