דיווח מהשטח

חנ'לה לא התבלבלה

ערס פואטיקה 15# בקפה אלבי, ליין המדוכאים עלי אדמות מארחים את יהודה קיסר, רשמים בקול ותמונה בידי יובל אראל.

עדי קיסר ויהודה קיסר, הופרדו בלידתם. צילום: יובל אראל
עדי קיסר ויהודה קיסר, הופרדו בלידתם. צילום: יובל אראל

חפירה – אני, כסוג של אשכנזי עילאי ומתנשא שמתי לי למנהג להגיח לערבי "ערס פואטיקה" מבית היוצר של עדי קיסר, משוררת, עיתונאית וסוג של מובילת דעה חברתית מזרחית גאה, מה רע? משוררים הנוטשים את המטבח האחורי במסעדה, שולחן מכונת התפירה, עבודות הבית או עמדת המרצה באוניברסיטה ובכלל ומוצאים את הזמן להקריא ולתמלל את שיריהם העוסקים בדרך כלל בנקודת המבט של היהודי הישראלי מבני עדות המזרח החש את תחושת הקיפוח בשל מוצאו העדתי ובכל זאת ניצב גאה ומשוחרר וסוג של משקיף בגובה העיניים ולמעלה מכך לעבר החברה, כל זאת מעוטר במופעי מוזיקה או ריקוד קצרים וכמובן שכל זאת ניתן לקרא בהטעמה בלשון נקבה.

סיגלית בנאי, הרצאת שירה ומחאה. צילום: יובל אראל
סיגלית בנאי, הרצאת שירה ומחאה. צילום: יובל אראל

אז אתמול, שישי אחר הצהריים ההתכנסות לארוע מספר 15 בליין "ערס פואטיקה" נערכה בפתחו של בית הקפה "אלבי" ברחוב הגדוד העברי, מיקום בו החל הליין את דרכו לפני כשנתיים, מיקום שעלה לכותרות לפני מספר חודשים בעקבות כוונת פקחי עיריית תל אביב לרשום דו"ח חטאים כלפי עובדות המקום שנותר לכאורה פתוח ופעיל לאחר חצות, עניין שגרר למהומה רבתי ועד מעצרים והפעלת כח משטרתי ממוקד כלפי המקום, המקום מוכר כמרכז בילוי ותרבות לנשים רבות הנמנות על קהילה חוצת מגדרים ונוטה לשמאל עד אנרכיזם במפת המודעות הפוליטית, אומרים שאף אב"ד המככבת כעת בטראשריאליטי "האח הגדול" קבעה את בית הקפה כמקום לבילוי חברתי, אמירה המוסיפה עניין ואקזוטיקה למקום.

עדי קיסר והתקליטנית חן אלמליח אוחנה. צילום: יובל אראל
עדי קיסר והתקליטנית חן אלמליח אוחנה. צילום: יובל אראל

תאכלעס, בסמוך לשעה ארבע אחר הצהריים נתנה עדי קיסר את האות לפתיחת האירוע וזמנה לעמדת המיקרופון שורה של משוררות ומשוררים – איילה חננאל, לורן מילק, אייל ביזאווי, מי-טל נדלר, ישראל דדון, אינס אליאס, אבירם ארד, סיגלית בנאי, אמן היפ ראפ אחד – קלקידן ונגני הרחוב שלו ואת השמנת שבקצפת – יהודה קיסר האגדי שהתנדב לעטר מוזיקלית את האירוע בקריוקי פליי בק תוך נגינה בגיבסון האדומה שלו ואפילו לפצוח בשירה מהליין אפ המיתולוגי של זוהר ארגוב, היה חפלה, היו פקחים, אבל הם נתנו הפעם יד חופשית להתנהלות האירוע (ובאמירה גזענית מתנשאת – טוב, הם מזרחיים בעצמם…).

וכך אמרה עדי קיסר לאחר האירוע – (ציטוט פייסבוק) "את יהודה קיסר פגשתי בפעם הראשונה כשישבתי לראיין אותו לכתבה. התחלתי לשאול שאלות והוא אמר לי, עזבי את זה, אנחנו חייבים להבין קודם אם אנחנו קרובי משפחה. התחלנו לחפור כל הדרך מתל אביב לצנעה. 

אמרתי את זה בהתחלה של ערס פואטיקה היום בצהריים, אבל אולי ההתרגשות עשתה אותי לא מדויקת. התודה שלי ליהודה קיסר לא תיגמר, גם באופן אישי כי הוא אדם נדיב וגם ברמה פי עשר עמוקה מזה. כשיהודה קיסר התחיל לנגן, המוזיקה שהוא והמוזיקאים שהוא עבד איתם יצרו כונתה "מוזיקת קסטות" "מוזיקת תחנה מרכזית" ועוד שלל כינויים שביקשו לקטלג אותה כתרבות נמוכה ולא לגיטימית. המוזיקה הזו לא מצאה את הדרך שלה לא לתחנות הרדיו ולא לטלוויזיה.

אבל הרוח יותר חזקה מכל החומות ובסוף אי אפשר היה להתעלם יותר ויהודה קיסר הוא בעיני פורץ דרך, גיבור תרבות, גיטריסט מספר 1 (רק לתימני יכול להיות כזה גרוב) ורוח גדולה.

הפקחים שהגיעו באמצע ערס פואטיקה לאלבי לא הצליחו לעצור אותו (הסיסטם אף פעם לא הצליח לעצור את יהודה) והם מצאו את עצמם בסוף מצלמים קליפים שלו בפלאפון. הוא אמר להם משהו נורא יפה- אני מנגן בגיטרה הזו, לא יורה. אין סיבה לדאגה.

אני לא יודעת איך הולכים לישון אחרי שמגשימים חלומות. תודה לכל מי שבא, שוגרתי לחלל ועוד לא חזרתי"

תאכלעס (מונח של אשכנזים) יש כאן גלריית תמונות מהאירוע וגם כמה קטעי וידאו מהמופע של קיסר.

 

 

 

 

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close