החצר האחורית, פרויקט המוזיקה המאחד את המשורר יענקל'ה רוטבליט עם המוזיקאים הצעירים תומר יוסף, איתמר ציגלר וגדי רונן, מופע ההשקה הרשמי, צוותא, אולם לולה, 11.12.2013. נכח, צילם ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת גם ב"מגפון" עיתון עצמאי ברשת.
ציונות זו לא מילה גסה, מטרתה היא שחרור לאומי של העם היהודי והקמת מדינה יהודית דמוקרטית בארץ ישראל.
כן, מושג זה ופירושו הם הליבה (הארק קור) העומדת בתוככי הטקסטים של יענקל'ה רוטבליט, אולם הפרשנות של רוטבליט לציונות ולפאתוס והמיתוס של תקומת העם היהודי בארצו איננה נשענת על יסודות לאומניים, זווית הראייה שלו, ככותב, משורר, פזמונאי, הנה הזווית ההומנית זו הרואה נכוחה את המיקרו ולא מתמקדת במקרו, את העוולות הקטנות שהותרנו בדרך לעצמאותנו, וכך הולכים ומתגלגלים תמליליו.
על הפרויקט הנוכחי, "החצר האחורית", במסגרתו חבר יענקל'ה לשלושה מוזיקאים איכותיים – תומר יוסף, גדי רונן ואיתמר ציגלר שנתנו לכמה מתמליליו משמעות מוזיקלית שתואמת את ההוויה הנרטיבית עם סאונד של ההווה, כתבתי כבר אי אילו מילים כאן. אז, כאשר פרויקט גיוס ההון להפקת ויצירת האלבום "החצר האחורית" יצא לדרך (בניפוח חזה לא מבוטל אני יכול לצווח כאן כי זכיתי לכבוד נצח נצחים בלינקוק הפוסט ההוא שלי לעמודים הרשמיים של כל העייסק הזה..).
הפרויקט הצליח, האלבום הושק, אפילו התקיימו שני ערבי קדם השקה בהשתתפות שלל התורמים למימון במועדון האזור, כאשר התעניינתי בסיקורם התבשרתי כי תערך השקה רשמית ומכובדת במועדון צוותא.
אז אכן, אמש, בלילה סערה שלא הייתה או שכן, מה שנכון שירד גשם רב והיה קר… עשיתי את דרכי למועדון צוותא בתל אביב, לאולם ע"ש לולה, ההוא עם אגפי הצד.
הקהל, כן הקהל, ברובו מורכב משכבת הגיל המבוגרת יותר, הגיעו כדי לראות את יענקל'ה רוטבליט על הבמה, הצעירים יותר חגגו אז, במועדון האזור. בכל זאת ישנן כאן שתי אמירות שונות, המועדונים השונים, המקרינים אווירה וחוויה אחרת.
אבל תאכלעס, מה היה לנו? תומר, איתמר וגדי מצרפים אליהם את רון בונקר, סוג של גיבור גיטרה רב מעללים, הוא נותן את הטאצ' החשמלי להרמוניה של הצלילים, יענקל'ה עולה מעת לעת, יש לו אמירות לשחרר, במדידות, בהקצבה, לא מנסה לתפוס את הפריים המרכזי, סוג של נחבא אל הכלים, לא ממש, עושה את חלקו. הקהל כבר מבושל טוב, מכירים את השירים, את המילים, הפכו למעין המנונים צנועים, לא מתפרצים מעל כיכרות, לא עולים על בריקדות, לא מתריסים במכוון, הכל הרי כתוב בלשון מרומזת אך נוקבת, התמלילים הגורמים לך לעצור שניה את המנגינה, לנסות להבין, כמו שנאמר – למה התכוון המשורר.
יש כאן הרבה צער ומבוכה, על רעיון שהולך לטמיון, באדנות, בעוולות, בפילוניות, בגסות של כובש דורס ורומס.
אני, עם האלבום, המתנגן לו בנסיעה בדרך ההלוך, ממשיך עם החזור, כבר שני שליש מהמופע חלפו אבל אני עם התחייבויות, מחמיץ את המחווה לאריק איינשטיין בהדרן – לשרוק בחושך, שיר שנוגע במחוזות ילדותי, אני כבר דוהר בכביש הרטוב, בלילה הסוער, הלאה, דרומה למועדון נוסף, שם מחכה לי הים הסודי…
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידיאו
