המפתחות של הצוללת 2014

על ערב פתיחת פסטיבל החשיפה הבינלאומית במוזיקה בבית הצוללת הצהובה בירושלים, מילים, תמונות וקולות, רביעי, 19.11.2014, התארח – יובל אראל.

למה מפתחות, למה צוללת, המושג עצמו מגיע מסוג של בדיחה, להעיר מישהו באמצע שנת ישרים ולשאול היכן הניח את המפתחות של הצוללת, כשהתעוררתי הבוקר לאחר ערב חוויתי בצוללת הירושלמית, המושג עלה לי מיד במחשבה, כשהתיישבתי לכתוב את החוויות, גיליתי כי השתמשתי בשנה שעברה באותו מושג ככותרת, אני לא אשנה, הוא מצוין, למה?

כי המפתחות שהצוללת נותנת, או יותר נכון על פי ההגדרה הרשמית – מקום למוסיקה צוללת צהובה, שנוסד בשנת 1991 ע"י הקרן לירושלים בשיתוף עיריית ירושלים, במטרה לקדם, לטפח ולהוות בית למפגש ויצירה למוסיקאים וכל הנובע מכך, כולל חינוך לדור הצעיר, הם מפתחות לעתיד, מפתחות לעולם הרחב, לתרבות, למותר האדם וכו'…

את המפתחות הללו תולה ההתאגדות הציבורית הזו מזה כחמש שנים, בשיתוף אחת הלשכות של משרד החוץ הממשלתי – האגף לקשרי תרבות ומדע (קשתו"מ) מעל ראשיהם של המוזיקאים בישראל, לאו דווקא אלו מהמיינסטרים השמן והמבוסס אלא ובמיוחד לאלו הצעירים, העצמאים, המבקשים לפרוץ לתודעה ולנסות את מזלם וכשרונם גם מעבר לשלולית הכי קטנה באגן המזרחי של הים התיכון.

זו השנה השנייה שאני מוזמן, יחד עם כתבים ובלוגרים המתמקדים במוזיקה הנוצרת בארץ, במיוחד בשוליים, לחוות ואף לשתף לאחר מכן את הקוראים בחוויה עצמה, את הרגעים הללו, שהמוזיקאים המקומיים מנסים לתת ולהגיש את מלא עוצמתם המוזיקלית, את הרגעים הכי מוצלחים שלהם מעל הבמה, כדי ללכוד את תשומת הלב של שורת אורחים המגיעה מעבר לים, מנהלי מועדונים, פסטיבלים, תחנות רדיו, גופי תרבות סמי ממשלתיים מכל רחבי הגלובוס, אולי ישחק להם המזל וכך תבוא הפריצה הגדולה, זו שכל אמן ומוזיקאי אמיתי רוצה – לחלוק את היצירה שלו עם יותר ויותר בני אדם, להגיע לתודעה הרחבה ביותר, לקבל הכרה, להרגיש שאכן היצירה והעשייה שלו מוכרים ומוערכים לא רק בשלולית אלא באוקיינוס כולו…

אז מה היה לנו אמש? נסיעה מאורגנת לירושלים (כי הרי בכוחות עצמי אני כמעט ולא עוזב את גוש דן..) ומפגש עם האורחים שהגיעו מחו"ל בחדר האירוח של צוללת צהובה, אי שם באחד מאזורי המסחר ותעשייה של ירושלים (עיר שחוברה לה יחדיו, לא ממש בימים האחרונים, ואגיע לכך בהמשך…), הצוות של צוללת צהובה יחד עם סגל קשתו"מ עשו עבודה מצוינת, במפגש נכחו אורחים מאירופה, מספרד ועד יוון עובר למספר לא מבוטל של מפיקים מהגוש המזרחי (כן, מה שפעם היה מאחורי מסך הברזל הסובייטי וכיום מדינות הצמאות לתרבות, יוצרות תרבות וחיות אותה על בסיס יומיומי) ממשיך הלאה לעבר דרום מזרח אסיה עם נציגים מסין העממית, קוריאה, תאילנד ועוד, מפגש במהלכו התקיים מינגלינג בין אנשי התעשייה ואמנים ישראלים לבין האורחים. כי בשיחות יוצרים קשרים וסוגרים עסקאות, נסיעות, הופעות, חוזי הקלטה, החלפת מידע, האזנה לחומרים וכל הנצרך להפרייה תרבותית הדדית.

את החלק האמנותי, או יותר נכון "וישחקו הנערים לפנינו" הגישו בערב הפתיחה לקט מגוון ומעניין של מוזיקאים ישראלים, הן בפני האורחים שמעבר לים והן בפני קהל ירושלמי צעיר שהגיע לתפוס הזדמנות בכניסה חופשית למופעים, מגוונים הירושלמים, כיפות לצד היפסטרים, אולד סקולס לצד צעירים מאוד. אז מספיק לחפור ואנסה להתמקד – מרינה מקסימיליאן בלומין, תכלס, פרפורמרית מצויינת על הבמה, לא פחות מכך מבצעת שאף כותבת, מנגנת ומלחינה את שירה שכולם מיועדים לעולם הרחב ומושרים באנגלית, בשנה שעברה השיקה את אלבומה המצוין ממנו בצעה מספר שירים שסחפו את הקהל המקומי ומקווה מאוד שאף לכדו את אוזני ומחשבות חלק לא מבוטל מהאורחים, אפשר לאמר בביטחון גמור כי כפי שאסתר רדא הצליחה וציינתי זאת אשתקד אין שום סיבה שהדרך לא תיפתח ותיסלל בפני מרינה וההרכב המלווה, הלו הם הליירז המצויינים בפני עצמם, אין ספק שמופע של מרינה מעל בימת אחד או יותר מהפסטיבלים באירופה ומשם קפיצה טבעית לאולמות מופעים היא עניין אפשרי ביותר.

כך היה גם עם ההרכבים שהופיעו בהמשך, אם אתייג את מרינה כשיאו של הערב ממש בפתיחה, סוג של מיינסטרים מתפרץ, היה ההמשך בדמות הרכבו של תומר ישעיהו – ISAIAH המביאים את הצליל המזרחי אקלקטי מיוחד בעל טעמי הצ'אי מסאללה או לאטה עם גוון ייווני, כך הגדרתי אותם בעבר הלא רחוק – "צליליה האופיינים של ISAIAH  המתבססים בין היתר על נגינת ההרמוניום של הזמרת מיקה אבני, השילוב של המיני בוזוקי חשמלי של תומר לצד הבס הכפול של יוגב גלוסמן יוצרים סגנון חדש הנע בין הודו ליוון דרך פולק אמריקני רך." וכאן אני מהרהר יחד אתכם בקול רם – אם שי בן צור, הישראלי הכי הודי שאנטי שלנו מצליח ברחבי העולם, אם אוהד ריין עשה זאת בתת היבשת ההודית לצד שהייה ממושכת בצד התחתון (מבחינתנו) של כדור הארץ, אין שום סיבה בעולם שההצלחה העולמית לא תאיר פנים לתומר, מי שהחל עם הרכב ההבשורה, סוג של משחקי מילים על שמו, משחק שקים גם בהרכב הנוכחי (הנביא ישעיהו, הבשורה וכו', לכו חפשו בתנ"ך הקרוב למקום מגוריכם…).

הרכב נוסף שעלה למופע מול הקהל והאורחים, ומבחינתי הייתה זו הופעה ראשונה שאני חווה בהופעה איתם – Cut 'n' Bass, טריו הכולל את אלון כרמלי המנגן בבס אלקטרוני, תם מוכיח בסמפלר, סינטי וגיטרה וחגי פרשטמן על התופים, היוצרים במהלך הופעתם צליל המכנס את הדאב, האלקטרוניקה והפיוז'ן הפרוע לכדי חוויה משכרת אחת, הם מה שמגדירים – בלי חוקים ובלי מצוות, יוצרים יש מאין, הופכים את  היסודות הבסיסים להמלצה בלבד, אם הייתי מתבקש לקטלג ולתייג אותם הם היו מונחים מבחינתי עם אלבומם שיצא ממש החודש במחנה הלהקות על אותו מדף לצידם של טייני פינגרז, ליירז וטטרן, כן, פרי סטייל מטורף, אולי ביסודו הכל מתוכנן ומאורגן מראש, אך התוצאה נראית כמעין ג'אם אחד מטורף שמזיז אותך, מעיף ומשאיר אותך תמהה אודות היכן הם גבולות הדמיון והיצירה.

הלילה ממשיך וכעת אני נתקל במכרים מוכרים וותיקים, וועדת חריגים – הטריו הנע בין בית פיתקית לבית אנובה, בין המרתף בלבונטין 7, הצימר בגדוד העברי והבמה הגדולה בבארבי, מי שכבר יצאו למסעות מעבר לים ביבשת של הצלבנים, חותרים ללא לאות להמשיך ולהיחשף שוב ושוב בפני העולם הרחב, הם הוגדרו בזמנו כשלישיית הבוהה בנעליים – שוגייז, אבל אין ספר שיובל הרינג, יובל גוטמן ודן בלוך הם רוקרים עכשוויים המנווטים עצמם יפה מאוד, מאז שהם בהו בנעליים ועד ליל אמש במהלכו חפר הרינג את מיתרי הגיטרה עמוק עמוק עם מפלי הצלילים אל תוך יסודותיה של בימת העץ הם עברו כברת דרך לא קצרה, נראה שהם יצליחו לתפוס נסיעה נוספת אל מעבר לים…

השעון לא עוצר, הוא ממשיך להניע את מחוגיו, עוד מעט חבורת הבלוגרים ונספחיה אמורים לעזוב את המועדון ולחזור בהסעה המאורגנת לתל אביב, אנחנו מקבלים הארכת זמן, משחק גביע…הנה כבר עולה ההרכב הסוגר את הערב, הזדמנות לטעימה משלנו, יפו, חלק מתל אביב, מגיעה לירושלים, כמה סמליות, כמה רגשות ואיזה בליל מחשבות על עיר שחוברה לה יחדיו (אמרתי שאגיע לכך) ההרכב היפואי סיסטם עאלי, עליו כבר הכברתי מילים וצלילים בבלוג, דו קיום מוזיקלי, חברתי, עדתי בין לאומים, דתות ותובנות ובקיצור מודל של קיום ודו קיום בכבוד, אהבה והערכה, החבורה הענקית הזו בהנהגתו של נטע ויינר המכילה כמאמר הבדיחה, יהודי, רוסי וערבי, רוקרים, ראפרים, כנרת ועוד, שלל מוזיקאים היוצרים יחדיו חווית חגיגה הטבולה ומהולה גם בקולות מחאה לצד קולות של אחווה, המבקשים להוקיע עוולות ולחבק רחוקים, סמלי במיוחד הערב, יפו, עיר של דו קיום מגיעה כדי לעודד ולחזק את ירושלים, עיר שהדו קיום בה נמחק השבוע באבחות סכין קצבים מוכתמת בדם מתפללים, האם סיסטם יפרוץ את הסיסטם? האם מעבר להקשרים המקומיים של הזמן הנתון כרגע הם יוכלו לקבל את ההזדמנות ולפרוץ אל מעבר לים, כי הרי גם באירופה ישנן התגוששויות בין עמים, דתות, האם הם יהיו רלוונטים גם שם? המוזיקה עצמה היא ראפ מהול בנגיעות של סגנונות נוספים, האם המסר הטקסטואלי שלהם יהווה סוג של חיבור לעולם? מקווה שכן.

טוב, אני חושב שחפרתי כאן די עמוק ודי לצדדים, היין היה מצויין, תבור אדמה קברנה, האוכל היה קל לעיכול וטעים, הצלילים היו מגוונים, הקהל הירושלמי היה חיובי, האווירה הייתה מלאה בהבטחה, מקווה שהיא תמומש, הפסטיבל ממשיך השבוע, הערב במגדל דוד, מחר הוא נודד לתל אביב למועדון האזור בסשן צהריים וסשן לילי, בשבת החגיגה חוזרת לירושלים, מי יודע, אולי אתפוס טרמפ כדי לשוב ולטעום את הטעמים התל אביביים מוגשים בצלחת ירושלמית…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהאירוע – צילום יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהאירוע – צילום גאיה, עבור הצוללת

וידאו 

אלבומי ההרכבים שהופיעו