כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

יאסו חולוניה…

מופע "שוברים צלחות" עם שלומי סרנגה בתאטרון חולון, אורח – מושיק עפיה. יום חמישי, 23.1.2014. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל. וידיאו משובץ ב"חריף".

שלומי סרנגה ומושיק עפיה, חלום מתוק. צילום: יובל אראל
שלומי סרנגה ומושיק עפיה, חלום מתוק. צילום: יובל אראל

לפני עשר שנים דרך כוכבם המשותף של שלומי סרנגה, מי שידע לשלב בין צלילי בוזוקי יווני לבין שירים ישראלים, ושל מושיק עפיה, זמר ימתיכוני, עם השיר שנכתב עבורם בידי אחד הכותבים הכי נחשבים בתחום הזמר הימתיכוני, יוסי גיספן – "חלום מתוק", השיר שאופיין בסוג של דואט עברי יווני לקח את הצמד לצמרת. בכלל סרנגה שלקח ברצינות את הזמר היווני על שלל גווניו, צליליו וריקודיו אל ההוויה הישראלית נכנס למקום מכובד במיינסטרים הארצישראלי לפני קצת למעלה מעשור כאשר אלבומו "חגיגה יוונית" נמכר במעל 120 אלף עותקים ובכך הפך ל"פלטינה כפולה" במושגי חברות התקליטים. אפשר לקבוע בוודאות כי הז'אנר היווני קיבל מעמד מכובד ומחודש בזכות העבודה המאומצת של סרנגה, ז'אנר שנדחק לשוליים מאז תור הזהב הראשוני בימיו של אריס סאן המיתולוגי.

מאז זרמו מים רבים בין איי יוון והרבה בקבוקי אוזו נשפכו לצד שברי צלחות בטברנות שם ואף כאן. אני באופן אישי נתקלתי בסרנגה פעמיים, בשתיהן הוא התארח אצל הרכב הרוק בלקני בום פם, במהלך קונצרט זכויות האדם ובמופע מחווה לאריס סאן.

אמש חברו השניים, או יותר נכון שלומי סרנגה ארח את מושיק עפיה, שבעצם, מסלול הקריירה שלו קצת נסק לעבר הקרקע בשנים האחרונות, במופע תחת הכותרת "שוברים צלחות" בתאטרון חולון.

התאטרון, המגיש לאוכלוסייה החולונית ולפריפריה ממיטב מופעי המוזיקה, פסטיבלים ובכלל הפך אמש לסוג של טברנה…

סרנגה וקארין, חפלה יוונית מזרחית. צילום: יובל אראל
סרנגה וקארין, חפלה יוונית מזרחית. צילום: יובל אראל

אמנם מחציתו הראשונה של הערב הייתה, אם אפשר לאמר, מעודנת, מנומסת ותרבותית, מחצית שכללה בין היתר ביצועים בנוסח השירה היוונית לכמה מלהיטי המוזיקה הימתיכונית כ"אינתה עומרי" בתרגום יווני שהוגש בלווית קארין, רקדנית בטן מאוד מאוד צעירה, "עוד יום יבוא" של זוהר ארגוב שקיבל נופך יווני הפעם, להיט מוכר ובטוח כ"כל הנשים היפות", השיר החדש והטרי "אלה" וכמובן שיאו של חלק זה הגיע כאשר מושיק עפיה הצטרף לסרנגה לביצועו של "חלום מתוק" לא לפני שגיספן, אשר ישב בפינה הרחוקה בשורה הראשונה זכה לשפע מחמאות, מכאן תפס עפיה את הבמה לשורת שירים המשותפים ואף שלו.

הפסקה שנחתה בסוף שירתו עפיה שאיחל לקהל המשך ערב מהנה היוותה סוג של לשון מאזניים בין חלקו הראשון של הערב לבין מה שהתחולל בהמשך, כאמור לאחר חזרת הקהל לאולם התאטרון פתח הרכב הנגנים בביצוע מספר נעימות יווניות מוכרות, שאני לא ממש בקי בשמותיהן וכבר חשבתי לעצמי שזהו, זה כל הסיפור, אירוח של עפיה וכעת מושכים זמן…

סרנגה, טברנה יוונית בתאטרון חולון. צילום: יובל אראל
סרנגה, טברנה יוונית בתאטרון חולון. צילום: יובל אראל

אז מסתבר שלא, כלל וכלל לא, תוך דקות ספורות מהרגע שסרנגה חזר לבמה הפך התאטרון לסוג של טברנה סוערת, הקהל שלא המתין יותר מידי להזמנה החל לרדת לכיוון השביל לפני הבמה והצטרף בשירה וריקודים להמשך התוכנית שכללה עוד סדרה של שירים – ביניהם להיטים של סרנגה כ"איפרכו", "מונו" ו" מימולטה" ועוד מחווה מתיוונת לזוהר ארגוב, סרנגה שהתכופף מספר פעמים אל הקהל שהתגודד ואף שיתפם בשירה מול המיקרופון הזמין רקדנים לבמה, מאדם קשיש שהיטיב בצעדיו ועד צמד סבתות שהראו מה זה ריקוד יווני אמיתי, בהמשך מזמין סרנגה את אחותו שירלי להצטרף אליו לדואט משפחתי צמוד.

סרנגה ושירלי, משפחה. צילום: יובל אראל
סרנגה ושירלי, משפחה. צילום: יובל אראל

גם ההדרן שהגיע לקראת סופו של היום, כלל את המשובחים בלהיטי המוזיקה היוונית השגורה במחוזותינו, בום פם ודם דם, רק האירו מחדש את המסורת שיצק כאן לפני שנים רבות יווני אחד, אריס סאן שמו…

ליין אפ חלק א' – מיסירלו, טרגודו, עינייך החומות, אסי תנאו פונוס, אינתה עומרי, אלקו, דקריזמני זיתאס, עוד יום יבוא, כל הנשים היפות, אלה, חלום מתוק (עם מושיק עפיה), נשיקה + תפוס (עם מושיק עפיה), מבט שנוגע – בביצוע מושיק עפיה.

ליין אפ חלק ב' – נעימת הבוזוקי, יסנה, איפרכו, ניכתרידיס, מונו, מימולטה, הופה הופה, בלילה +כמו שיכור, אוכי אוכי + מי פרימניס אופיה, בארבא יאני + ויסקי שמפניה+ השיירה, גיריזו אפטי ניחתה+תלפתאו, בום פם.

הדרן – האמנם, דם דם.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא