כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

˚360 של אהבה…

אביב בכר והדס קליינמן משיקים את האלבום "פעם אחת". שי שיר וטלי ספיר מביאים את החוויות והצלילים. שלישי, 12.12.2017 מועדון בארבי. צילום באדיבות שרון עובדיה מגזין "רעש".

הדס קליינמן ואביב בכר בבארבי © צילום: שרון עובדיה
רעש – מגזין על מוסיקה | http://www.raash.net/

עוד בנערותי, מועדון הבארבי היה האורים והתומים של עולם המוזיקה והרוק מבחינתי. ההתרגשות בתור לכניסה, עשרות המודעות בחוץ המגלות על ההופעות הבאות המתקרבות (אשר בזמנו, לפני עידן האינטרנט, זו היתה הדרך להתעדכן, מלבד מודעות בעיתונים), החלל הגדול והאפל הנגלה עם הכניסה לאולם והסאונד האגדי של המקום- כך היה אז וגם היום.

אביב בכר והדס קליינמן השיקו את אלבומם השני "פעם אחת" ונתנו נופך חדש למקום, עם מופע ˚360, על במה עגולה במרכז הבארבי והצליחו לייצר חידוש ואינטימיות בחלל הגדול והאגדי הזה.

3 שנים עבדו על האלבום והיה שווה לחכות! מרכיבי התבשיל הארומטי הזה כללו, בין היתר, את הזוגיות המוזיקלית של השניים, הטוטאליות בשירה ובטח שעל הצ'לו, המתפקד כאיבר נוסף בגופה של קליינמן, להקה מוכשרת (גדי פטר – תופים, יוגב גלוסמן – בס, רועי חרמון – קלידים וחצוצרה, בהפקת אמיר צורף).

מצגת זאת דורשת JavaScript.

תיבול נוסף למופע, בהופעת האורח של ארז לב ארי, עם השיר המרגש  "מה אעשה" שנשמע כל כך טבעי בפלייליסט המופע.

סאונד עשיר בכלי נגינה, כמו הצ'לו, החצוצרה והתופים, אל מול הפשטות שבטקסטים, הפונים לכל, באופן בלתי אמצעי, בלתי מתאמץ ונטול יומרות, פשוט כמה חבר'ה שמנגנים יחד, ככה סתם, בכיף שלהם, יצרו אנרגיות מדהימות על הבמה העגולה, שבאופן בלתי נמנע זלגו אל הקהל הרב שפקד את המקום והורכב מכל גווני קשת הגאווה.

תודות למילים החשופות של הצמד והאמיתות שהביאו לבמה, האותנטיות הורגשה והקהל הגיב בהתאם – קיבל והחזיר אהבה. לסיכום – יצאנו מחושמלים!

פלייליסט וידאו יוטיוב, צילום שי שיר

 

שי שיר

שי שיר וטלי ספיר: הוא: איש חינוך בכל רמ"ח אבריו, שהמוזיקה מהווה מרכיב מרכזי בחייו. היא: ביום מנהלת רישוי במשרד אדריכלים ובשאר הזמן תופרת, יוצרת וכותבת. ביחד: הם ההורים של אלה ורותם ויחד איתן חיים ונושמים הופעות ומוזיקה.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא