דיווח מהשטח

תימנים באיזור

מופע אקוסטי של סגיב כהן, זמיר תימן, מועדון האיזור, מוצ"ש, 25.10.2014. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

סגיב כהן, האזור. צילום: יובל אראל לאינסטוש
סגיב כהן, האזור. צילום: יובל אראל לאינסטוש

אותו חיפשתי, סגיב כהן הוא מעין אלטרנטיבה לאלטרנטיבה המזרחית, מוזיקאי ישראלי בן לעדה התימנית, המיטיב ליצור, להלחין ואף לבצע שירים רבים הכוללים הן את יצירות הבסיס של הפייטנות והמזמורים התימנים והן חומרים חדשים מקוריים, כולם נעטפים במנגינות ולחנים נעימי האזנה וקול שירת זמיר תימן.

אכן, אלו לא סופרלטיבים בגרוש, את התחושה שאפפתני במהלך המופע של סגיב כהן במועדון האזור אמש קשה לי לתאר אלא רק כעין אופוריה נעימה המריצה חום ורגש במעלה כלי הדם בגוף, שירה צלולה, נקיה ונעימת תחושה המלווה במענה אוהד ומחבק של קהל, להערכתי נאמן ומעריץ המכיר כל מילה וניואנס בשירתו של סגיב כהן.

פרסומת

סגיב לוקח את המנגינות והשירים בסלסול פיוט תימני, עם ערסול של מנגינה נעימה, מלטפת את האוזן, נעה בין הרומנטיקה לצעדי הדעסה של הריקוד התימני, לא דיסקו מזרחי, לא ימתיכוני דכאוני, מוזיקה נכונה, הנשענת (אמרתי) על מקורות יהדות תימן ושיר השירים, מוגשת בחיוך ענקי ועיניים אוהבות, הייתי אומר שהיכן שאייל גולן לא מצליח להגיע, סגיב יושב כבר לבטח, הבדל תהומי בין האחד לשני.

סגיב כהן, זמיר תימן. צילום: יובל אראל
סגיב כהן, זמיר תימן. צילום: יובל אראל

אולם סגיב, בניגוד לעמיתים כאלו ואחרים בתחום הזמר והפזמון המזרחי, ימתיכוני, ישראלי, תימני, הוא גם יוצר ומבצע רוק, אמש, ניצב על הבמה במועדון האזור, מלווה בצוות הנגנים הכולל את גיא טירם – עוד, אסף בוכמן – גיטרה, אליסף בשארי – בס, רועי פרידמן – כלי הקשה,  והוא חמוש בגיטרה אקוסטית, אותה יספיק להחליף במהלך הערב מדגם אחד למשנהו, להתאים את הטון, הצבע והגוון, מופע המוגדר כאקוסטי, מציג פס קול מצויין המשלב מאלבומיו השונים, שירים ככבר הפכו ללהיטים (אזכרתי קודם את הקהל הנענה בשירה, הבנות).

ימתיכוני או פולק רוק, סגיב כהן. צילום: יובל אראל
ימתיכוני או פולק רוק, סגיב כהן. צילום: יובל אראל

הגעתי למופע טעון במטען שלילי, נכחתי בהקרנת בכורה של אחד מפרקי סדרת הדוקו החדשה "ערסים, פרחות" של רון כחלילי שתעלה הערב בערוץ 8, כל כך הרבה "אכלו לי, שתו לי", כל כך הרבה אנטי כלפי המיינסטרים בטענות קיפוח לצד דחיית האחר, הבלטת והחצנת האני אני ואני, סוג של מניפולציה שטובה לעתים אך מעצבנת ברטרו ריטואל שלה, סוג של קדימון לקראת ארוע המחאה האמנותי בענייין אי שילוב אמנים מזרחיים כמבצעי מוזיקה מזרחית בפסטיבל הפסנתר האמור להיערך בחודש הקרוב במוזיאון תל אביב, כל התחושה, הלחץ, הרתיחה והכעס הלכו, נעלמו והתפוגגו כאשר התיישבתי על כורסאת הקש בשורה הראשונה במועדון האזור לצד תימניות שמחות ונשאבתי אל שירתו של סגיב כהן.

פרסומת
סגיב כהן מארח את אבנר גדסי, האזור. צילום: יובל אראל
סגיב כהן מארח את אבנר גדסי, האזור. צילום: יובל אראל

את סופו של המופע, השזור כאמור במיטב שבאוצרו, הוא הפתיע כאשר קרא לאבנר גדסי (רק תמול שלשום ראיתיו מעל בימת "תימנה" בראש העין), לעלות ולהצטרף אליו בחגיגת ההדרן, כאשר קבוצות קבוצות מהקהל קמו ממושביהם לרקוד במעגלים לצלילי הגיטרות את "אשאל אלהי יגאלה שבויים", הפיוט התימני מהמאה ה- 17 המוכר במיוחד משורתו החוזרת – יֶאְסוֹף זְרוּיִים. השירה שנולדה בבית הכנסת תופסת מקום של שמחה וכבוד במועדון רוק.

בחודש הקרוב מתכוון סגיב כהן להשיק אלבום חדש, אני בעד.

ליין אפ: נשמת כל חי, בדרך אליך, שימני כחותם, תני לי אויר, פרח במדבר, מזמור לתודה, אני אשאל, אהבת הדסה, ישקף, כל שי כלאם, עולם, בין אש, מהמרחקים. הדרן: חכי עוד רגע, מחרוזת – אודה לך – אשאל אלוהי.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: