כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

מרכז ההתרחשות של דויד פרץ

דויד פרץ מבאר שבע משיק אלבום חדש באוזןבר, אורחים – ניר מהלמן ונועה שמר. שלישי, 09.09.2014, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

דויד פרץ, יוצר בנגב, מופיע בתל אביב. צילום: יובל אראל
דויד פרץ, יוצר בנגב, מופיע בתל אביב. צילום: יובל אראל

דויד פרץ מבאר שבע הוא כמו "אם השנה", מושג הלקוח משנות השישים במאה שעברה שנוצר על מנת לצ'פר אימהות במשפחות ברוכות ילדים, בבחינת "פרו ורבו ומלאו את הארץ"…הוא ממש מתחרה ביוצר מסצנת השוליים דורון בוטניק, (לא, לא באמת, לא בסגנון, אולם בפרצי יצר היצירה) כל כמה רגעים היצר בוער בקרבו והוא כותב, מלחין ומקליט אלבום חדש, כן, רק בעמוד BandCamp שלו משובצים קרוב לשלושים אייטמים מוזיקליים, חלק הגדול אלבומי שירים שלמים או בגרסאות מיני.

לא רק, האיש באמת מהזן של "רב פעלים" או "רב מעללים" דמותו המוזיקלית חוזרת ועולה מעת לעת גם בפרוייקט "אנחנו הרוחות" WAG או בלעז We Are Ghosts. סוג של מקבץ מוזיקאים אקלקטי היוצר במעין ג'אם אימפרוביזיציוני (מילה מסובכת…) יצירות ארוכות הנושקות לפרוגרסיב של שנות השבעים מחד, לאלקטרוניקה של המאה העשרים ואחת מאידך ובמרכזה פרצי יצירה טקסטואלית ווקלית מאתגרת.

הוא נחשב לאחד מהחשובים שביוצרים המוזיקליים בבירת הנגב, בירה שיש בה גרעין לא קטן בכלל של קהילת מוזיקאים שמצליחים לכבוש או יותר נכון לפעול בהצלחה גם בעיר העברית הראשונה (בשבילי באר שבע תמיד הייתה נקודת מעבר מכאן או משם בדרך לשארם א שייך, נואיבה או אילת, מקסימום עצירה בתחנת תדלוק וריקון, צריך יום אחד לסמן וי באחד ממועדוני המוזיקה של העיר הזו, בעתיד, בעתיד…)

ובכלל הזדמן לי לכתוב עליו ואפילו (!) לשוחח עמו על היצירה, הנה, כאן, ממש. תקראו, זה מעניין.

אמש, עלה ( אם מסתכלים על המפה אז אכן זו עלייה מסוימת, מהדרום לצפון) דויד פרץ לתל אביב, אל מועדון אוזןבר על מנת לקיים מופע חגיגי לכבוד יציאתו לאוויר האינטרנט של אלבומו החדש "ציקלורמה".

 

הציקלורמה הנו מונח מדעי המתייחס לציור גלילי ופנורמי שמטרתו להעניק לצופה, העומד במרכז הגליל, מראה בן 360° של התמונה. האפקט המבוקש הוא שהצופה יחוש כאילו הוא נמצא במרכז ההתרחשות המתוארת בתמונה, בדרך כלל של אירוע היסטורי או מקום מוכר ומפורסם. כך מסבירים בוויקיפדיה.

הציקלורמה של דויד היא הקלטות מסשן חי שהתקיים במועדון בשם ציקלורמה בבאר שבע יחד עם איתי פרל, גיל נמט, דודו חמד ונדב אזולאי. בהמשך גם להקת SIDE וטל אורן. את הקטעים הנבחרים ערך דויד פרץ לכדי אותו אלבום חדש במחנה הלהקות הוירטואלי.

אכן כשמו כן הוא, האלבום, כמה שהוא קטן ממדים, ארבעה שירים בסך הכל, ממש מיני אי.פי. אולם הוא אוחז בקליפת אגוז מחשבות, זיכרונות ורעיונות המלווים ועוטפים את דויד פרץ במסלול חייו, מהתייחסות לחיים כמוזיקאי (מכרתי את נשמתי לשטן, סוג של משפט\מושג אותו ייחס בהזדמנות לחייה של הזמרת יוצרת איימי וויינהאוס המנוחה, סוג של פרשנות על הסתגפות כדי ליצור), דרך זיכרונות מילדותו (דרך מצדה) ועד התקווה (מקום בתוכי שיצא לראשונה באלבומו הייקו בלוז בשנת 2007 וזכה לביצוע מחווה של דניאלה ספקטור) ועוד קמצוץ של דיכאון ונכאה (המוות בא לפנות בוקר) שהרי אין חיי אמן ללא ייסורים ותעתועי מחשבות.

כל הקטע עם דויד פרץ שמלבד המילים והסיפורים הנשזרים בין השורות הוא אשף בכלי הנגינה, תכלס, מדובר בשפה אמתית, יש לו את היכולת הטכנית לכאורה, לתרגם את החיבור בין המכשירים, האפקטים ומיתרי הגיטרה החצי אקוסטית למפלי צלילים הבאים ומתרגשים, עולים בשלווה וגודשים באבחה, ממלאים את הנפח בהאזנה ושוב יורדים לרזולוציות מיניאטוריות עד התו וחצי התו האחרון בנקישת ציפורן על המיתר.

דויד פרץ ויוסי מהלמן, אוזןבר. צילום: יובל אראל
דויד פרץ ויוסי מהלמן, אוזןבר. צילום: יובל אראל

וכן, היו גם אורחים, ניר מהלמן שהצטרף באקוסטית נוספת לביצוע שיר מהאלבום ועוד אחד, ונועה שמר שניצבה כמפקדת בפני אוגדה מאחורי הקלידים וזרמה עם פרץ בשירה רכה ונינוחה.

אישית לקחתי את החוויה במופע פרטי, תכלס, בחשכת האולם אתה לא באמת רואה את היושבים מסביבך, במיוחד כשאתה מנכס את הכסא הכי קרוב לבמה, פחות ממטר מהגיטרה, הרווחתי.

דויד פרץ ונועה שמר, אוזןבר. צילום: יובל אראל
דויד פרץ ונועה שמר, אוזןבר. צילום: יובל אראל

אבל לא ארחיב על כך שדויד פרץ הכיר רבים מהבאים, חברים, מעריצים, הייתה אחת שהדרימה מהגליל עד גוש דן, עניין שציין פרץ הוביל למחוייבותו להגיע למופע למרות שחש לא הכי הכי בבוקר, והיו חברים שהכירו את כל השירים, הם השתתפו מהמושבים בשירה, בשקט, לא להפריע. ולא ארחיב על כך שגם סקיצה חדשה הגיש פרץ לקהל, עוד לא התייבשה הדיו הוירטואלית מעל הדפים האלקטרונים של תמלילי ציקלורמה וכבר הוא ממשיך קדימה לעוד יצירה…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא