דיווח מהשטח

אטליז, כל זאת

מופע השקת אלבומה הרביעי של להקת אטליז – All Of It, תאטרון תמונע, שישי, 27.06.2014. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אטליז, פרוגרסיב של עוף החול. צילום: יובל ושילי אראל
אטליז, פרוגרסיב של עוף החול. צילום: יובל ושילי אראל

ייחודה של להקת אטליז נמצאת בשני מישורים נפרדים אך מקבילים, מחד – היכולת לשמר את הצליל האופייני הנע במעין בריכת מים ואוויר מנותקים מהעולם החיצון ומאידך לקום שוב כעוף החול המיתולוגי מתוך משברים, לנער הכנפיים ולפרשן שוב.

את הרומן שלי עם אטליז אפשר למתוח לאחור בהיסטוריה, נגנים באים והולכים, זמרות מתחלפות, כל אחת מהן מביאה את העיצוב הקולי והנוכחות האישית שלה על הבמה, אך הליבה האמיתית מצוייה בגיא בן שטרית, אקא גב"ש, על הבמה הוא בסך הכל מנגן בגיטרה שניה, אולם באמת הוא המח, הכישרון והחיזיון האמיתי מאחורי ההרכב, ההלחנה והפקת הצלילים היא שלו, המילים, התמלילים הנם שיתוף פעולה עם הווקליסטית, בימים אלו זו סיוון אבלסון, זו שנכנסה היטב לנעליים של לי טריפון שפנתה לתחומי מוזיקה ואמנות שונים לחלוטין.

סיוון אבלסון, אטליז, תמונע. צילום: יובל ושילי אראל
סיוון אבלסון, אטליז, תמונע. צילום: יובל ושילי אראל

אמנם מבחנה של סיוון היה מזמן, כמעט שנתיים חלפו מאז הופיעה לראשונה מעל בימת מועדון בארבי אל מול מאות אוהדים, סיוון צלחה את המבחן כשהוכיחה כי לא רק שאיננה נופלת במאומה מקודמותיה, היא גם מביאה את הסגנון הייחודי שלה לנוכחות המוזיקלית של אטליז.

כבר אז החלו חברי ההרכב לעבוד על יצירות חדשות, אולם תהליך שהיה אמור להבשיל לחלוטין בקיץ האחרון התעכב משום מה במשך שנה נוספת, אני מעריך כי העניין קשור להתחייבויות שונות של כלל המעורבים בהפקה, הן של איתמר ציגלר איש הבלקן ביט בוקס ופינק נויז שמונה להפיק את האלבום, והן של כלל המוזיקאים המשתתפים בהרכב ולהם עשייות נוספות.

בסופו של דבר האלבום החדש הושק וכבר מהצצה על עטיפתו נראה כי גב"ש מבקש להתנתק מכבלי העבר ולצאת לדרך בה מנשבות רוחות חדשות, לדוגמא הלוגו ששינה כיוון…

 

אבל בא נעזוב את כל זאת ונתקדם, אמש, באולם הבר של תאטרון תמונע, באווירה מעט יותר צנועה וקאמרית מאשר בבארבי, הציגו חברי אטליז מופע חדש, מהוקצע ומלוטש של חוויית פרוגרסיב אלטרנטיבי, הצליל המיוחד שלהם קיבל הפעם תוספת באמצעות קלידים עליהם נצחה לוטם עזנר שהצטרפה להרכב כצלע נשית נוספת כולל שירות בחלק מהקטעים.

למעט חריקות קלילות בפתיחה הקשורות יותר לטכנולוגיה, סוג של רעשי רקע שנבעו מהצ'יפ האלקטרוני שהושתל בחולצתו של גב"ש שאמור היה להפעיל מעין וי – ארט על חזהו אך השפיע על האלקטרוניקה הרבה על הבמה, יצאו חברי ההרכב למסע ארוך במהלכו הציגו את היצירות של האלבום החדש לצד כמה טראקים מוכרים מהעבר.

לוטם עזנר, קלידים, רכש חדש באטליז. צילום: יובל ושילי אראל
לוטם עזנר, קלידים, רכש חדש באטליז. צילום: יובל ושילי אראל

אטליז איננה קלה לעיכול, לא באוזן ולא בשכל, הם לא יוצרים פופ וגם לא רוקנ'רול, הם ממשיכים את דרכן של להקות שנות השבעים שנגעו בפרוג, הרוק המתקדם, השכלתני, בתמלילים, במבנים המוזיקלים ובהגשה, לא כל אחד יכול להתחבר להוויה הזו, אולם משנכווית פעם אחת ולא סבלת, סליחה, די נהנית, אזי אתה חשוב כמכור לעניין, כך היה אמש, מופע מצוין למכורים לעניין. לאטליז 2014 יש מה לתת לקהל הצמא לתרבות מוזיקלית אמתית.

זהו מופע הלוקח את המאזין לעולמות הנעים בין החוויה של עליזה בארץ הפלאות, גובלינים וטרולים קודרים דרך לוחמי חרב אסיאתים, לא באמת, מטאפורה…

ובקטנה: באמת, זהו לא אלבומה הרביעי של אטליז, אלא החמישי, אבל לא סופרים את האי.פי עם העיבודים למוזיקה סימפונית קלאסית של כמה מיצירותיהם המיתולוגיות, לא סופרים, חוץ ממני…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
Close