דיווח מהשטח

שלישי דו פרצופי

מסע לילי בשלישי, נפתח בבית מזרח מערב עם הליין "דו" – מפגש אקוסטי לשני מוזיקאים, הפעם – אוהד ריין ורותם בר אור, ממשיך לצימר בגדוד העברי עם טקס ערקוואסקה שבטי ופראי במפגש כוחות של מידנייט פיקוקס עם גרייט מאשין, שוטט, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אבירן חביב בטקס השמאנים בצימר. צילום: יובל אראל
אבירן חביב בטקס השמאנים בצימר. צילום: יובל אראל

חפירה – אחרי רצף אירועי מיינסטרים הכוללים מופעי רוק, פופ ואפילו קורטוב אופרה, הבלוג חוזר ליסודות, לשוליים, הבועטים, האקוסטיים, למקומות הקטנים והנסתרים מהעין, אלו שהופכים את העיר העברית הראשונה למרכז המוזיקלי האמיתי.

אל בית מזרח מערב התוודעתי בתחילת הקיץ האחרון, כאשר הבית אירח מספר הופעות של מוזיקאים היוצרים ומבצעים מוזיקת עולם, החל משי בן צור המביא את צלילי תת היבשת ההודית ועד רביד כחלני הלוקח את התערובת מהרי תימן ועד הרי האטלס לכדי יצירת מוזיקה חובקת עולם, רגשות ומקצבים, אז במהלך הקיץ החם שמשה החצר הרחבה של הבית העתיק ביפו אכסניה למופעים עם תפוסה מלאה, כעת במהלך עונת החורף יוצא מיזם מוזיקלי חדש ומאתגר בין כותלי המבנה, המיזם של המפיק יונתן ליפיץ, מי שאחראי על הבאתו לארץ של סון לאקס והפקת אמני אינדי אלקטרוניים מקומיים שונים כ – 20Δ13, משדך בין מוזיקאים אלטרנטיביים מקומיים לכדי העלאת מופע הכולל מפגש אקוסטי באווירה נינוחה (ממש שאנטי באנטי) עם צמדי אמנים.

אוהד ריין, מוזיקאי אקלקטי. צילום: יובל אראל
אוהד ריין, מוזיקאי אקלקטי. צילום: יובל אראל

המופע הראשון שיצא לדרך התקיים אמש בבית מזרח מערב ובמהלכו, לאחר כיבוד קל ושתיית פונץ' חם בנוסח ברלינאי עלו בזה אחר זה אוהד ריין אקא  Old Man River  עם שורת כלי נגינה, חלקם בלתי שגרתיים, רותם בר אור, האיש העומד מאחורי הפרויקט המוזיקלי TheAngelcy שביצע סדרת שירים, הן מהרפרטואר של ההרכב והן יצירות אישיות, המוזיקה מקבלת גוון ונופך שונה לחלוטין כאשר התקרה הגבוהה עד מאוד של הבית הערבי העתיק יוצרת אקוסטיקה מדהימה, סוג של אתנחתא מוזיקלית היוצרת פסק זמן במירוץ החיים המטורף, לפי ליפיץ, הסדרה המתוכננת (שניתן לרכוש כרטיסיית מנוי להופעותיה…) עומדת לערוך הופעות שיכללו מפגשים עם גיא שמי ולהקת 'לא' לצידה של רות דולורס וייס, גליה חי ואבי בללי מנקמת הטרקטור לצדה של רז שמואלי, ערן צור לצדה של רננה נאמן הנדלר.

רותם בר אור, אקוסטי ביפו. צילום: יובל אראל
רותם בר אור, אקוסטי ביפו. צילום: יובל אראל

לדברי ליפיץ בחירת האמנים התבססה על מנעד רחב של סגנונות, כלים ושפות, היתוך של דורות ורקעים שונים אשר יוצרים עושר אומנותי ומסקרן. ההופעות תהיינה במתכונת של דאבל פיצ'ר מדוייק, להשארת טעם של עוד.

רדושינסקי, שמאנים בצימר. צילום: יובל אראל
רדושינסקי, שמאנים בצימר. צילום: יובל אראל

הבלוג, כמסורת ימי שלישי שהולכת ונבנית אט אט, יצא ברגע הנכון והטיס עצמו לדרומה של העיר, בואכה רחוב הגדוד העברי אל הצימר, אחד המקומות הכי שוליים בתחום המוזיקה המקומית בתל אביב, על מנת ליטול חלק בטקס הערקאווסקה, סוג של מחווה בת ימינו לריטואל השמאני של שתיית איאווסקה והתחברות לנפש הגדולה שבפנים. שני הרכבים מוזיקליים המגיעים מהשוליים הכי בועטים של העיר חברו לכדי העלאת מופע מלא יצרים, קצב וחיים, טווס החצות, אקא מידנייט פיקוקס של איתן רדושינסקי וגיא שמי חברו למכונה הגדולה אקא גריייט מאשין של האחים עומר ואבירן חביב, מחוזקים בחזי שוחט והשופר.

הייחוד והשונה בחבורה הזו מתחיל באווירה ובחוויה, רדושינסקי ולהקתו מידנייט פיקוקס או בתרגומו הפשטני של הבלוג – טווסי חצות, נוהגים לערוך הופעות שהן בגדר טקסים אפופי מיסתורין, כל מופע בצבע אחר, עם אווירת רקוויאם וגותיקה ערטילאית, רדושינסקי, המוכר גם כאחד מגיבורי ההרכב הרנדומלי "נוכלי הג'ימבורי" – ובכינויו עיתונאיש מצטיין במופעים מלאי דרמה, ביקורת חברתית ודיסטורשן מטורף, כך גם ההרכב של הטווס מצטיין בביצוע מוזיקה המחברת בין האוריינטל לבין הדיסטורשן, סוג של מזרח ומערב בזווית המלוכלכת של הרוק הפרוע.

המכונה הגדולה, צימר. צילום: יובל אראל
המכונה הגדולה, צימר. צילום: יובל אראל

מנגד, החבורה של האחים חביב, עומר ואבירן, המחוזקים בזמרת נגה שלו ובמתופף מיכאל יצחקי, כבר קנו לעצמם שם של להקת רוק פרועה שאינה יודעת גבולות ומחפשת תמיד את המוקצן, השונה והאחר בהופעותיה, אפילו את חגיגת השקת אלבום EP  בכורה שלהם חגגו בשייט בים סוער, עובדה שהובילה את הבלוג להפוך למיקסר ללא הכרה. את חיבתם העזה לטקסים שבטיים חשף הבלוג לפני מספר חודשים…

שני ההרכבים הללו חברו כאמור למופע משותף מתמשך וזורם יחדיו כאשר הרכב אחד מצטרף למשנהו תוך כדי עריכת טקס שתיית הערקאווסקה בכד מיוחד המועבר בין הקהל שכבר נצבע בצבעי מלחמה, עניין שהוסיף נופך פגאני לאווירה באולם הדי חשוך של הצימר, המאדרנלין שזרם במהלך הלילה הוביל את חברי ההרכבים לנוע תוך כדי נגינה אל מעבר למתחם השטיח המהווה במה לעבר הקהל, תנועה שהסתיימה במרכז האולם סמוך לעמדת הכניסה, את האנרגיות הללו לא מוצאים במופעי פאנק שגרתיים, רק השילוב בין שני ההרכבים הללו יוצר את החוויה השונה, לפנות ערב פניתי לקהל המוגדר כבורגני ומעלה במטרה לשכנעו להגיע ולטעום מהחוויה, אז ככל הנראה הבורגנים לא אזרו אומץ ומרץ כדי להגיע וההתרחשות נשארה נחלתם של אותם צעירים וצעירים למחצה שהסתופפו בצימר, התמונות והצלילים שאני מצרף כאן יכולים ולו במעט להאיר ולהציג את ההתרחשות.

ובשעה באמת לא מאוחרת, חצי לחצות, הסתיים לו עוד ערב\לילה שבו התמזגו שני קצוות מוזיקלים ביפו ובתל אביב, חוויות שאינן חוזרות על עצמן.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות של ליל שלישי האחרון

וידיאו

 

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close