דיווח מהשטח

צהרי שישי משפחתי עם שרית חדד

מופע חפלת צהריים אביבית עם שרית חדד ולהקתה, ממיטב הלהיטים, מועדון זאפה תל אביב, 04.04.2014.

שרית חדד חוגגת משפחתיות בזאפה. צילום: יובל אראל
שרית חדד חוגגת משפחתיות בזאפה. צילום: יובל אראל

סבב המופע החדש של שרית חדד שהחל השבוע במועדוני רשת זאפה מאופיין בהדגשת פסקול חייה של הזמרת בעיבוד המוסיקלי של יעקב למאי, שרית חדד מלווה בהרכב עשיר של מוסיקאים, על במה אינטימית, מבקשת להעניק לקהל חווית מופע באווירה משפחתית. מתוך עשרות להיטים, נבחרו בקפידה שיריה הגדולים מכל הזמנים.

שרית חדד עצמה הגיבה לקראת הסבב החדש "הרצון במופע חדש שמציג קוים עדינים ומרגשים יותר בער בי. יש איזשהו געגוע לפשטות, ניקיון ומוסיקה נטו ואני לגמרי יכולה להזדהות עם הגעגוע הזה. אני מאוד מתרגשת לקראת העבודה על המופע החדש ומחכה לראות את העיניים של הקהל שלי מקרוב".

שרית חדד וההרמוניקה, זאפה. צילום: יובל אראל
שרית חדד והמלודיקה, זאפה. צילום: יובל אראל

עזבו אתכם מכל הקלישאות, מוזיקה מזרחית, ימתיכונית, סלסולים, ענטוזים, דרבוקות, כפיים, ריקודים ואווירת חפלה, האמת, כל המילים הללו הן ההגדרה לאווירה שאפפה את מועדון זאפה תל אביב הכל כך מיינסטרימי ולבנבן, שרית חדד וההרכב היחסית גדול שליווה אותה – אריק כהן בגיטרה, אבי יפרח בגיטרת בס, עופר פלד בכלי נשיפה, גלעד דוברצקי בכלי הקשה, חזי יעקב בדרבוקה, נתי אוחנה על התופים ורמי עזרא בקלידים ועיבודים בהפקה המוזיקלית של יעקב למאי, פשוט הרימו את הקהל שהסב לארוחת הצהריים המנומנמת במועדון מהכיסאות אל קדמת הבמה.

ערב רב של שולחנות וכסאות התערבבו זה בזה לאחור כאשר חבורות גדולות של בנים ובנות הצטרפו לחפלה הימתיכונית שהגישה שרית חדד, מתהדרת בתסרוקת "פארה פוסט" גלית, בין מחרוזת אחת לשניה העלתה הזמרת, המוכתרת בתחנות הרדיו כזמרת השנה, ברזומה שלה תארים, אלבומי זהב ופלטינה, עונת שיא בתוכנית הריאליטי The Voice ומרץ בלתי נדלה של סבב הופעות שהחל השבוע ונמשך מידי ערב במועדון אחר ברשת זאפה, את הילדים שחגגו יום הולדת, אפילו אם הוריהם סתם זרקו זאת באוויר כתרוץ לרגע של תהילה.

שרית וחברה, משפחתיות בהופעה. צילום: יובל אראל
שרית וחברה, משפחתיות בהופעה. צילום: יובל אראל

הכוכבת, כן, כי שרית חדד היא כוכבת, עזבו אתכם מהגדרות, מגדרים, ז'אנרים, כוכבת היודעת טוב מאוד היכן החמאה או הממרח הפיקנטי מרוח על הפרוסה, וכפי שהיא עבדה לא אחת ואפילו המון באירועים פרטיים, חתונות, בר מצוות ועוד, היא יודעת שאת הקהל צריך לאהוב והיא נותנת את אהבתה בכל נשמתה, חיבוקים, לוקחת את הסמארטפונים מהנערות המעריצות ותוך כדי השירים מספיקה לעיין בהודעות והתצלומים המוגשים בהם, רגע של רטט עובר כאשר המאבטח הענקי מסייע לשרית לרדת מהבמה ומוביל אותה לאחד השולחנות, שם יושב על גבי כסא גלגלים חשמלי נער הלוקה בשיתוק מוחין, לפני המופע מספר לי אחד מיושבי השולחן כי הנער מגיע כמעט לכל ההופעות של שרית, תצלם, תצלם, הוא אומר כשמבחין במצלמות התלויות על כתפי, אני נע ומתקדם מעל הכסאות מפוזרים ומושלכים לאחור, מנה להגביה מעל הקהל המצטופף עם הסמארטפונים, לקלוט את הרגעים המרגשים ומהחווה ששרית מעניקה לנער שרה לו באופן אישי, התרגשות אמרתי.

שרית חדד, דרבוקה, זאפה. צילום: יובל אראל
שרית חדד, דרבוקה, זאפה. צילום: יובל אראל

בין לבין היא מספיקה לנגן על מלודיקה, דרבוקה וכוורת תופים אדירה, מוכשרת השרית הזו.

וחוזרים לאווירת החפלה,  להיט רודף להיט, ולשרית לא חסר כאלו, כל אחד נוטף ממצעדי ההשמעות, אין אחד או אחת בישראל שאינו מכיר אותם ואפילו מזמזם את מילותיהם כבשגרה, רק תובנה אחת נתקעה לי בראש, כאילו להרגיז, אני מבין שההחלטה של ההפקה לחגוג  ברצף ערב ערב ברשת המועדונים נובעת מרצון להגיש מופע מלא בקהל חם ואוהד וחס וחלילה שלא יראו "חורים" ברקע, אחרי מופע ענקי שלה בהאנגר 11 בנמל תל אביב בתחילת החורף לתת את הקפיצה הנמוכה הזו לפני היציאה למופעי קיסריות למיניהן, אך ראוי היה שבעלי הרשת היו עורכים כרטוס ממויין, מפנים מראש את הרחבה הקדמית למבקשים לעמוד, ולמבוגרים יותר, אלו שרוצים גם ל"דפוק ארוחה" לכרטס לרחבות האחוריות המוגבהות מסביב לשולחנות, באמת שזה היה יותר טוב ומשפר את האווירה לאלו שקצת הופתעו מהחפלה שנוצרה ברגע.

ליין אפ: בא לי, הכאב הזה, זה ששומר עלי, ניצוץ החיים, סוף שבוע בפריז, לינדה, Do You Love Me, הקשיבו חברי, יא חביבי, מרוץ החיים, בחום של ת"א, חגיגה, מחרוזת (סינדרלה, הכל סגור, בוא, כמה חיפשתי), אהבה אין סופית, הייתי בגן עדן, Baby Can I Hold You, Where Have You Been, קצת משוגעת, קרוסלה, אתה תותח.

הדרן: תלך כפרה עלי.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

 

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close