כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

קליפים חדשים

נסרין קדרי – ג’ינס או טייץ

נסרין קדרי יוצאת עם שיר חדש בו היא מחליטה וקובעת - "ג’ינס או טייץ", האזינו

בשיר החדש אותו כתבו לנסרין אבי אוחיון וצליל קליפי היא שרה את השורה הבאה – "עדיף לך פחות לדבר, די לאכול תתחילי לחשוב בגדול, תלכי פחות חשוף בקיץ…". את השיר הם כתבו והלחינו אחרי שיחה שבה נסרין שיתפה אותם בגילוי לב על כל מה שעברה.

השורה המזעזעת הזו בימים אלו של העצמה נשית, שוויון מגדרי, תנועת מי טו ובכלל היא פתיחת הלב של נסרין קדרי המביאה את סיפורה האישי לראשונה לתוך האומנות. בשיר נסרין מדברת במבט לאחור על מערכות יחסים לא בריאות שעברה ועל האובססיביות שהעיבה על אותם קשרים. לקח לה המון זמן להגיע למצב שבו היא שלמה עם עצמה והיא יוצאת לדרך חדשה בה היא מחליטה על חייה וקובעת איך לחיות אותם. נסרין בחרה לחשוף את הסיפור שלה בפתיחות ואומץ רב במטרה להעצים ולעורר הזדהות אצל נשים נוספות שנמצאות במצבים דומים, היא מאמינה שהסיפור האישי שלה יכול להפוך לנחלת הכלל.

כך נסרין עם השקת השיר – " ״תגידי נסרין איך את לא נשואה? איך אין לך ילד? וואו את כבר בת 35 כדאי שתקפיאי ביציות! את חיה לבד? איך את, נסרין קדרי, לבד?? ״ את האמת, בכל יום אני מקבלת לפחות אחת מהשאלות האלה מכל אדם שרואה אותי ברחוב, תמיד אני מחייכת ומהנהנת.. בתוך תוכי רק אני יודעת שעברתי חוויות קשות שפגעו בנפש שלי, חוויות שלעיתים עשו לי כאב פיזי שליווה אותי אחרי כל משבר, חוויית שגרמו לי ברגע מסוים להגיד פשוט דיי. הרגע הזה היה לפני כשנתיים , 02:00 לפנות בוקר, ישבתי באולפן עם צליל ואבי ( יוצרי השיר ) כוס יין, נרות דולקים ופשוט פרקתי את נשמתי , סיפרתי להם שבחיים לא הייתה לי שליטה על חיי, תמיד היה שם את ״הגבר״ שיגיד לי שאני כלום, שאני הרכוש שלו, מצחיק שבתקופה כל-כך מודרנית הייתי חיה בפחד , פחד להגיד מה שבא לי, פחד לצאת מהבית כשאני לבושה קצת חשוף , פחד לאכול כאוות נפשי, פחד לצחוק בקול, פחד להיות מי שאני, האדם שאני, האישה שאני! אם תקשיבו טוב טוב למילים של השיר תבינו שזה חלק מסיפור חיי. אז אמרתי שדי! אני מחליטה. אני קובעת. מה ללבוש, מה לאכול, איך לדבר, כמה לדבר , איך לצחוק, אני נסרין ! ובנסרין יש הכל ולא רק קול!! אנחנו לא פחות טובות , אלא הכי טובות. אנחנו הכח, אנחנו היופי , אנחנו האור והשמחה בעולם (-: עכשיו תגבירו ת׳ווליום ברכב או בבית, תשירו בקול כאילו אף אחד לא שומע אתכן ותרגישו הכי משוחררות שאתן יכולות להיות 😍

אני אוהבת אתכן ומתרגשת שזה כבר בחוץ ❤️

"

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא