כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

קהל המלאכים

מופע השקת האלבום "Exit Inside" של להקת TheAngelcy, שלישי, 20.05.2014, מועדון בארבי. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל, הרהרה בקול ובכתב – חמוטל רונן. תמונות ווידאו שלי מתפרסמים גם בכתבה ב"מאקו" ובבלוג "SharoNews".

רותם בר אור, אנג'לסי. צילום: יובל אראל
רותם בר אור, אנג'לסי. צילום: יובל אראל

שתי נקודות ציון נזקפות לזכות רותם בר אור וההרכב שלו – TheAngelcy, הראשונה הייתה הכניסה לרשימות ההשמעה בתחילת הדרך, פליי ליסט בתחנות הרדיו, השניה היא הקהל.

בכתבה זו ישולבו הרשמים המקדימים למופע ההשקה של אלבום הבכורה  "Exit Inside", המגיח לאוויר העולם כמעט שלוש שנים מאז ששוחרר אלבום הכרות, E.P בשנת 2011, כאשר חלק נכבד נזקף לזכותו של קהל המעריצים והמעריצות ההולך וגדל. רשמים שעלו לרשת הן בידי חמוטל רונן מהבלוג השכן "אפרכסת" המתמקד בדיווח אודות ההופעות הצפויות בסצנה העצמאית ומעת לעת מפנק את קוראיו בכרטיסים, והן בידי הבלוג של יובל אראל, דהיינו אני בעצמי.

וכך חשבה\אמרה, כתבה ושתפה את הקהל חמוטל – "אי שם בשבת רנדומלית של שנת 2011 קיבלתי הודעה מארז (טן ברינק, לשעבר שותף בבלוג) על הופעה של להקה אלמונית שעומדת להתרחש באותו ערב במקום קטן ביפו. הלוגיסטיקה של ההגעה לשם עייפה אותי אז ויתרתי. אחר כך הוא דיווח לי שהפסדתי את תגלית חיי.

כחודש לאחר מכן הלכתי למיני פסטיבל בשביל המפעל שהוא ארגן והפיק. חדר חזרות קטן ואינטימי בדרום העיר. הופעות פולק אקוסטיות, בירה, אווירה רגועה ואנשים חביבים. בשעת דמדומים, התמלא פתאום החדר (שיכול להכיל אולי 30 איש בלחץ) באנשים שהגיעו משום-מקום, וחבורה של שישה אנשים התחילה לנגן. זה – בשפת סלנג עתיקה – העיף לי את המוח. יצאתי משם בלי לגמרי לעכל מה שמעתי וראיתי.

להלן, פגישתי הראשונה עם האיינג'לסי – בדומה (אך שונה במובנים רבים) לבית הבובות או ליהודים, האיינג'לסי הם קודם כל הרכב של קהל. קהל שנאסף תחילה מהחברים הרבים שפגש בחייו רותם בר אור, הסולן, והלך וגדל. עוד לפני הפסטיבלים הגדולים, עוד לפני הבאז שנוצר כאשר הגיעו במקרה לפלייליסט הגלגל"צי, סוכנות המלאכים מילאה מועדונים בת"א. ואח"כ גם מחוצה לה".

חגיגה מוזיקלית בהשתתפות הקהל. צילום: יובל אראל
חגיגה מוזיקלית בהשתתפות הקהל. צילום: יובל אראל

גם אני לא מלאתי את פי מים ואלו המילים שהקלדתי בעבר –  בעקבות המלצת השכנים שלי באפרכסת, הטרחתי את עצמי למופע לילי באוזןבר, הם עלו להופיע אחרי רוקפור, להקה צעירה ורעננה שכללה את רותם בר-אור בשירה וגיטרות, אוּרי מרום על קלרינט ועוד כמה כלי נשיפה מיוחדים, מאיה-לי רומן בויולה, ענר פקר עם הקונטרבס ומעיין זימרי ודב רוזן הנושאים בנטל מערכת תופים וכלי הקשה. המופע עצמו היה חוויה מיוחדת, הלהקה מנגנת ושרה סוג של פולק המשלב גרוב ומבנה הלקוח מהשפעות הקלאסיקה ל המאות הקודמות, מעין יציר אקלקטי משובח, המועדון הצפוף נחצה לפתע לשניים כאשר רותם  הבליח בעיצומו של המופע מחלקו האחורי עם היוקלילי הקטן שלו, פוסע בין הצופים, מנגן ושר, יוצר אווירה אינטימית של סביב המדורה.

זמן קצר לאחר מכן הזדמן לי לשוחח עם רותם, הסולן, היוצר המרכזי, הטרובדור של המילים והלחנים, כך הוא סיפר לי אז – "אני מגיע מרוק'נרול, הלהקה הראשונה ששמעתי כנער הייתה "מופע הארנבות של דר' קספר" בזכותם התחלתי לנגן בגיטרה והעברתי כמה שנים כמעין סוג של היפי,  ואז התרגלתי לצליל האקוסטי, אפילו קשה לי עם ההשמעה בציוד הגברה, אני חש הכי טוב ככה ללא הגברה בחדר רגיל,אני הכרתי לראשונה את דב ורצינו להקים הרכב, הוא הביא את הנגנים, וזה פשוט קרה, חלק מהדברים תכננתי מראש, זה היה חלום, ידעתי שאני רוצה קונטרבס ולא גיטרה, רציתי שלושה מתופפים, משהו שונה.וכן הצליל, ההוויה, כן יש בהם עצב, מלנכוליות, אבל אנחנו מנסים לשלב גם מלנכוליה וגם לנסות לחגוג. כמו בבלוז, כמו ברמבטיקו, גם מסר עצוב וכבד אבל האנשים קמים ורוקדים, עצם הנגינה ביחד היא שמחה גדולה."

אז אם הגעתם עד לכאן הבנתם כבר שמדובר בהרכב מעורר רגש, הבנתם כבר שהקהל הוא מילת המפתח, אומר גם כי הקהל הוא שאחראי באופן ממשי לכך שאמש עמד מופע השקת האלבום של TheAngelcy בסימן סולד אאוט, אומר כי הקהל הזה אחראי גם להפקת האלבום,  במסגרת קמפיין לגיוס הון מההמון בפטלפורמת אינדיגוגו נאספו תוך חודש וקצת מעל 16 אלף דולר אשר המטרה הבסיסית הייתה גיוס תרומות בשווי 15 אלף דולרים. פחות משנה לאחר מכן האלבום עצמו יוצא לאור.

 

אז מה היה אמש במועדון בארבי? 950 איש ואשה, ואם אשתדל לדייק אומר כי 95 אחוזים מהקהל נמנה על המין היפה, נשים, נערות, צעירות, קהל שטוף אדרנלין והורמונים הנישא בסערת רגשות מעל צלילי השירים.

מופע חגיגי שנפתח בסוג של מיצג או מיצב, לדעתי מעין מחווה או קונטרה קטנטנה לארוע פצ'ה קוצה שהסשן האחרון שלו התקיים במקביל הרחק בצפון העיר בנמל,  בדמות צעיר המנסה לשחק עם עצמו ודמויות דמיוניות טניס, נמשך עם עליית חברי הלהקה ורותם בר אור בראשם ולאחר פתיחה מייצגת לנעימת Rebel Angel וביצועו המלא, עברו חברי ההרכב שיר שיר מתוך האלבום – 13 במספר ועוד שלושה שלצערם , לצערי ולצערכם לא הצליחו למצוא לעצמם מקום על גבי התקליטור…

הכי הרבה מתופפים בהרכב אחד. צילום: יובל אראל
הכי הרבה מתופפים בהרכב אחד. צילום: יובל אראל

לאחר שניווטתי את עצמי למיקום האהוב עלי, מול וצמוד לבמה ממש מתחת לעמוד המיקרופון המרכזי, הבנתי שוב מדוע אחד הבסיסים החזקים לקיומו של ההרכב הנו הקהל, כמו מול אל המצטנף במעין הצטנעות מיותרת נוצצות עיני המעריצות אל מול דמותו של רותם בר אור, הנווד מבחירה שהפך לאחד מכוכבי האינדי פולק המקומיים בשנים האחרונות, תעשה לי ילד הייתה הקריאה החוזרת ונשנית לא פעם ולא פעמיים, לא מאחת ולא משתיים, סוג של ביטויי הערצה בנאליים שעדיין נשמעים טוב כשלצידם אתה שומע את האמירות החולפות ליד אטמי האוזניים – יו, איזה חמוד הוא, איזה מתוק…כן, לדעתי, אם רותם היה מנצל את הרגע ומחלק הוראות לא משנה מה ואילו, הן היו מבוצעות על הצד הטוב ביותר, אתם מוזמנים לפתח את הרעיון בעצמכם…

ההתרגשות הרבה לא רק אחזה בקהל אלא גם בבר אור עצמו שפשוט רץ עם ביצועי השירים קדימה כאילו ומאן דהו עומד מאחוריו עם סטופר, חבל שלא נערכו כמה אתנחתות בין אוגדת שירים אחת למשנתה, קו דמיוני ביותר הפריד בליין אפ בין המופע להדרן והזמן שלא עצר לקח את כל המופע בתוך פחות משעה ורבע לכדי סיום שהשאיר טעם של עוד אצל קהל המאות.

השירים של המלאכים כבר רצים כאן בשטח משנת 2011, אלו שהתפרסמו אז באלבום הקטן ואלו שנכתבו במהל הזמן והפכו המנונים בפני עצמם, תחכום מה נוסף למופע בדמות שתי תוספות, הראשונה היא אותו שחקן מיצגים שחימם את המופע עלה בשנית כדי להמשיך את משחק הטניס הוירטואלי שלו, אולם  הפעם הצטרף אליו יריב בדמותו של הקמע יואל ממן שניסה את כוחו הפעם כשחקן לעת מצוא, עניין מרתק נוסף היה המבנה הסוכתי העטוף בסדין לבן שניצב מאחורי הנגנים כאילו וממתיק סוד או צופן הפתעה – זו נחשפה כמעין גינה עם ספסל עליו ישובות שתי אוחזות בכלי מיתר לצדו של צ'לן נוסף, עובדה שהוסיפה השתאות ומעט דרמה להמשך ביצוע השירים.

החבר השמיני בהרכב - הקהל. צילום: יובל אראל
החבר השמיני בהרכב – הקהל. צילום: יובל אראל

אולם ההתרגשות הרבה הובילה לסיום אותו לקח רותם בירידה מהבמה והופעה בתוך הקהל, הפעם בלי מיקרופון או גיטרה, פשוט רוקד לצלילי השיר המבוצע בידי חבריו על הבמה.

אכן ערב היפסטרו פולק אמיתי התקיים, הוכחה שאווירה שכזו אפשר ליצור לא רק בהופעות של אמנים זרים, אלא גם היוצרים והמוזיקאים שלנו לא נופלים בהווייתם. לאלו מביניכם שהחמיצו אמש את המופע אוכל לבשר שבתאריך 31 ליולי, בעיצומו של הקיץ הלח, יחזרו חברי TheAngelcy למועדון בארבי למופע נוסף, באופן אישי אני מקווה שהם יופיעו עוד לפני כן, אולי כחימום לאחד מענקי הפולק האמורים לבקר בארצנו הקטנטונת…

We are a natural disaster, shake, mama, shake your head

ליין אפ: Rebel Angel, My Baby Boy, Freedom Fighters, Angel Gets High, Captain Zero, Secret Room, We love you, People of the Heavens, Motherlover, Exit Inside, Dreamer, הדרן: Giant Hear, The Call, Pile of Compost, Maya's Valse, Burning Man.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע – צילום: יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע – צילום: אליצור ראובני.

וידאו

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא