דיווח מהשטח

שבת של פסטיבלים

בין מזרח למערב, תל אביב, שבת של פסטיבלים, 07.09.2013, מהתחנה המרכזית עד אלנבי שטראסה, מדווח, מצלם, מתעד – יובל אראל.

מוזיק פעסטאַוואַלז. פאָטאָ: יווואַל ערעל
מוזיק פעסטאַוואַלז. פאָטאָ: יווואַל ערעל

יש פסטיבלים של מחוץ לעיר, בטבע, במדבר, ביערות, בערים עתיקות, ויש פסטיבלים שמתרחשים כל הזמן, בעיר העברית ראשונה, כך החלה השבת הראשונה של השנה החדשה, שני פסטיבלים הכמעט נושקים זה לזה בסמיכות זמנים, מארחים את מיטב בנינו ובנותינו מסצנת מוזיקת השוליים, האחד פונה פנימה, אל ההוויה המקומית, השני קורץ החוצה, אל העולם שמעבר לים, לכולם משותפת האהבה למוזיקה, מתחיל מסע בין הצלילים, פותח במתחם האומנים הדי נטוש בתחנה המרכזית של תל אביב, מדלג אל הפסאז' הישן באלנבי.

אז מה היה לנו אמש? שעות אחר הצהריים המאוד מוקדמות, תל אביב עדיין בשיא נטישותה בשל חופשת ראש השנה המאוד ארוכה, עושה פעמי לעבר מתחם התחנה המרכזית במזרח העיר, האזור חי ושוקק, עובדים זרים, מהגרים, אסיה , אפריקה, נהגי מוניות שירות לעשרות, יש תחנה מחוץ לתחנה. נכנסים פנימה, נע לפי ההנחיות של יוזמי הפסטיבל, בקומה הרביעית מתחיל הסיור, שלט ראשון וממנו נמתח פס לבן של סרט סימון פלסטי, לוקח אותך לאורך המסדרונות עד מתחם חנויות\אטליות\סדנאות אמנים, רובן נטושות, ריקות, בקצה הרחבה הנפתחת נמצאת ספריית היידיש התל אביבית, סוג של מוזיאון לעולם שנעלם, ערימו ערימות של ספרים בשפה של היהודים במזרח אירופה, תצלומים בשחור לבן של רחובות ומבנים שפסו מהעולם, יידיש זו סוג של עברית גרמנית אשכנזית שכמעט ולא משתמשים בה, חוץ מאי אילו ביטויים וכמה קללות שנטמעו ללכסיקון העברי.

תימניאדה בבית היידיש. צילום: יובל אראל
תימניאדה בבית היידיש. צילום: יובל אראל

חברי הצוות שארגן בשנה שעברה את פסטיבל תחנה מרכזית החדשה מציין את תחיל השנה במיני פסטיבל "תחנת ביניים", דוכן שירה, דוכן מזון, אלכוהול זול וכמה הרכבים מוזיקליים מהווים מוקד עלייה לרגל לכמה עשרות רבות של צעירים המגיעים לשמוע ולהתעניין.

כך המארגנים, אייל פדר, דניאל זוז ויוני גרין מגדירים את הפסטיבל שלהם – "תחנה מרכזית היא מקום הזוי, נורא, מכשף, מרתק וייחודי. הגיוון הזה הוא מה שמשך אותנו לפיל האפור והמלוכלך הזה שנמצא בלב האיזור שהכי מזוהה עם המוזיקה העצמאית בארץ – דרום תל אביב. בהמשך ל"פסטיבל תחנה מרכזית" שהתקיים בשנה שעברה ויתקיים פעם נוספת בשנה הבאה, במתכונת פסטיבל דו-שנתי, אנחנו חוזרים אל זירת הפשע. בלוקיישן מופרע שאיתרנו בתוך המבנה, אנחנו מציגים ליינאפ לתפארת סצנת השוליים המקומית. במעמקי המסדרונות הנשכחים של קומה חמש בתחנה שוכן מרכז "יונגיידיש", ספרייה, מוזיאון ומרכז תרבות שמשמר ומחייה את תרבות היידיש בישראל. המקום הנפלא הזה נראה כמו הכלאה הזוייה בין ספר פנטזיה לבית מרזח מזרח אירופאי".

ואכן בין ארונות הספרים המאובקים ופיסות ההיסטוריה עלו בזה אחר זו בליינאפ הכולל כמה מהדברים הכי מעניינים שקורים כרגע בארץ – Left, Nico Teen, , לירון עמרם והפנתרים שארחו את יהודה קיסר, ריאו, פלורה, וועדת חריגים וקינחו עם (Red Axes (DJ Set. לאלו שלא רצו לרבוץ, לשהות בין הספרים, התקיימה ברחבת הכניסה תקליטיה שכללה את מחליפי השירים הבאים – יוני גרין, איל פדר, דניאל זוז, דהצוויבלים, ספי פישר, ניצן פינקו, תומר קריב.

הבלוג נשם עמוקות את האוויר נטול המזגנים (רק כמה ונטות שפוזרו בחלל אך לא היה בהן כדי לצנן את האווירה) ולאחר המופע של בנות ריאו החל מנווט עצמו לכיוון אלנבי 94, בלב תל אביב, היישר במדרגות המובילות אל הפאסאז'  הכי נמוך בתל אביב

ניקו טין, אלקטרוניקה בין ספרי היידיש. צילום: יובל אראל
ניקו טין, אלקטרוניקה בין ספרי היידיש. צילום: יובל אראל

החידוש בפסאז', הכי עתיק בתל אביב, הן הדלתות האוצרות את הצלילים מלפרוץ החוצה לרחוב, כאשר נכנסנו החגיגה הייתה בעיצומה, כפי שהבטיח לי שלנדא, הקלידן של גולשי אבן נייר ומספריים, הם עלו לבמה בדיוק בשעה 19:45, זו השעה בה נחתנו בפסאז'. הוצמדה לנו כוס בירה שרעננה את הראש והכניסה אותנו לווייב המקומי. בכלל, מה הסיבה למסיבה? פרוייקט BalconyTV התל אביבי עורך פסטיבל ראשון, הזדמנות לחגוג עם מיטב ההרכבים שכבר הספיקו להצטלם ולהופיע במסגרת הפרוייקט, BalconyTV מפיקה תוכניות ביותר מ-50 ערים שונות ברחבי העולם. מה שהתחיל כיוזמה מקומית בדבלין הפך עד מהרה לאתר המכיל למעלה מ9,000 סרטונים שזכו עד כה ליותר מ-30 מיליון צפיות! הלהקות הכי חמות בסצנה המקומית לצד להקות חדשות ומבטיחות מופיעות מידי שבוע על גגות תל אביב וזוכות בהזדמנות להציג את כישרונן בפני הקהל הבין לאומי. בארץ מהווה BalconyTV מעין פלטפורמה עצמאית המחברת בין סצנת המוסיקה הישראלית הגועשת לקהילה גלובלית ומתרחבת של המוסיקה העצמאית.

מופע פריצה... צילום: יובל אראל
מופע פריצה… צילום: יובל אראל

גם כאן חגגו כמה עשרות ואף יותר צעירים את הפסטיבל, אמנם החמצתי כמה מהמופעים שכבר רצו על הבמה – לולה מארש, מיקה שדה, קמה ורדי, אבל את החגיגה האמיתית שהובילה לריקודים הרימו כאמור RPS SURFERS שאף ארחו את נגן הסקסופון של BENEDIKT שעלו מיד אחריהם בקצב רוק וגרוב רצחני, וארחו בעצמם את ניצן חורש שהערב בכלל היה ממונה על התקליטיה, המשיכו עוזי "רמירז" פיינרמן שפתח בתזמורת של איש אחד, המשיך עם ארוח של אייל תלמודי שהמשיך אחריו עם MALOX וחזר והזמין את רמירז להצטרף אליו במהלך הסט, לאחר החגיגה הקודחת הזו והרבה אלכוהול חתכתי ברגע הפיק וויתרתי על המופע של ELECTRIC ZOO וההרכב של BILL AND MURRAY. אבל הראש כבר היה גדוש בצלילים ומראות. לילה טוב תל אביב, כך צריכה להתחיל שנה חדשה באמת.

מאלוקס, בלקוני, פסאז'. צילום: יובל אראל
מאלוקס, בלקוני, פסאז'. צילום: יובל אראל

כל הויז'ואל של החגיגות:

לחצו לצפייה בגלריית תמונות – תחנת ביניים, צילום יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות סלולאר – תחנת ביניים, צילום יובל אראל (גוגל+)

לחצו לצפייה בגלריית תמונות – בלקוני בפסאז', צילום יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות סלולאר – בלקוני בפסאז', צילום יובל אראל (גוגל+)

לחצו לצפייה בגלריית תמונות שצילם גיא פריבס

לחצו לצפייה בגלריית תמונות שצילם שרון עובדיה – חדשות המוסיקה

לחצו לצפייה בקליפים של בלקוני טי.וי באתר הבית של הפרוייקט.

וידיאו

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close