דיווח מהשטח

רז שמואלי פותחת באש

מופע השקת אלבום בכורה לרז שמואלי "יריות באוויר", מועדון בארבי, 17.02.2014. האזין לאלבום, נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת.

רז שמואלי יורה באוויר, השקה. צילום: יובל אראל
רז שמואלי יורה באוויר, השקה. צילום: יובל אראל

בפעם הראשונה שהדיסק הטרי של רז שמואלי החליק אל תוך נגן התקליטורים ברכבי, שניות לאחר ששוחרר מעטיפתו והחל להתנגן עלו בראשי שתי מחשבות בלתי נשלטות, הראשונה – שירי עצב, תוגה ובלבול, השנייה – הי, זו לא אחות של נינט?. טוב עד כאן חשיפה אישית, מכאן אנסה לפקס עצמי ולהתקדם הלאה.

האמת, לא ממש עקבתי אחרי ההתנהלות של אותה תכנית ריאליטי בטלוויזיה  "The Voice" במסגרתה רז שמואלי קיבלה חשיפה כזמרת בנבחרת של אביב גפן, אך גונב לידיעתי כי בעת שרז התמודדה באודישן הרייטינג של התוכנית זינק ל 48 אחוז מקהל צופי הטמבלוויזיה באותה עת. הלכתי לחפור קצת, קוראים לזה איסוף מודיעין, אז היום אני יודע שרז שמואלי מגיעה מאזור הצפון, זכרון יעקב ליתר דיוק, אפילו עם שורשים חזקים בשיפולי הכרמל, נכדתו של אחד מראשי היישוב בנימינה לשעבר, את הדרך המוזיקלית שלה היא עברה דרך הצבא במסגרת להקת בנות בחיל החינוך לצידן של רוני דלומי ומשי קליינשטיין, היא יוצרת ומבצעת שביקשה להשתמש בפלטפורמת המדיום הטלוויזיוני להגיע לחשיפה ולהמשיך הלאה. אני יודע שרז הייתה דמות מעניינת ויוצאת דופן בין המתמודדים והמתמודדות, העפילה לגמר והפסידה את הבכורה לקטלין רייטר.

זמרת יוצרת, רז שמואלי. צילום: יובל אראל
זמרת יוצרת, רז שמואלי. צילום: יובל אראל

אז חזרתי שוב לאלבום, הפעם לקחתי אותו עמי הביתה, למערכת, להאזין בשקט, בלי צפירות נהגים וחלוקת קשב בדרכים, אז כן, ראשית רז מתחילה ממקום טוב, היא כותבת בעצמה את השירים, לפחות את רובם, שמונה שירים מתוך אחד עשר הם פרי עטה ושניים מהם אף הולחנו בידיה, הטקסטים, כפי שציינתי בתחילה, מעידים על ערפול, חוסר בביטחון ושקט נפשי, הרבה סערת נפשות הנעה בין עצבות ותוגה המגיעות מבדידות מסויימת. המלודיות נעימות ועשויות נכון, ביצירת המתח הסיפורי המלווה את השיר ובעיבודים המצוינים שנזקפים לזכותו של אמיר צורף עליו הוטלה האחריות להפקה המוזיקלית יחד עם הוד מושונוב.

אין זה אלבום פופ קליל ומרפרף, אולם גם אין זה אלבום רוק מלוכלך ובועט, אלבום בכורה של זמרת בעלת קול ערב ודי קטיפתי, קול שמיד העלה בי אסוציאציות לזמרת אחרת, נינט, סוג של גוון וצליל דומה. בהתחשב בכך שרז שמואלי מלווה במעטפת מסחרית משופשפת ומקצועית של הליקון אין לי ספק שהמבחן כעת הוא עניין השיווק, המכירות והכיבוש בפליי ליסט, כיבוש שכבר הושג בחלקו בזכות הסינגלים שהושקו במעטפת וידאו קליפ דוגמת "פנסים", "אף אחד" ו"עלי ועלייך" שאוחזים בעשרות אלפי צפיות ביוטיוב.

רז שמואלי מנצחת בבוחן ההשקה. צילום: יובל אראל
רז שמואלי מנצחת בבוחן ההשקה. צילום: יובל אראל

אמש הקדמתי בואי למועדון בארבי בו התרחשה הופעת ההשקה, ידעתי כי מדובר במופע המוגדר כ"ישיבה" ועל מנת להתמקם במקום טוב באמצע צריך להקדים… האמת שהמועדון התמלא די מהר והרחבה הקדמית החלה להתעבות בצעירות שהתיישבו על הרצפה, שאנטי..

המופע אובחן כמושקע לא מעט באספקט הוויז'ואלי, על הבמה הוצבו מיני לוחות לדים שהקרינו תצוגות וויז'ואל בהתאם לרוח השירים, מזכירים מאוד את האווירה שיוצר עופר מאירי עם מטרופולין, המיקוד של התאורן היה מן הסתם על רז עצמה מה שגרם לחבורת הנגנים שכללה את המפיק והקלידן הוד מושונוב מצד אחד, הגיטריסט אמיר זאבי ונגן הבס יוגב גלוסמן מצד השני וכמובן טל כהן על התופים מאחור להיבלע קצת במעטפת האור קולית שריצדה מעת לעת על הבמה.

רז עצמה פתחה בשיר "הרסתי את הכל" המגיש בזעיר אנפין את סערת הרגשות, הבלבול והתוגה באחת, פרידה מאהוב, געגוע ורגשות אשם עצמי. השיר הבא מרים את המופע לגובה בו הוא אמור להימצא, הלהיט החזק של רז "אף אחד" הלוקח את התנומה שעל הרחבה הקדמית להתחלף במהירות לעמידה המתוגברת בזרם קהל שהחל להגיע מהצדדים, כולן אוחזות בסמארטפונים ושרות את מילות השירים, מה שנקרא קהל מעריצים\מעריצות מהזן הטלוויזיוני. מכאן המופע זורם כמו שצריך, אפילו אני מתרומם ממקום מושבי הנינוח וניגש לקו הבמה, משם רואים ושומעים מן הסתם יותר טוב, אבל אין זה מופע רוק בהגדרתו, חולפת לי מחשבה בראש, אין כאן פספוס מסוים? אני די מחבב את מועדון בארבי, ניתן לאמר שאני מכיר בו כל לוח עץ ברצפה וכל מכשול מאחורי הקלעים, אבל בארבי מיועד להיות מועדון רוק, והמופע הערב הוא לא כזה, זה סוג של פופ, ואין בכך רע, אבל עם כל התפאורה שהוקמה, משהו לא מתחבר לחספוס הביתי כאן, אם זה היה תלוי בי הייתי קובע את הבוקינג באחד מסניפי זאפה בגוש דן, נותן לקהל להתמלא בסלטי שלושה עלים וגרגיר גבינת עזים מוקפצת, להתעמק בקוקטייל ורדרד ועוגת קדאיף בכוס ורק לאחר מכן להתרווח במושבים ולהפנות את הראש לבמה כדי לקבל את המנה האחרונה בדמות המופע הנוגה, עליז, דרמטי, מאתגר וויז'ואלית, אבל אני לא מפיק, ולא סוכן בוקינג, הגעתי כדי לחוות, לתעד ולדווח…

רז והנגנים, בארבי. צילום: יובל אראל
רז והנגנים, בארבי. צילום: יובל אראל

המופע של רז שמואלי כלל ביצועים לעשרה משירי האלבום החדש והטרי, ביניהם שולבו ושובצו כמה פנינים בדמות גרסאות מחווה לשירים אחרים כגון "הביאו את הסתיו" במקור נכתב ובוצע בידי חברי "איפה הילד" עם חמי רודנר והשיר "קשה בלעדייך" במקור של שרון ליפשיץ עימו מסיימת רז את הפרק המלא של המופע ועוברת להדרן הכולל את שני סינגלי הלהיטים "עלי ועלייך" ומקנחת ב"פנסים".

חיובי – המופע מסתיים לפני חצות, שלילי – לא היה אירוח של מוזיקאים וזמרים אחרים, מסקנה – מוזיקאי היוצר ומבצע יכול להגיש את אלבום הבכורה שלו נטו כמות שהוא (טוב, עם קצת תפאורה לעיניים) מבלי להיזקק לחיזוקים של קולגות, דג'סטיפ – רז שמואלי מנצחת בבוחן ההשקה.

ליין אפ: הרסתי את הכול, אף אחד, זהב, כשנכבה האור, עד שתבוא, לוותר, הביאו את הסתיו (מחווה לאיפה הילד), מחר, יריות באוויר, קשה בלעדיך (מחווה לשרון ליפשיץ). הדרן: עלי ועליך, פנסים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

ווידאו

רוצים לראות עוד? לחצו לצפייה בפליי ליסט כל שירי המופע באדיבות MAKOMUSIC

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close